הכתובת היתה על הקיר

הדיל בין חברות הנדל"ן המקומיות, שגייסו בשנים האחרונות מיליארדים משוק ההון בריביות נמוכות, לבין המשקיעים שסיפקו את המזומנים, הוא פשוט: אנחנו (המשקיעים המוסדיים) נותנים לכם כסף בריבית מסוימת, ומצפים מכם (חברות הנדל"ן) שתחזירו לנו את הכסף בצירוף הריבית כמובן, בעוד כך וכך שנים. אם הכל מתנהל כשורה כולם מרוצים. הריבית משפרת את התשואות של הגופים המוסדיים, החברה מתפתחת ומציגה רווחים - ובא לציון גואל. אלא שכפי שקרה במקרה של חפציבה, הכספים שגויסו הושקעו בצורה כושלת, וכעת מה שנותר למוסדיים הוא רק לחלום על הריבית. לגבי הקרן, זה כבר תלוי בתהליך הקפאת ההליכים ובהסדרי הנושים. לגבי מחזיקים במניות, אין כמובן על מה לדבר - הם האחרונים בהחזר החובות, ועל-פי ניסיון העבר הם לא יראו את כספם לעולם.

השאלה שעדיין נותרה בלתי פתורה ובוודאי תתברר בימים הקרובים, היא האם מדובר בקריסה עסקית נטו. כלומר, החברה ביצעה השקעות כושלות ואינה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה, או האם מדובר בקריסה שלוותה בתרמית. בכל מקרה, מי שלא יישן טוב בלילות הקרובים הם חברי הדירקטוריון של החברות הציבוריות, רואי החשבון ועורכי הדין של הקבוצה, שיצטרכו להסביר האם ידעו על הקשיים, האם הדיווח של החברות הציבוריות תאם את המציאות, והאם נקטו את כל האמצעים שהיו להם כדי לגלות את מצבה האמיתי של החברה.

המקרה של חפציבה יכול להיות אירוע מכונן בשוק ההון המקומי וניתן יהיה להפיק ממנו אפילו תועלת, אם כל הגורמים שאמורים לפעול במקרה שכזה ינקטו צעדים מהירים ותקיפים. היקף החשיפה המקסימלית של שוק ההון לחברת חפציבה עומד כיום על 300 מיליון שקל בלבד. היקף כזה, גם אם מניחים שכולו או חלק ממנו לא יוחזר, הוא זניח בקרב גופים המנהלים מיליארדים. לא נעים אבל גם לא נורא. לכל היותר הוא יפגע בשולי התשואות של קרנות הנאמנות, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות. אבל ההד שייווצר סביב קריסתה של חפציבה, ילמד את שוק ההון דבר אחד או שניים לגבי הסיכון הקיים בהשקעות בחברות נדל"ן. אם הלקח יופנם, ההשפעה יכולה להיות מיידית והיא תבוא לידי ביטוי בירידה בהיקף ובחדווה של המוסדיים בהנפקות הנדל"ן העתידיות. אם לא, החגיגה בענף תימשך.

אבל לא רק למשקיעים המוסדיים יש מה לעשות לאחר הבעיות שנתגלו בקבוצת חפציבה. לרשות ניירות ערך יש גם לא מעט עבודה, וכדאי שהיא תיעשה ומהר. הרשות צריכה לבדוק במהירות אם התשקיפים שפרסמה החברה ללא פחות משלוש ישויות ציבוריות מקבוצת חפציבה, היו אמינים, והאם הנתונים שהוצגו למשקיעים היו נכונים. רואי החשבון של החברה, קוסט פורר גבאי, שסקרו את הדו"חות הכספיים, חייבים לעשות בדק בית מיידי כדי לראות כיצד קרה שלא זיהו את הסימנים המוקדמים לקריסתה של החברה. כדאי להבין: חברה לא קורסת כך סתם מהיום למחר. אם לא מדובר בתרמית, הרי שהדו"חות הכספיים היו חייבים לתאר את מצבה "העדין" של החברה, בעיקר בסעיפים המאזניים, ועל זה רואי החשבון היו צריכים לעלות. בשביל זה בדיוק המציאה התקינה החשבונאית את אזהרת העסק החי.

לא אחת הזהירו חברות הדירוג והבנקים מפני איגרות החוב הבלתי מדורגות שהצליחו לגייס כספים מהשוק המוסדי, ועכשיו הם כנראה יעמדו בשער ויאמרו אמרנו לכם. אבל בעלי הזיכרון הארוך זוכרים בוודאי תקופות שבהן אשראי שניתן בידי הבנקים ודורג בידי חברות הדירוג התברר ככישלון מוחלט. החל בקריסות חברות הנדל"ן שאפיינו את תחילת שנות ה-2000 (כמו חברת רובננקו למשל), אשר מומנו באדיבותם של הבנקים, וכלה בדירוגים גבוהים שניתנו לחברות שהגיעו לחדלות פירעון, כמו הפעילות הבינלאומית של דור כימיקלים וחברת הליסינג קאר אנד גו.