האם יהיה מוגזם לומר שלרשויות אכיפת החוק יש חלק ברצח מיטל אהרונסון? - ואני לא מתכוון לטענה שהשוטרים שעצרו את הרכב הרצחני לא היו צריכים לאפשר לו להמשיך בנסיעה. למשטרה יש נקודה, כשהיא מסבירה שהעבריין, כלומר הנהג ששתה לשוכרה, כבר היה בידיה. ולכן, לא היה טעם, אולי גם לא אפשרות חוקית, לעצור את חבריו שהמשיכו בדהירה מהמקום ודרסו למוות את הבחורה הצעירה. ומכל מקום, לא זו הנקודה.
"רוצח מסומם ושיכור" - כך הגדירה ליאורה אהרונסון, אמה של מיטל, את הנהג הדורס. רוצח. אבל את המסר הזה מסרבים בתי המשפט להפנים. הם ממשיכים להתייחס אל פגיעות עם רכב כאל "תאונות דרכים" ולכל היותר כ"הרג בכבישים". רוב הפגיעות אכן נובעות מרשלנות. גם זה מיותר, אבל תאונה של רשלנות, של חוסר תשומת לב רגעית - זה יכול לקרות לכל אחד. לא צריך לקרות - אבל יכול.
אולם, כאשר אנשים נוהגים ברכבם בפראות, זו אינה תאונה ולא רשלנות. לא מדובר רק בנהיגה במהירות שהיא לא בהכרח פראית. אבל מהירות פלוס נהיגה פראית - זו נהיגה הטומנת בחובה אלמנט של הריגה. למרות שהנהג לא רוצה להרוג, הרי שהידיעה הברורה, כי נהיגתו הפרועה עלולה לגרום לכך, צריכה להיחשב ככוונה.
נהגים כאלה צריכים להיות מואשמים ברצח ולא להישפט בבתי דין לתחבורה, אלא בבתי המשפט הרגילים. לפי שעה, הם מצליחים, רובם ככולם, לצאת עם הרשעה פושרת ועונשים קלים, לפעמים עד כדי גיחוך וכאב.
ושוב הג'יפ הקטלני
במכתבה הקשה כותבת ליאורה גם על הורי הנהג הדורסני, "שחימשו אותו בכלי הנשק ושלחוהו ללחוץ על ההדק". כלי הנשק במקרה הזה הוא ג'יפ - רכב שטח. איך שלא קוראים לדברים האלה, מדובר בכלי משחית, כבדים, מהירים וגבוהים, שפגיעתם רעה משל כלי רכב רגילים. הם משדרים מאצ'ואיזם וסנוביזם ותחושה של "מלך הכביש", המעודדת נהיגה ללא התחשבות באחרים.
מקומם של כלי נשק אלה הוא המקום ממנו באו - בשדה הקרב. מתי מישהו יתעורר ויבין שאי-אפשר לקונן על ריבוי הקטל - ומנגד להרשות את נוכחות המפלצות הממונעות על הכבישים?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
