שוברים את הכלים

סקירת הסקרים: יתרון גדל של אובמה, כלכלה גוברת בקלות על ענייני חוץ * סגנו המיועד מטיל פצצה: "צפו משבר בינלאומי תוך חצי שנה. העולם ינסה לבחון את הבחור הזה"; הפצצה לא התפוצצה, כי העיתונות התעלמה * לא נראה ראשו המגולח של ג'ו השרברב

שבועיים לפני הבחירות לנשיאות, כמעט כל אינדיקטור מראה שפני אמריקה מועדות לנשיאות אובמה. כדי להניח ההיפך צריך להאמין בטעות מסיבית של אין ספור סקרים, או במאורעות חיצוניים בלתי צפויים אשר יטרפו את הקלפים, או בשיפור פתאומי ודרמטי של המצב הכלכלי, או בנכונות התקשורת לוותר על נטייה ברורה למדי לטובתו של המועמד הדמוקרטי.

אתמול (ג') התפרסמו לא פחות מ-28 סקרים. 10 ארציים - המספר הכי גדול של סקרים ארציים ביום מאז ומעולם כנראה - והיתר במדינות אינדיבידואליות. כל הארציים מעניקים יתרון לאובמה, ורק חמישה מ-18 המקומיים מעניקים יתרון למקיין.

מקיין יכול להתנחם במידת מה מכך שההפרשים המקומיים לרעתו קטנים. הוא נמצא כמעט בעמדת תיקו בפלורידה, צפון קרוליינה, נוואדה ואינדיאנה; פיגורו בקולורדו עומד רק על 5%. אבל קשה מאוד להסיק מסקנות מהסקרים האלה, הבאים משורת מקורות, וסותרים סקרים שבאו 24 שעות לפניהם.

כמה אתרי רשת מציעים ממוצע יומי של סקרים. אבל הגיונו של הממוצע הזה לא ברור. האומנם אפשר להחיל על סקרים את ההנחה הפרגמטית, החביבה על האמריקנים, ש"האמת נמצאת אי שם באמצע"? סוף-סוף, כל סקר מיוסד על מתודה שונה. אי אפשר לצקת מתודות לתוך מבחנה, לערבב אותן, ולקוות שהן יסתדרו יחד. אין זה כלל מן הנמנע שרק אחת מהן נכונה.

מ-10 הסקרים הארציים, אחד, בחסות אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, מעמיד את יתרונו של אובמה על 1% בלבד, ירידה של 3% לעומת היום הקודם. האומנם יש טעם לעשות ממוצע של הסקר הזה עם סקר של מכון Pew הסמכותי, המעניק לאובמה יתרון של 14%? הלא ברור שיש לנו כאן עניין בשני מדגמים שונים ובשורה של הנחות שונות.

הדעת נותנת שהסקר של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון סמכותי פחות מהסקרים של "וושינגטון פוסט" ורשת הטלויזיה ABC (9% לאובמה), "וול סטריט ג'ורנל" ורשת NBC (10%), גאלופ (7%-10%, בשתי התפלגויות שונות), וג'ון זוגבי לרויטרס (8%).

מנהיגותו הכלכלית, חולשתו המדינית

כך או כך, הנכס העיקרי של אובמה מוסיף להיות המצב הכלכלי. הסקר של מכון פיו מראה כי בחודש האחרון הוכפל הפרש יתרונו בענייני כלכלה. 53% מעדיפים את מנהיגותו הכלכלית, ורק 32% חולקים את הכבוד הזה למקיין. הפרש זהה, 21%, אפשר למצוא בסקר של "וול סטריט ג'ורנל".

לאובמה יתרון עצום במה שניתן לכרוך יחד כענייני אופי. יש לו יתרון נמשך של 30% כשמוצגת השאלה מי משני המועמדים "מציע תקווה ואופטימיות"; יש לו יתרון גדל בשאלה הקריטית למי מהם יש "המזג הראוי להיות נשיא"; יש לו יתרון גדל גם בשאלה מי מהם ניחן ב"נדיבות מספיקה להבנת האדם הממוצע"; סקר פיו מקפיץ את מניותיו לשיא כמעט מטפיזי בשאלה מי מעורר יותר השראה (71% לאובמה, 37% למקיין).

למקיין יתרון לא גדול בשני ענייני חוץ: עיראק ואפגניסטן. אבל אחת התוצאות הכי מפתיעות בסקר "וול סטריט ג'ורנל" נוגעת לשאלה מי מהשניים ייטיב להיות המפקד העליון של הכוחות המזוינים. מקיין מקבל 50%, ואובמה - רק 32%. הפרש כמעט זהה לטובת מקיין מניבה השאלה למי מהם ידע וניסיון מספיקים כדי להיות נשיא.

