גוש קטיף וצפון השומרון מחוץ לגדר

לאחר 14 חודשים סוערים של ויכוחים, מאבקים ועימותים החל היום (ב') יישום תוכנית ההתנתקות, הכוללת את פינוי 21 היישובים ברצועת עזה ובצפון השומרון. ביומיים הקרובים עוד יינתן לתושבים להתפנות מרצון והחל מיום ד' - הפינוי יהיה בכח ואז גם יאבדו המפונים כ-50% מסכומי הפיצויים המגיעים להם בהתאם לחוק פינוי-פיצוי.

תוכנית ההתנתקות החלה, למעשה, בחזון של נשיא ארה"ב, ש"מדינת ישראל מחוייבת לתהליך השלום ושואפת להגיע להסדר מוסכם". זאת, מול החזון של אריאל שרון, ש"מדינת ישראל הגיעה למסקנה, כי אין כיום שותף פלשתיני מולו ניתן להתקדם בתהליך שלום דו-צדדי".

המסקנה הנחרצת של שרון שאין פרטנר, גובשה במהלך פיגועי האינתיפאדה ובעת שיאסר ערפאת המשיך לגבות את הפיגועים הקשים. אז גובשה תוכנית ההתנתקות, שיוזמיה יצאו מנקודת הנחה שהמשך המצב הקיים מזיק לאינטרסים הישראלים. הם הציגו תוכנית שאמורה להביא למציאות בטחונית, מדינית, כלכלית ודמוגרפית טובה יותר.

בתוכנית גם נלקחה בחשבון החלטה עקרונית שבכל הסדר קבע עתידי, לא תהיה התיישבות ישראלית ברצועת עזה. לעומת זאת, ברור, כי בכמה איזורים ביהודה ושומרון יישארו גושי התיישבות מרכזיים שיהיו חלק ממדינת ישראל. במסגרת תוכנית ההתנתקות, סווגו הישובים המפונים לארבע קבוצות:

ארבע קבוצות יישובים

קבוצה א': מורג, נצרים וכפר דרום.

קבוצה ב': ישובי צפון השומרון (גנים, כדים, שא-נור וחומש).

קבוצה ג': 11 ישובי גוש קטיף.

קבוצה ד': ישובי צפון רצועת עזה (אלי סיני, דוגית וניסנית).

על-פי החלטת הממשלה, ישראל תפנה את רצועת עזה, לרבות הישובים בה, ותיערך מחדש מחוץ לשטח הרצועה. זאת, למעט היערכות צבאית באיזור קו הגבול בין רצועת עזה למצרים (ציר "פילדלפי"). עם השלמת המהלך, לא תהיה באיזורים שיפונו במרחב היבשתי של רצועת עזה נוכחות ישראלית קבועה של כוחות ביטחון ישראלים. כמו כן, ישראל תפנה איזור צפון השומרון ואת כל המתקנים הצבאיים ותיערך מחדש מחוץ לאיזור המפונה.

המהלך יאפשר רציפות טריטוריאלית פלשתינית באיזור צפון השומרון. הכוונה היא להשלים את הפינוי, אזרחי וצבאי, עד ספטמבר.

על-פי החלטת הממשלה גם לא יושארו בתי המגורים של המתיישבים ומבנים רגישים, לרבות בתי כנסת. ישראל תעביר מתקנים אחרים, לרבות תעשייתיים, מסחריים וחקלאיים, לגורם שלישי בינלאומי, שיעשה בהם שימוש לטובת האוכלוסייה הפלשתינית. שטח איזור התעשייה ארז יועבר לאחריות גורם פלסטיני או בינלאומי מוסכם.

לצורך מימוש התוכנית הוקמו מספר ועדות עבודה ותיאום, ובראשן מינהלת סל"ע (סיוע למפוני עזה), בראשותו של יונתן בשיא, שתפקידה ליישם את החלטת הממשלה בכל הקשור לפינוי האזרחי ולפיצוי.

יישובי גוש קטיף

אלי-סיני: הוקם ב-1983 ע"י גרעין מתיישבים - חלקם מפוני חבל ימית והשאר מיישובי הארץ. היישוב ממוקם בצפון חבל קטיף, כ-15 ק''מ דרומית לאשקלון. היישוב הוגדר כאגודה שיתופית קהילתית, ובמקום התגוררו כ-90 משפחות, שעסקו במקצועות חופשיים.

בדולח: הוקם ב-1986 על-ידי דור ההמשך של מושבי הנגב בדרום ומושבי לכיש והשרון, במסגרת איגוד מושבי הפועל המזרחי. בדולח הוא מושב בעל אופי דתי ברוח ''תורה ועבודה'' של בני עקיבא. ביישוב התגוררו 31 משפחות. רוב חברי המושב עסקו בחקלאות חממות מתקדמת ליצוא ולשוק המקומי.

גדיד: הוקם ב-1982 והתגוררו בו 56 משפחות. גדיד היה בעל אופי דתי, ותוכנן כמושב עובדים, והחממות בו נבנו בסמוך לבתי המתיישבים ולא מחוץ לאזור המגורים.

גני-טל: היישוב הוקם כמושב עובדים ב-1979 והוא בעל אופי דתי. כיום מתגוררות ביישוב כ-80 משפחות. תושביו באו מישיבות בני-עקיבא, בוגרי צה''ל, הנח''ל וישיבות ההסדר. מרבית התושבים עסקו בחקלאות.

