CCC הפלשתינית עוקפת את הסכסוכים

כאחד העסקים היחידים ממקור ערבי-פלשתיני שיש לו הצלחה בינלאומית, הפכה CCC לסמל לאומי; אופטימיים כתוצאה מתוכנית ההתנתקות ועם הרבה מיליונים בכיסים, מנהלי החברה מחפשים השקעות נוספות להשקעתם הגדולה בתחנת הכוח הפלשתינית, למרות שזו מסבה הפסדים ולמרות שאין להם ציפיות לרווחים גדולים מעזה בעתיד הקרוב

יאסר ערפאת חייך למצלמות בעת ששילב ידיים עם יו"ר אנרון המזרח התיכון, דיוויד האוג, ועם היזם יליד פלשתין סעיד חורי, ב-18 ביוני 1999. השלושה חגגו את ההסכם לבניית תחנת הכוח הפלשתינית הראשונה, בהספק של 140 מגהוואט ובעלות של 150 מיליון דולר, שאמורה היתה לספק חמישית מצריכת החשמל של 3.5 מיליון תושבי רצועת עזה והגדה המערבית.

רק שנה לאחר מכן הגיעו סיכויי הצלחת הפרויקט כמעט אל סף מבוי סתום. הסכסוך הישראלי פלשתיני התחמם שוב, וגרם ל-4,700 קורבנות נוספים בנפש. אחר כך, ב-2001, התמוטטה אנרון במסגרת פשיטת הרגל השנייה בגודלה בהיסטוריה האמריקנית. תודות לחורי, שחברתו קנתה את חלקה של אנרון בפרויקט ושכנעה את המהנדסים של חברת אלסטום הצרפתית להישאר ולהמשיך לעבוד למרות האלימות הגואה, נחנכה תחנת הכוח בשנת 2002, באיחור של שנתיים. מאז היא מייצרת חשמל, למרות שהלקוחה שלה, הרשות הפלשתינית, לא משלמת באופן מלא.

החברה של חורי, קונסולידייטד קונסטרקטורס אינטרנשיונל, הפועלת מאתונה ומוכרת כ-CCC, עוקפת מוקשים פוליטיים במזרח התיכון כבר יותר ממחצית המאה. חורי, בן 82 כיום, ובן דודו חסיב סבאח, בן 85, ייסדו את חברת הבנייה בלבנון כשהיו שני מהנדסים פלשתינים צעירים בגלות. כיום עומד המחזור השנתי של CCC על 1.56 מיליארד דולר, והיא מעסיקה 60,000 עובדים, מכווית ועד קזחסטן.

"הם נחשבים לסמל פלשתיני מפני שהם אחד העסקים היחידים ממקור ערבי-פלשתיני שיש לו הצלחה בינלאומית", אומר כאמל חוסייני, בן 39, דובר קרן ההשקעות של הרשות הפלשתינית, המחזיקה ב-1.36 מיליארד דולר. סאמר, בנו בן ה-44 של חורי, מונה על-ידי עראפת כדירקטור בקרן ושימש בתפקיד עד תחילת השנה הנוכחית.

אזורים לא יציבים

CCC בנתה הכל, מכלא אבו חרייב העיראקי ועד לשלוחה של בית הנתיבות בשדה התעופה על שם רונלד רייגן בוושינגטון. בין הפרויקטים הנוכחיים של החברה כלולים קטע של צינור הנפט באורך 1,770 ק"מ העובר באזרבייג'אן ומגיע עד לחופי טורקיה, שבונה קבוצה בהנהגת BP, חברת הנפט הגדולה באירופה. שווי הפרויקט 250 מיליון דולר. כמו כן מעורבת החברה בבניית מרכז קניות בדובאי, בהשקעה של 720 מיליון דולר, שעתיד להיות מרכז הקניות הגדול בעולם. גם ללא עזרתה של ממשלה כלשהי בקידום האינטרסים שלה, שגשגה החברה בכמה מהאזורים הפחות יציבים בעולם.

תוכנית ההתנתקות הגבירה את העניין באזור וב-CCC בקרב כמה משקיעים זרים. אחד מהם הוא היזם היהודי יליד מצרים, רונלד כהן, בן 59, מייסדApax Partners Worldwide, חברת ההשתלטויות והון הסיכון הגדולה ביותר באירופה, ושותפו של איל המדיה היהודי חיים סבן לרכישת בזק. כהן נמנה על קבוצה שגם סאמר חורי חבר בה, המתכננת קרן הלוואות מובטחות לחברות פלשתיניות, בהיקף של 500 מיליון דולר.

"השגשוג של פלשתין הוא חלק מהאינטרס הלאומי של ישראל", אומר כהן. "CCC היא מנוע עם פוטנציאל ענק שיכול לסייע ביצירת שגשוג". אינדקס אלקודס של 27 מניות הפלשתיניות הבולטות עלה השנה ב-136%, בחלקו עקב תחזיות אופטימיות לכלכלת רצועת עזה והגדה המערבית.