הנה כי כן, רוב מכריע חושבים שמקיין מתאים יותר להיות נשיא, אך 10% יותר מתכוונים להצביע לאובמה. ההסבר הכי סביר הוא שהנסיבות דחקו ענייני חוץ וביטחון למקום כה נמוך בסדר העדיפויות של האמריקנים, עד שכישורים כאלה אינם מעלים ואינם מורידים.

זו היתה יכולה להיות תוצאה סבירה בבחירות של שנת 2000, בוש נגד גור. אז, חוסר ניסיונו של מושל טקסס בענייני חוץ נראה לא חשוב. אבל האם זו תוצאה סבירה כשארה"ב מנהלת שתי מלחמות מעבר לים?

רק משבר בינלאומי יכול

אל נכון, מקיין ויועציו מגרדים עכשיו את פדחתם בנסיון נואש להבין את משמעות המספרים האלה. הם יודעים שלפחות מאז נפילת ליהמן ברדרז, באמצע ספטמבר, ענייני כלכלה מאפילים על כל עניין אחר. הם לא חדלו לקוות לשינוי.

באוגוסט, המשבר בהרי הקווקז העביר את ענייני החוץ אל פסגת ההתעניינות; התוצאה היתה עלייה בתמיכה במקיין. מסקנה: רק משבר בינלאומי דרמטי יכול להציל את מועמדותו. למרבה העניין, רמז על משבר כזה בא שלשום (ב') מפי המועמד הדמוקרטי לסגן נשיא, ג'וזף באיידן.

באיידן, היו"ר חם המזג של ועדת הסנאט לענייני חוץ, הכריז כי בתוך שישה חודשים מהשבעתו, "העולם יבחן את אובמה כפי שבחן את ג'ון קנדי... אנחנו עומדים לבחור סנאטור מבריק בן 47 לנשיא. זיכרו שאמרתי כאן, גם אם לא תזכרו דבר אחר. חכו ותראו, אנו עומדים לראות משבר בינלאומי, מכוון, שיבחן את יכולתו של הבחור הזה".

במערכת בחירות נורמלית, הצהרה כזו היתה יכולה לשנות את כיוון נשיבת הרוח. היא כמעט מפחידה. מי זה ירצה משבר בינלאומי דרמטי, כאשר "הבחור הזה" "בן ה-47", לא יספיק אפילו לחמם את כסאו? ג'ון קנדי, נשוא ההשוואה, לא עשה חיל בשישת החודשים הראשונים של נשיאותו.

אבל הצהרה כזו צריכה תחילה להגיע לאוזני הבוחר. היא אינה יכולה להגיע אם העיתונות מתעלמת ממנה או מורידה אותה לדרגת קוריוז. לפי השוואת עיתונים בארה"ב, שום עיתון מרכזי לא העניק הבלטה לדברים. הם לא הופיעו בעמוד הראשון, ובמקרים רבים הם לא קיבלו אפילו כותרת נפרדת.

הביוגרפיה של "ג'ו השרברב" עוררה יותר עניין וקיבלה הרבה יותר סיקור מההכרזה הסנסציונית של באיידן על עתיד העולם.

ג'ון הדלפון

אם אי אפשר לקבל פרסום חינם בתקשורת, אפשר לקנות זמן שידור בטלוויזיה. לרוע מזלו של מקיין, הוא עכשיו בעמדת דלפון. בתחילת השבוע נודע שבספטמבר בלבד אובמה אסף תרומות של 150 מיליון דולר. מקיין נאלץ להסתפק ב-84 מיליון דולר לכל עונת הבחירות. הסיבה: הוא מקבל את הכסף מהממשלה הפדרלית. כללי המימון הפוליטי מחייבים אותו להסכים לתקרת הוצאות. אובמה הבטיח שיקבל עליו אותן הגבלות אך חזר בו, דחה את המימון הציבורי, ופנה לגיוס תרומות מיחידים.

במערכת בחירות נורמלית, הפרת התחייבות כזו היתה הופכת לסלע מחלוקת. אבל כפי שלמדנו, אלו אינן בחירות נורמליות. הנסיבות השתנו, הציפיות השתנו, כללי ההתנהגות השתנו - והתוצאות יהיו שונות במידה דרמטית.

רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com

צרו איתנו קשר *5988