נדחתה תביעת צלמים בתערוכה על רבין שטענו להפרת זכויותיהם בכך שהוצגה בחו"ל

התובעים צילמו במסגרת עבודתם את רבין באירועים שונים במהלך חייו, ואף צילמו את הבעות הצער השונות שלאחר רציחתו. התערוכה נפתחה לקהל בפברואר 1996.

ם פירוקה הועלה הרעיון לפיו תוצג גם בחו"ל, ואכן היא הוצגה בגרמניה, צ'כיה, אוסטריה וסלובקיה בסיוע משרד החוץ. התובעים טענו, כי הצגת התערוכה בחו"ל נעשתה ללא רשותם, והדבר מהווה הפרת זכויות היוצרים שלהם בצילומיהם. מאחר ומדובר ב-24 צלמים וב-65 צילומים, הסכום הנתבע הגיע ל-1.3 מיליון שקל.

המוזיאון טען להגנתו, כי הוא לא הוגבל להציג את התערוכה בתחומי הארץ בלבד, וניוד התערוכה לחו"ל נעשה בידיעתם ובהסכמתם של התובעים.

השופטת יהודית שבח קבעה, כי נציגי הצלמים ידעו על כך שהתערוכה עומדת לצאת לחו"ל, הסכימו לכך ואף הביעו שמחה. לדבריה, בהעדרו של מסמך בכתב בקשר להצגת הצילומים בחו"ל, אין לתובעים עילת תביעה.

שבח קובעת, כי מתן רישיון הוא היתר לשימוש ביצירה שאינו גורר עימו העברה של הזכות. לדעתה, לא יעלה על הדעת, כי שעה שיוצר כלשהו יצהיר בריש גלי שהסכים שפלוני יעשה שימוש מוגדר ביצירתו, בית המשפט יפסוק לו פיצוי רק על יסוד טענה שבעל-פה והעדר מסמך בכתב, שעה שלא קיימת מחלוקת שההסכמה ניתנה.

על אף שהתביעה נדחתה, לא מצאה שבח לנכון לזכות את המוזיאון ואת אוצר התערוכה מאיר הארונסון בהוצאות משפט. הללו לנכון להטיח בבאי כוח התובעים עלבונות שאין מקומם בבית המשפט, כגון "בורות משפטית" והחשדתם בהטעיה.

שבח הוסיפה, כי הנתבעים הזמינו לעצמם את הגשת התביעה, בכך שלא זיכו את התובעים בהערכה שהלמה את תרומתם לתערוכה. כמו כן, יש להתחשב בתחושתם הקשה של התובעים שנדחקו לקרן זווית, והנתבעים אף לא מצאו לנכון לזמן את נציגי הצלמים לפתיחת תערוכה זו או אחרת בחו"ל. (ת.א 14511/03).