מריח כמו כלכלת בחירות

בנימין נתניהו יודע, כי למהלך הדרמטי של הפחתת המסים ערב החג, אין שום הצדקה כלכלית. לא רק נגיד בנק ישראל מעדיף להפנות את הגידול בהכנסות ממיסים להחזר חובות ולהפחתת הגירעון. גם במשרד האוצר שוררת תמימות דעים נדירה עם דוד קליין.

המהלך כולו, לרבות העיתוי החגיגי, מריח פוליטיקה מקומית, וליתר דיוק: מהלך שניתן לפירוש דו-משמעי. אריאל שרון יכול לראות בו תרומה ציבורית קולגיאלית של מספר 2 לחיפוי על צרותיו האישיות ומעמדו הנזיל בעקבות תוכנית ההתנתקות השנויה במחלוקת; זאת גם אם בעומק ליבו, אפילו לו עצמו אין כנראה ספק שנתניהו מתכוון אך ורק להיטיב עם נתניהו ומשווק את עצמו לקראת מלחמת הירושה הבלתי נמנעת.

זו כנראה הולכת להיות מגמתו הפוליטית המתוחכמת של נתניהו, אשר פוסחת כביכול על שתי הסעיפים. בדיוק כפי שהעדיף בשבוע שעבר להיעדר מן הארץ ביום שבו התכנסה ועידת הליכוד כדי להימנע מעימות חזותי מול שרון בעין הסערה של הצירים הרותחים. לכאורה הוא השאיר את הבמה לשרון, כשבפועל נתניהו בלט יותר בהעדרו.

המהלך של היום, רק מחזק מגמה זו של שר האוצר, להוביל לכלכלת בחירות. זאת לאחר שדירבן את הריצה לחנויות האלקטרוניקה בהורדת המיסים הקודמת. כבר בהטבה ההיא התכוון נתניהו ליצור מראית עין של שפע כלכלי, כדי לגמד את התורים חסרי התקדים ליד בתי התמחוי ועמותות הצדקה.

הקוסמטיקה של היום, נועדה להעמיק את הרושם המשגשג בתחושת רווחה וירטואלית, אשר כולה רק עוד חיפוי וציפוי על הכישלון החברתי שמאחורי המדיניות הכלכלית של המדינה.

נתניהו לא מגלה את אמריקה בתרגיל הזה, אבל הוא מזכיר את קולומבוס שקנה את הרצון הטוב של הילידים האינדיאנים בחרוזי זכוכית שנצנצו כיהלומים.

ההתמודדות על ראשות הליכוד עדיין רחוקה. גם בחירות חדשות אינן מעבר לפינה. אבל ממשלה יציבה ובטוחה בעצמה היתה יכולה וצריכה לאזן יותר את הפער החברתי, לפחות בהחזרת חלק מהקצבאות שקוצצו במקום הפחתת מיסים שהיא טובה יותר לעשירונים שמעל לסף המס.

אבל, נסיבות השעה משדרות תמונה הפוכה של אי שקט בטחוני, ערפל מדיני ואי ודאות משפטית. נתניהו קורא נכון את הסימנים אשר מזעזעים את הססמוגרף הפוליטי, והוא לא יחמיץ הזדמנות לצבור לזכותו נקודות לקראת רגע האמת מבלי להיות נאשם או אפילו חשוד כחתרן בלתי נלאה.

* סקר גולשים: מה דעתכם על נתניהו?