השתת ארנונה על נכס ריק: עושים סדר

בשנת 2003 החליט פקיד השומה בעיריית דימונה לשנות את התעריף הנמוך של משרדים לתעריף גבוה של חברת ביטוח. אלא שבכך לא די.

פקיד השומה החליט, כי השומה תהיה רטרואקטיבית, וכך צץ לו ביום מעונן אחד חוב של 900 אלף שקל.

הנישומה הגישה השגה, וזו נדחתה על-ידי מנהל הארנונה ללא ניד עפעף. ועדת הערר של הארנונה פסלה את השומה הרטרואקטיבית, אולם קבעה כי הנישומה היא חברת ביטוח, וכי עליה לשלם את תעריף הארנונה הגבוה מכאן ואילך, למרות שהנכס עמד ללא כל שימוש שהוא.

העירייה השלימה עם דחיית השומה הרטרואקטיבית, אולם מבטחים ערערה לבית המשפט המחוזי על הקביעה כי עליה לשלם את תעריף הארנונה הגבוה.

פסק הדין: בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מאת סגן הנשיא ברוך אזולאי, פסק, כי מבטחים אינה חברת ביטוח לצורך השתת הארנונה: "לאור נושא הכדאיות והרווחיות בחברת ביטוח, ונושא הקופה המשותפת וההדדיות בקרן פנסיה, אין לראות קרן פנסיה מסוג המערערת כחברת ביטוח, ואין לראות מוסד ללא כוונת רווח כחברה לביטוח בע"מ במובנה הרגיל. לפיכך נראה לי, כי המערערת אינה בגדר חברת ביטוח, במשמעות הרגילה של העניין... במצב זה, כאשר מדובר בקרן פנסיה המתנהלת שלא למטרות רווח, למטרה סוציאלית בעלת אופי ציבורי, להבטחת רמת מחיה סבירה לעובדים, ופועלת על-פי עקרון העזרה ההדדית, נראה לי שאין לראותה כחברת ביטוח לעניין הנדון".

עתה פנה בית המשפט לדון בשאלה: האם יש לחייב את המערערת בתשלום ארנונה בגין הנכס לפי הסיווג של "חברות ביטוח", או לפי הסיווג של "משרדים, שירותים ומסחר"?

אמנם, משנקבע כי המערערת אינה "חברת ביטוח" לצורך השתת ארנונה, מתייתר לכאורה הצורך להכריע בשאלה, אולם בית המשפט מצא לנכון לדון ולהכריע גם בסוגיה זו, ולענייננו זו הסוגיה החשובה, משום שיש לה השפעות רוחב על נישומים רבים. השאלה היא, באיזה תעריף יש לחייב נכס ריק?

הפסיקה מתייחסת הן לשימוש האחרון שנעשה בנכס והן בייעודו התכנוני. במקרה הנידון, ייעודו התכנוני של הנכס הוא לשמש למסחר ושירותים. הנכס שימש עד לשנת 1997 כמשרדיה של מבטחים.

בית המשפט פסק, כי יש להשית בגין הנכס את התעריף הזול ביותר האפשרי מבין השימושים המותרים על-פי דין: "יש היגיון רב לסווג את הנכס לפי הסיווג הזול האפשרי מבין השימושים המותרים על-פי דין, לאור המגמה לסווג נכסים בשימוש לפי השימוש הנעשה בהם בפועל, מאחר שניתן ללמוד מכך על מידת ההנאה המופקת מהנכס ורווחיותו. נכס ריק וללא שימוש אינו מצמיח פירות למחזיק בו, ומשכך הגיוני לסווגו לפי הסיווג הזול האפשרי לפי דין".

הנימוק השני של בית המשפט מרתק אף יותר: "בהתחשב בעובדה שהשימוש האחרון בנכס בענייננו היה לפני זמן רב יחסית, של כשמונה שנים, ובהתחשב במיקומו בעיר דימונה, לא ניתן להניח שהשימוש העתידי בנכס יהיה דווקא לצרכיה של חברת ביטוח, ולא לסוג אחר של משרדים, שירותים או מסחר". הערעור של מבטחים התקבל, ושומת הארנונה בוטלה.

שיקולים כלכליים בפרשנות דיני מס: בראשית דרכו הלך בית המשפט העליון בתלם הפרשנות הבריטית, לפיה נצמדים להוראתן של המילים שנכתבו בחוק. גישה זו שאבה את תפישת עולמה מהדין הדתי, כיצד יש לפרש את תורת האל העליון, כאשר כל מילה ואות עטופים בקדושה. את האל החליף המלך הכל יכול שחוקק את החוקים, וזו היתה המורשת שלנו.

באמצע שנות ה-80 החלה רוח חדשה לנשוב, ופסק הדין המהפכני קרוי "הלכת חצור". הביטוי "כוונת המחוקק" הוחלף בביטוי "תכלית החקיקה", וזו שואבת את נתוניה מכל מקור אפשרי.

אין לך דבר טבעי יותר, מלשאוב את תכלית החקיקה של דיני המסים משיקולים כלכליים הן של הרשות השלטונית מחד גיסא והן של השוק הפרטי מאידך.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חיזק את מעמדו של האזרח הבודד מול עוצמתה של המדינה, מחוקקיה ופקידיה, והחזקה כי "חזקה על נבחרי הציבור כי הם יודעים את צורכי קהילתם" הפכה לנוסטלגיה אנכרוניסטית.

בית המשפט תקע מסמר נוסף בארון המתים של התפישה המעמידה את האינטרס של הציבור הערטילאי מעל לאינטרס של הפרט.

עמ"נ 19/04, מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) נגד עיריית דימונה, בית משפט מחוזי באר-שבע, סגן הנשיא ברוך אזולאי, ניתן ביום 24.8.2005.

בשם העותרים: עוה"ד עדי מוסקוביץ ואורי דויטש.

בשם המשיבה: עוה"ד גדי רוקח ושמואל לנקרי.

הכותב הוא מחבר הספר ארנונה עירונית, ועורך מגזין ארנונה באינטרנט www.arnona.co.il.