גן-אור: מושב עובדים דתי. הוקם ב-1983 על ידי בוגרי ישיבות הסדר ובני-עקיבא. התגוררו בו 53 משפחות, שהתפרנסו מחקלאות חממות ומקצתן מיזמות פרטית ומקצועות חופשיים.

דוגית: ב-1982 החליטה הממשלה להקים שלושה יישובים בצפון רצועת עזה, אחד מהם הוא דוגית. העלייה לקרקע החלה במאי 1990. הגרעין הראשוני מנה שלוש משפחות וכיום מונה היישוב כ-30 משפחות. היישוב השתייך לתנועת ''אמנה''. מקור התעסוקה העיקרי של התושבים היה הים: גידול דגים בבריכות, חקלאות ימית ושירותי תיירות.

כפר-דרום: הוקם כבר ב-1970, וכיום מתגוררות ביישוב כ-95 משפחות. בסמוך ליישוב פעלו חממות, בהן עסקו תושביו בחקלאות מתקדמת.

כפר-ים: יישוב קטן שהוקם ב-1983 על-ידי תנועת אמנה. הוא מוגדר ''התיישבות בודדים'' על חוף הים. הוקם על-ידי שתי משפחות במתחם של כפר נופש נטוש של הצבא המצרי. תושבי היישוב התפרנסו מחקלאות חממות מתקדמת ומקצועות חופשיים.

מורג: הדרומי מבין יישובי גוש קטיף. ראשיתו במאחז נח''ל שהוקם בספטמבר 1972. היישוב אוזרח בשנת 1983 והפך למושב עובדים חקלאי דתי השייך לאיגוד המושבים של הפועל המזרחי. ביישוב התגוררו 40 משפחות המתפרנסות ברובן מחקלאות.

עצמונה: עלה על הקרקע ב-1978 בתגובה להסכמי ''קמפ דייויד''. בראשיתו היה עצמונה יישוב שיתופי, ולפני כמה שנים הוא עבר תהליך הפרטה. כל המשפחות שייכות לאגודה הקהילתית ו-30 משפחות ביישוב שייכות למסגרת השיתופית. היישוב מונה כ-100 משפחות, והוא בעל אופי דתי-תורני.

נווה-דקלים: יישוב קהילתי-דתי, הגדול ביישובי גוש קטיף. עלה לקרקע ב-1983 ומתגוררות בו 520 משפחות.

ניסנית: היישוב הקהילתי השני בגודלו ברצועה, המונה כ-290 משפחות, עלה לקרקע כהיאחזות נח''ל ב-1980. ב-1993 עבר הגרעין לשטח הקבע והפך לישוב עירוני קהילתי. ניסנית ממוקם בגבול הדרומי של מישור החוף. תושבי ניסנית עבדו ביישובי האיזור וחלקם ניהלו עסקים פרטיים.

נצרים: היישוב הוקם ב-1972 כהיאחזות נח''ל של גרעיני השומר. היישוב השוכן בלב רצועת עזה, היווה מוקד לעימותים קשים עם הפלשתינים. ב-1984 אוזרח המקום על-ידי תנועת הקיבוץ הדתי. לאחר כמה שנים פורק הקיבוץ ויוצאיו הקימו במקום יישוב קהילתי-עירוני. כיום מונה היישוב כ-70 משפחות. יישוב בעל אופי דתי-תורני. עיקר פרנסתו על גידולים חקלאיים ליצוא.

נצר-חזני: ב-1973, הקימו חברי תנועת הנוער ''עזרא'' וגרעינים מאיגוד המושבים הדתיים את היאחזות נח''ל ''קטיף''. לקראת האיזרוח שונה שם היישוב לנצר-חזני, על שם שר הסעד מיכאל חזני, שכונה ''אבי ההתיישבות הדתית''. ביישוב מתגוררות כ-80 משפחות, העוסקים בחקלאות אורגנית.

פאת שדה: יישוב קהילתי מעורב, חילוניים ודתיים, שעלה לקרקע ב-1989. ב-1993 עלה היישוב לשטח הקבוע: גבעה, הצופה לעבר רצועת החוף. ביישוב, שכבר פונה ברובו, התגוררו כ-25 משפחות. מרבית התושבים עסקו בחקלאות וחלקם במקצועות חופשיים.

קטיף: בקיץ 1985 עלה על אדמת קטיף גרעין ''שלהבת'', שמנה 10 משפחות ומספר רווקים, מתוך בוגרי ''בני עקיבא'', ישיבות ההסדר, הנח''ל ויוצאי צבא. ב-1992 פתח המושב את שורותיו לקליטה קהילתית. המושב מנה כ-75 משפחות. רוב תושבי היישוב התפרנסו מתעשייה וחקלאות שבמקום.

רפיח ים: הוקם ב-1984 כיישוב קהילתי. גרעין היישוב הורכב מזוגות צעירים. בסוף 1991 נכנסו התושבים לבתים חדשים ביישוב הקבע. ביישוב התגוררו 25 משפחות. מרבית התושבים התפרנסו מחקלאות חממות מתקדמת.

שליו: יישוב קהילתי. הוקם ב-1980 כהיאחזות נח''ל. מ-1982, אחרי הפינוי מסיני, שימש היישוב כמחנה מעבר לגרעיני התיישבות שונים. בראשית שנות ה-90 התגוררו בחלקו האחד של היישוב מספר משפחות ובמקום גם פעל בסיס מג''ב. ביישוב התגוררו כ-15 משפחות, רובן מפוני ימית.