חורי, שיחד עם סבאח הוציא מאז 1990 כ-80 מיליון דולר בשטחים הפלשתינים, בתרומות ובהשקעות, אומר כי אינו ממהר להגדיל את הסכום הזה. ההשקעה הגדולה ביותר של CCC, הלא היא תחנת הכוח של חברת החשמל הפלשתינית, הותירה את CCC עם התחייבויות והפסדים, שכן הרשות הפלשתינית לא שילמה את כל חשבונותיה. נכון ל-31 בדצמבר חייבת הרשות לחברת החשמל הפלשתינית 33.3 מיליון דולר.

תחנת הכוח פועלת על סולר המיובא מישראל, שעולה לרשות הפלשתינית כארבעה מיליון דולר מדי חודש. "הם תמיד משלמים לישראלים עבור הדלק", אומר וואליד סלמן, 52, מנהל בחברת החשמל הפלשתינית ומנהל הפעילות של CCC בפלשתין. "איתנו, זה כבר סיפור אחר".

הרשות גם לא בנתה רשת חשמל שיכולה להעביר את כל תפוקת תחנת הכוח לשטחה, ומשום כך פועלת תחנת הכוח רק במחצית מתפוקתה, והיא גם אינה יכולה להעניקה לה את קו האשראי בגובה 20 מיליון דולר שעליו הוסכם ב-1999.

"נתבקשתי להגביר את קיבולת הייצור ולהוסיף יחידת התפלה, אבל אני לא ממהר", אומר חורי, המכהן כיושב ראש חברת החשמל הפלשתינית. מניות החברה, ש-42% מהן מוחזקות בידי CCC, נסחרות בבורסה הפלשתינית לניירות ערך בשכם. המניות עלו השנה ב-32% ל-1.95 דולר, עלייה נמוכה מזו של אינדקס אל-קודס.

לדברי משפחת חורי, גם הרשות נדרשת לאמץ השקפה רחוקת טווח יותר על ענייניה הפיננסיים, הרשות הוציאה בשנת 2004 כ-1.7 מיליארד דולר, כפול ויותר מהכנסותיה. הסגר הבטחוני הישראלי שהוטל בעקבות התחדשות האינתיפאדה בספטמבר 2000 דיכא את הכלכלה הפלשתינית והקשה על הרשות לגבות מסים. ההכנסה לגולגולת בעזה ובגדה המערבית ירדה בין 1999 ל-2004 ב-37%.

"הממשלה נתונה בלחץ מסיבי", אומר שר האנרגיה והמים, עזאם אששאווה. "המצב הביטחוני וכשלון הכלכלה מקשים מאוד על האזרחים לשלם את חשבונות החשמל שלהם ומקשים עלינו לגבות אותם". הגביה מכסה בקושי את מחיר הדלק הישראלי של תחנת הכוח, הוא אומר.

הגז של עזה

CCC מחזיקה ב-10% משדה גז הנמצא מול חופי עזה, עם אופציה להגדיל את אחזקתה ל-30%. הגז מהשדה אמור להפעיל את תחנת הכוח במקום הסולר היקר יותר, אבל משרד הביטחון הישראלי עוד לא נתן אישור להקמת צינור, אומר טים פורבס, בן 58, מנהל הפעילות במזרח התיכון של יצרנית הגז BP מלונדון, שגילתה את שדה הגז מול עזה בשנת 2000.

סעיד חורי, דירקטור לשעבר בקרן הלאומית הפלשתינית, שהשקיעה כסף עבור אש"ף, תרם כספים למוסדות כמו אוניברסיטת שכם והשקיע בפרויקטים כמו מרכז הכנסים בבריכות שלמה שבבית לחם. לדבריו, הוא ימשיך לתמוך במיזמים שיסייעו להקמתה, בדרכי שלום, של מדינה פלשתינית.

"אם הם היו מעוניינים רק לעשות כסף, הם היו מתרחקים מעזה, מפני שנכון לעכשיו יש שגשוג בשוק העיקרי שלהם במפרץ הפרסי", אומר עידן עופר, יושב ראש החברה לישראל, חברת אחזקות תל-אביבית. עופר (49), וסאמר חורי, אחד משלושת בניו של סעיד, הם יושבי הראש במשותף של קבוצת האסטרטגיה למזרח התיכון במכון אספן בוושינגטון, ארגון מחקר ללא מטרות רווח המחפש אחר דרכים לעידוד כלכלת עזה.

סעיד חורי, נוצרי יווני אותודוקסי, נולד בצפת ב-1923. אביו היה בעל אדמות עשיר שהחזיק בזכויות דיג בכנרת. סבאח, נוצרי קתולי, נולד בטבריה ב-1920.

שני בני הדודים למדו הנדסה אזרחית באוניברסיטה האמריקנית בביירות - מקור בולט להרבה עובדים ב-CCC. אחרי שסיים את לימודיו ב-1941, חזר סבאח לפלשתין והקים ב-1945 חברה לבניין בחיפה. הפרויקט הראשון שלו היה בניית 100 דירות עבור חיילים יהודים משוחררים ששירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.

