זוכרים את הדרישה הפלשתינית לקבל תמורת החייל גלעד שביט אסירים בודדים? זה נראה כמו לפני שנים, אבל בעצם זה קרה רק לפני כשלושה שבועות. ראש הממשלה אהוד אולמרט הגיב אז שאין דיבורים, שישכחו משחרור אסירים. מכאן ואילך החלו הדברים להידרדר, צה"ל נכנס לפעולה, החמאסים הגדילו את דרישותיהם, חטפנו להם כמה שרים, הם הגיבו ביותר קסאמים יותר רחוק, צה"ל העמיק את התקיפות. והיום הזירה התרחבה אל גבול הצפון. ועכשיו כבר צריך לדאוג לא רק להחזרתו של גלעד, אלא עוד שני חיילים שהחיזבאללה חטף.
"ימים קשים עוברים על ישראל" הגדיר זאת היום ראש הממשלה. קשה לחשוב על הגדרה קולעת יותר. אבל את זה כולנו רואים, יודעים ומבינים. מה שלא ברור וידוע זה איך ולמה נעשו הימים קשים?
ברור שצריך תמיד לזכור שלא רק אנחנו בסיפור הזה, ויופיים של ימינו תלוי לא רק בנו, לא רק בראש הממשלה, אלא גם בצד השני. ואנחנו מבינים בהחלט שהצד השני מעונין שימינו יהיו מה שיותר קשים. בגלל זה היתה ההתקפה בכרם שלום, שהניבה את החטיפה. השאלה היא אם יכולנו, למרות זאת, לעשות את ימינו קצת פחות קשים מכפי שאויבינו רוצים?
כן, קל להיות חכם לאחר מעשה, אבל לנו מותר. מי שצריך להיות חכם לפני מעשה הוא האדם שמחליט, מורה הדרך, מקבל ההחלטות. למה היה כל כך חשוב לא לדבר, ובמקום זה לתקוף? ואיך התקבלה ההחלטה על כך? האם ישבו אנשים רציניים, מקצועיים, חשבו על כל ההיבטים? האם בדיונים עלתה האפשרות של הסלמה? של החיזבאללה? של חטיפות נוספות?
ואם חשבו על כל אלה, האם החליטו שזה המהלך הנכון, להתקיף ולא לדבר? להשמיד ולהרוג וליהרג ולא לשחרר אסירים? למה יש לי הרגשה ששום דיון רציני כזה לא נערך? למה אני חש בוודאות שאם אולמרט היה מעלה על דעתו שהדברים יתפתחו לאן שהגיעו היה נוהג אחרת? האם אולמרט, חדש בתפקיד ראש הממשלה, רצה להראות שהוא חזק, נחוש? או, כפי שהגדיר זאת שרון, בלתי סחיט? אלא ששרון אמר בלתי סחיט, ולא היסס להיסחט. אבל אולמרט באמת התכוון למה שאמר, ואצל מנהיג זה יכול להיות הרה אסון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
