אז הדמגוגים מציעים לכנפו להקים עסק

ויקי כנפו קורצה מהחומרים הנכונים. כאלו, שמכניסים רוח חדשה למצב שעד אותו רגע נראה מדושדש וחוזר על עצמו. במקום להתלונן, להתראיין בתקשורת, לפתוח את המקרר ולהציג את המדפים הריקים, כנפו קמה ויצאה לדרך. מאות אחרים יכולים היו לעשות את המעשה, אבל דווקא כנפו עשתה אותו. ובכך, בהחלטה הפשוטה לצאת למסע הרגלי, לאותה עלייה לרגל אל בירת ישראל, היא שינתה את המהלך החברתי של הימים האחרונים.

כי כנפו, כמו רבים אחרים במשק הישראלי, לא סובלת מעצלנות כרונית, והדמגוגיה של התקופה האחרונה, כשכנפו וחבריה "נקראו" על ידי הממשלה לקום בבוקר ולצאת לעבודה, הייתה לא יותר מדמגוגיה. במצפה רמון, כמו במקומות רבים אחרים בארץ, פשוט אין עבודה. וזו לא דמגוגיה.

הנתונים המספריים מראים, כי רבים מבין העסקים הקטנים והבינוניים בישראל נתונים לסכנת קריסה, אם המיתון יימשך. הנתונים הללו זוכים, במקרה הטוב, ל-30 שניות על המסך או כותרת בטור צדדי בעיתון. הציבור, המותש ממילא, כבר התרגל למצב הקשה ולעלייה המתמדת במספר המובטלים.

קריאתם הדרמטית של נתניהו ושטרית למובטלים לצאת לעבודה, מופנית למקום הכי לא נכון שיש. כי כנפו וחבריה היו הולכים לעבודה, אם היה להם איפה. אך כאשר נתניהו, שטרית ואחרים במשק נוהגים להוסיף בהמשך המשפט גם את המתקפה על "האבסורד" של 300 מאות אלף מובטלים מול 300 מאות אלף עובדים זרים, נשאלת השאלה אל מי בכלל הם מדברים?

למה צריכים כנפו וחבריה לשמוע על העובדים הזרים? אם המדינה גורסת, שהעובדים הזרים מחמירים את מצב המובטלים - שתקדיש לעניין טיפול שורש, ולא תסתפק בקוסמטיקה של "משטרת הגירה". לשם כך, כמובן, צריכים המנהיגים להתמודד עם לחצים כלכליים ופוליטיים כבדים של מי שיש להם אינטרסים עמוקים בהמשך העסקת העובדים הזרים.

כנפו וחבריה אינם יכולים לפתור את בעיית העובדים הזרים וגם לא את בעיית קריסת העסקים הקטנים והבינוניים, שבשלב זה בעליהם אפילו אינם זכאים לדמי אבטלה, בניגוד לשכירים.

יש מי שגורסים, שכנפו - ומנהיגים "טבעיים" אחרים - הייתה צריכה להיכנס לעסקים ולעשות כסף. הם לא לוקחים בחשבון עובדה בסיסית פשוטה - אין זה הכרחי, שמי שניחן בכישורי מנהיגות טבעיים ירצה או יידע בהכרח להקים ולנהל עסק מכל סוג שהוא. וגם אם מדובר באיש עסקים פוטנציאלי, עליו להקים את העסק במקום שבו יהיה לו סיכוי להתקיים. במצפה רמון - כמו במקומות רבים אחרים בארץ - הסיכוי של עסק קטן או בינוני להתקיים שואף לאפס.

אם כנפו הייתה מקימה במצפה רמון דוכן פלאפל עצמאי, משרד יחסי ציבור (כפי שכבר הוצע לה) או אפילו עיתון מקומי חברתי, היא הייתה נאלצת לסגור אותו עקב קריסתו. במצב העניינים הנוכחי, עד שהחוק ישתנה, היא אפילו לא הייתה זכאית לדמי אבטלה. האם לכך מתכוונים מי שממליצים לה לממש את כישוריה הטרומיים בעולם העסקים?