יולדות פחות ילדים: ירידה של 2% בשיעור הפריון בישראל בשנת 2004

בשנת 2004 חלה ירידה של 2% בשיעור הפריון הכולל בישראל (מספר הילדים הממוצע שאישה צפויה ללדת במהלך חייה), מ-2.95 ב-2003 ל-2.90 ב-2004. למרות זאת, שיעור הפריון הכולל ממשיך לשמור על רמתו מאז שנות התשעים, סביב 2.9 ילדים לאישה.

שיעור הפריון הכולל בישראל גבוה מזה הרווח במדינות המפותחות. במדינות רבות שיעור הפריון בשנים האחרונות נמוך מ-2.1 ילדים לאישה. דהיינו, פחות מהרמה הנחוצה לשמירה על יציבות גודל אוכלוסייתן של המדינות.

דפוסים שונים

כך לדוגמא, המצב בארה"ב ובאירלנד (2.0), דנמרק, נורווגיה ופינלנד (1.8), יפאן, יוון וספרד (1.3), פולין, ודרום-קוריאה (1.2). שיעור הפריון בישראל דומה יותר לשיעורי הפריון במדינות מתפתחות בדרום-אמריקה ובאסיה, כדוגמת הודו (3.0), פרגוואי (2.0), בחריין (2.8) וונצואלה (2.7).

אוכלוסיית ישראל מורכבת מקבוצות שלהן דפוסיי פריון שונים. מאז שנות התשעים היתה זו האוכלוסייה הדרוזית שעברה את השינוי הגדול ביותר ברמת הפריון, מרמה של 4.1 ילדים לאישה בשנת 1990 לרמה של 2.7 בשנת 2004.

ירידה ברמת הפריון נצפתה גם בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית במהלך העשור האחרון, מ-2.7 בשנת 1996 ל-2.2 בשנת 2004. בקרב האוכלוסייה המוסלמית מסתמנת מאז שנת 2000 מגמת ירידה בשיעורי הפריון. לאחר תקופה של יציבות ברמת הפריון, שנמשכה כ-15 שנה, ירד שיעור הפריון הכולל מ-4.6-4.7 ילדים לאישה ל-4.4 בשנת 2004.

הגיל עלה

שיעורי הפריון של האוכלוסייה היהודית שומרים על רמתם כבר למעלה מעשור, סביב 2.6-2.7 ילדים בממוצע לאישה. שיעורי הפריון הנמוכים ביותר שנצפו במהלך העשור האחרון היו בקרב אוכלוסיית הנשים שדתן לא סווגה במשרד הפנים.

מתחילת שנות השמונים עלה גיל האם הממוצע בעת לידה בשנתיים, והגיע בשנת 2004 ל-29. עלייה זו נובעת מנטייה גוברת של נשים בארץ ללדת בגילי 30 ומעלה, ופחות בגילי העשרה והעשרים.

חלקן של הנשים שילדו בגיל 30 ומעלה עלה מ-29% ב-1980 ל-43% ב-2004. לידות בגילים אלו רווחות בקרב מדינות מפותחות רבות. באירלנד, הולנד, ספרד, ואיטליה, גיל האם הממוצע בעת לידה עבר את סף ה-30, כבר באמצע שנות התשעים. לעומת זאת, במדינות אירופה שהשתייכו בעבר לגוש המזרחי שכיחה הלידה בגיל צעיר יותר. כך לדוגמא, גיל האם הממוצע בעת לידה היה בשנת 2002 בבולגריה 25.3, ברומניה 26.1 ובליטה 26.9.

בשנת 2004 היה גילן של האמהות החובקות את ילדן הראשון 26.4, כשנה וארבעה חודשים גדול יותר ביחס לשנת 1994. נראה, כי דחיית עיתוי הקמת המשפחה הינה תולדה של דחיית עיתוי הנישואין הראשונים. בשנת 2003 היה גיל האישה הממוצע בעת נישואים ראשונים 24.3, כשנה וחודשיים גדול יותר ביחס לשנת 1990. ככל הנראה, דחיית עיתוי הקמת המשפחה נעשית גם בשל רצון הנשים לרכוש השכלה ולבסס קריירה. הנשים היהודיות יולדות את ילדן הראשון בגיל המבוגר ביותר - 27.3, בעוד הנשים המוסלמיות הן האמהות הצעירות ביותר - 23.1.

לידה בגיל העשרה

בשנת 2004 נולדו בישראל 4,248 תינוקות לאמהות בנות עשרה. למעלה מ-20% מתינוקות אלו נולדו לנערות שכבר ילדו בעבר. ממחקרים שנערכו בארה"ב ובריטניה עולה, כי אמהות בנות עשרה וילדיהן חשופים יותר לסיכונים בריאותיים כדוגמת תמותת תינוקות, מומים מולדים ומשקל נמוך אצל הילודים, מוות בעקבות לידה, דלקות, אנמיה ודיכאון לאחר לידה בקרב הנערות.

בנוסף, הן נתקלות בקשיים כלכליים וחברתיים רבים בהשוואה לאמהות שילדו בגיל מבוגר יותר.

מאז תחילת שנות התשעים ירד שיעור הפריון לבנות עשרה בישראל ב-23%, והגיע בשנת 2004 ל-15.3 לידות חי לכל 1,000 נערות. שכיחות התופעה בישראל אינה אחידה, אלא משתנה לפי שיוכן הדתי של הנערות. שיעור הפריון הגבוה ביותר קיים בקרב מוסלמיות 53.7, ואילו בקרב נוצריות-ערביות הוא הנמוך ביותר 4.7.

בהשוואה בינלאומית, ניצבת ישראל בין המדינות עם שיעורי פריון נמוכים בקרב נערות. למרות זאת, עדיין ישנן מדינות עם שיעורים נמוכים אף יותר, דוגמת שווייץ 5.5, סלובניה 5.8, דנמרק 6.6 ושוודיה 6.9.