טיימינג גאוני

כאשר שר האוצר בנימין נתניהו הודיע אחר הצהריים על התפטרותו ממשרד האוצר, הוא הודיע למעשה על כוונתו להתמודד על ראשות הליכוד כבר בבחירות הקרובות. לכן, בשביל ראש הממשלה אריאל שרון מדובר בהפתעה בעירבון מוגבל. מצד אחד, העיתוי שנתניהו בחר לצעדיו - הפתיע. מצד שני, עצם הכוונה להתמודד על ראשות הליכוד לקראת הבחירות הקרובות הייתה ברורה ומובנית. אנשיו של נתניהו הפריחו בחדשים האחרונים אין ספור בלוני ניסוי תקשורתיים, במהלכם סיפרו כי שר האוצר שוקל להתפטר לפני התפרקות הממשלה כדי למצב את עצמו טוב יותר כמתמודד על המלוכה.

בעצם, נתניהו התמודד על ראשות הליכוד בכל רגע נתון בשנים האחרונות, גם בשבתו כשר אוצר, גם כשר אוצר מוצלח. ביבי חיזר במהלך כל הימים האלה אחרי לב הקהילה העסקית שהפנתה את אהדתה לראש הממשלה שרון. תחילה עקבו אחריו בחשדנות. אחר כך, כשהציג את האולטימטום ההוא - בזו לו. אבל כאשר "סיפק" להם את הרפורמות הגדולות במהלך החודשים האחרונים רכש את אהדתם. מצביעי הליכוד עקבו אחריו באהדה גדולה. חברי המרכז היו פשוט מבסוטים. העובדה שנתניהו החל להתחבב על האליטות שמחוץ לליכוד הרגיעה אותם. שם, בליכוד, אוהבים לקבל את הגושפנקא של ה"אינטליגנטים" של השמאל.

הקהילה העסקית: קטליזטור להתפטרות

במהלך החדשים האחרונים רמזו אנשיו של נתניהו אין ספור פעמים כי הוא מתכוון להתפטר בקרוב. השאלה, חזרו ואמרו, היא האם להתפטר לפני ההתנתקות או אחריה. מרגע שנתניהו השלים את הפרטת בזק, העביר את דו"ח ועדת בכר ואת רפורמת המס הגדולה, הבשילו התנאים לקידומו של הצעד הדרמטי. עכשיו, כשהרחוב העסקי הריע לנתניהו, הוא חש כי הצליח למצב לעצמו קרקע נוחה להודעה על כוונתו להתמודד מול שרון על ראשות הממשלה. קרי: להתפטר.

במובן זה, יכולה הקהילה העסקית להרגיש את עצמה שותפה של ממש להחלטתו של שר האוצר להתפטר כאן ועכשיו. במובן זה אפשר לחייך עתה למשמע התגובות שוודאי הופיעו בהנהלות הבנקים הערב. אם רק היו יודעים שהאיש מתכוון להסתלק כה מהר... אז היו עושים שמיניות באוויר כדי למזמז את הדיונים על ועדת בכר. אבל זה דומה לסיפור על הביצה והתרנגולת. כי אלמלא היו מעניקים לו את היוקרה כשר אוצר מצליח, הוא לא היה עוזב אותם עכשיו.

מועד אידאלי

ח"כ עוזי לנדאו התכוון להודיע על מועמדותו לראשות הליכוד מיד אחרי ט' באב. כלומר, במהלך השעות הראשונות של ניהול ההתנתקות עצמה. בכך היה הופך לנדאו למנהיג המוכרז של הזרם הימני המתנגד להתנתקות בליכוד. כיוון ששרון מוביל את הזרם הפרגמטי, נתניהו - אם לא היה פורש - היה נמחץ ביניהם ומאבד אמינות. התפטרותו היום, במובן זה, היא צעד אמיץ של טיימינג גאוני.

מצד אחד, נתניהו חשש כי התפטרות מוקדמת תושיב אותו בקור הפוליטי, כפי שאירע לו בעקבות התפטרותו מראשות הממשלה. מצד שני, מדובר בחורף קצר לגמרי, שהרי לכולם ברור כי מערכת הבחירות הקרובה למעשה, כבר החלה. עניין של חודשים ספורים - וכולנו בקלפי.

יתרה מזו, בשבוע שעבר התפרסם ב"גלובס" סקר של מכון סמית ולפיו רוב מצביעי הליכוד מתנגדים להתנתקות. שימו לב, מצביעי הליכוד! ולא רק חברי המרכז. בנוסף, ביום חמישי האחרון פורסמו תוצאות של סקר אחר בתוכנית אקטואליה ברשת ב', ולפיו רוב מתפקדי הליכוד חושבים ששרון לא צריך להתמודד פעם נוספת. נתניהו, אתם יודעים, לומד את כל הסקרים שבעולם - באדיקות רבה. מבחינתו, על כן, ההתפטרות הערב היא במועד אידיאלי.

סיכוי גבוה להתפלגות הליכוד

בסתיו הקרוב יתגוששו שרון ונתניהו בליכוד ויזעזעו את הארץ עד היסוד. אם נתניהו ינצח, עשוי שרון לפרוש מהליכוד ולהקים מפלגה חדשה. זהו, למעשה, האיום הרציני ביותר שהוא יכול להפעיל על חברי המרכז, בבואם לשקול האם לתמוך בו או בשר האוצר המתפטר. השר חיים רמון השקיע את עצמו בחודשים האחרונים בניסיונות לשכנע את שרון שינהג כך. שרון לא היה רוצה שזה יקרה. אבל אם אין ברירה - אפילו מטאטא יורה. אם נתניהו יפסיד בבחירות, הוא יוכל כמובן להישאר בליכוד, בראש קבוצה אידיאולוגית שתירש את שרון מעט מאוחר יותר. גם הנחת העבודה הזו אמורה לסייע לשרון במהלך התמודדותו מול נתניהו. ועוד לא אמרנו דבר על אירועים אחרים שיכולים להתערב בעניין. למשל, כל אותם חששות שמערכת הביטחון מתמודדת איתם באחרונה, ולפיהם המתנחלים יפעלו בקיצוניות נגד ההתנתקות, יפעילו טרור קיצוני ואולי אף יפגעו במנהיג זה או אחר.

השורה התחתונה: זה לא רק אוגוסט שיהיה כאן חם. זו כל השנה הפוליטית הקרובה. היא, ועימה הבורסה והכלכלה הישראלית בכלל.