מכון אדווה: חוסר שוויון בחלוקת ההכנסות, בחינוך ובהפרשות לפנסיה

"חוסר שוויון בחלוקת ההכנסות, בחינוך ובהפרשות לפנסיה - הוא המגמה החברתית במשק". כך עולה מתמונת מצב חברתית 2004, שיגיש מחר (ב') לממשלה מרכז אדווה. על-פי הדו"ח, שיעורי הצמיחה הגבוהים ביותר, ההשקעות הגדולות ביותר ורמות השכר הגבוהות ביותר, התרכזו בעשור האחרון בענפי ההיי-טק, בשעה שמצב שאר האוכלוסייה הלך ורע.

בשני העשורים האחרונים צמח המשק מאוד. ב-1980 היה התמ"ג 5,612 דולר לנפש, ב-2000 - 17,804 אלף דולר לנפש, וב-2003, בעקבות האינתיפאדה והמיתון, ירד ל-16,500 דולר לנפש. פירות הצמיחה התחלקו באופן בלתי-שוויוני, כך שהכנסות העשירון העליון עלו במקביל לצמיחה, אך הכנסות העשירונים הנמוכים השתנו אך במעט. שיעור הצמיחה הגדול נרשם בטכנולוגיה, עם 100% עלייה בתוצר, שירד ב-25% בעקבות האינתיפאדה, אך שב לצמוח ב-2004. גם ענף הפיננסים צמח ב-50%.

תעשיות מסורתיות, כמו עור ודפוס, צמחו ב-10% בלבד. לדעת המכון, הגידול הנמוך הוא תוצאה של השקעות נמוכות, והיעדר מדיניות ממשלתית שתעודד השקעה במגוון ענפים ברחבי הארץ. בענפים צומחים, שכר העובדים גבוה מאשר בענפים שצמיחתם איטית וההשקעות בהם נמוכות. כך, למשל, עלות השכר בהיי-טק גבוהה פי 2.4 מעלות השכר בטכנולוגיה המסורתית.

מאז 2003, העשירון העליון קיבל 28% מכלל ההכנסות, והעשירון התשיעי והעשירי יחד - 44% מההכנסות. ב-1990-2000 ירד חלקם של העשירון הראשונים, ורק העשירון העליון המשיך לצמוח. עורכי הדו"ח מדגישים, שהמעמד הבינוני בארץ מצטמק, בשעה שמדיניות חברתית ראויה לשמה אמורה לשאוף להגדלתו, כך שיקיף את רוב החברה. ב-1998 הקיף הרובד הבינוני 33% מהחברה, וב-2002 - 28.1% בלבד, כשהוא מאבד מכוחו לטובת רבדים נמוכים יותר.

חלקו של העשירון העליון בהכנסות גדל לאור גידול בהכנסות המנהלים הבכירים במגזר העסקי. עלות שכר ממוצעת, של מנהל בכיר באחת מ-484 החברות הנסחרות בבורסה, הגיעה ב-2003 ל-1.45 מיליון שקל בשנה. עלות השכר השנתית הממוצעת של מנהל בחברה מרשימת תל-אביב 100- 3.08 מיליון שקל. ב-1994 היה שכר המנהלים גדול פי 30 משכר המינימום ופי 13 מהשכר הממוצע. ב-2003 היה שכרם גבוה פי 36 מהמינימום, ופי 17 מהשכר הממוצע. אי השוויון נוצר גם ממדיניות ההטבות למעסיקים, שגרמה להורדת מס החברות, ביטול מס מעסיקים וצמצום חלקם במימון הביטחון הסוציאלי.

רוב הישראלים משתכרים פחות מהשכר הממוצע. ב-2002, 72% השתכרו שכר ממוצע ומטה. 60% קיבלו פחות מ-75% מהשכר הממוצע, ו-32% הסתפקו בשכר מינימום. 17% מהשכירים חיים מתחת לקו העוני. רק מיעוט מהנוער זוכה להשכלה שתאפשר לו להשתלב בענפים הצומחים.

בהצעת התקציב ל-2005 כתב משרד האוצר, כי רק באמצעות צמיחה של 4% לפחות בשנה, עד סוף העשור, תוכל ישראל לסגור את הפער בהכנסה לנפש בינה לבין מדינות ה-OECD, לצמצם הפערים החברתיים, ולחולל את השיפור המשמעותי ביותר - המעבר מאבטלה לעבודה. ד"ר שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של מכון אדווה, טוען, כי תקוות האוצר היא תקוות שווא. לדבריו, האוצר רוצה להשיג צמיחה בלי לקחת בחשבון את טיבה, כשגם כשנרשמה צמיחה גבוהה מ-4%, אי השוויון לא הצטמצם.