חורי חזר לצפת אחרי שסיים את לימודיו ב-1946, כדי להקים חברת בנייה משלו. אלא שבמאי 1948, עם סיום המנדט הבריטי, הפכה צפת לחלק ממדינת ישראל. משפחות חורי וסבאח נמלטו לביירות, שם התארגנו שני בני הדודים מחדש וחברו לשותפים שונים לעבודה על פרויקטים כמו בנייתו של שדה התעופה בטריפולי שבלבנון, ב-1950. שנה לאחר מכן זכו בחוזה להקמת מתקן לאחסון צינורות נפט בעיר חומס שבסוריה, עבור עיראק פטרוליום, שבנתה צינור נפט שחצה את המדבר הסורי.

"אחת הדאגות המרכזיות שלי באותו הזמן היתה לעשות הרבה כסף כדי שאבי, שהפסיד את כל רכושו בפלשתין, ירגיש כאילו דבר לא השתנה", נזכר חורי. "רציתי לעודד אותו". אביו נפטר בביירות בשנת 1956, בגיל 57.

הקבלנית הראשית של צינור הנפט העיראקי היתה בכטל מסן פרנסיסקו, חברת הבנייה הגדולה בעולם. הקשר הזה היה הכוח שמאחורי הקמת CCC. ב-1952 נבחרה בכטל כקבלנית בית זיקוק לנפט בעדן, תימן. חורי עבר מעדן לכוויית ב-1957 כדי להוביל את התרחבות החברה למפרץ הפרסי. כיום עובדת CCC על פרויקטים עם חברות כמו טכניפ, חברת שירותי הגז והדלק הגדולה באירופה, וחברות ההנדסה היפאניות צ'יאודה ו-JGC, כמו גם עם בכטל.

עובדים פלשתיניים

כש-CCC התרחבה, חיפשה החברה עובדים בקהילה הפלשתינית הפזורה במזרח התיכון. "ההצטרפות ל-CCC היתה מהלך טבעי", אומר מחמוד זייבאק, בן 66, שנולד ביפו ועובד כמנהל השיווק של החברה במטה באתונה. ביוני 1963 שלחה CCC את זייבאק לעדן. "המייסדים היו תמיד תומכים מאוד, מציאותיים, ונתנו לנו הרבה חופש פעולה". כיום, 80% מ-8,000 עובדי CCC הקבועים בתפקידי ההנדסה והניהול הם פלשתינים, לבנונים או ירדנים, אומר סאמר חורי.

דרכה של CCC לא היתה סוגה בשושנים. החברה עזבה את עדן בשנת 1966 כשמלחמת האזרחים התעצמה. ב-1969 עזב סבאח את לוב, בה בנתה CCC שדות נפט, מפעלים וצנרת עבור חברות כמו אוקסידנטל פטרוליום מלוס אנג'לס, לא הרבה אחרי ההפיכה שיזם מועמר קדאפי להפלת משטרו של המלך אידריס.

אחרי פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון ב-1975, העבירה CCC את המטה שלה מביירות לאתונה. בכוויית, באוגוסט 1990, נמלטו לסעודיה שני בניו הצעירים של חורי, סאמר ווואיל, מהכוחות העיראקים הפולשים.

כל האחים לבית חורי למדו הנדסה באוניברסיטת קליפורניה סטייט, והם מכהנים כשלושת סגני הנשיא בפועל של החברה. השלושה הגדילו את הכנסות CCC בשנת 2004 ב-13%. כששלושה רבעים מהמכירות הגיעו מהמזרח התיכון וממדינות ברית המועצות לשעבר, 14% מהמכירות היו מארה"ב, והיתר מאפריקה ומהקריביים. הרווח בשנה שעברה צנח ב-17% ל-55.5 מיליון דולר, אחרי שהחברה לקחה על עצמה חוזים רווחיים פחות לבניית מבנים ודרכים.

סעיד חורי, שבבעלותו 60% מ-CCC, וחסיב סבאח, המחזיק ב-40% הנותרים, משכו ב-2004 דיבידנד של 37.5 מיליון דולר, והותירו בחברה 462 מיליון דולר מאחזקות בעלי המניות. עבדול רחמן, המייסד השלישי של CCC, מכר את חלקו לשותפיו לפני מותו ב-1980.

סבאח הוא יושב ראש כבוד של החברה. בנו הבכור, סוהייל, בן 43, הוא מנהל משאבי האנוש, ואחיו הצעיר, סמיר, בן 42, משמש כמנהל הפיתוח העסקי ובנוסף מחזיק בשתי מסעדות באתונה. סוהייל תומך בהסדר לפיו בניו של חורי מחזיקים בתפקידי הניהול, אם כי הוא מצפה שהמצב ישתנה. "בהדרגה, נצטרך לעשות שינוי ולהפוך לבעלים ולא למנהלים", הוא אומר.

בנוסף לענייניו העסקיים, סבאח פועל רבות למען המטרה הפלשתינית, והפך למתווך חשוב בין ערפאת לממשל האמריקני. ההתקדמות לכיוון השלום סיפקה למייסדי CCC את ההזדמנות לחזור למולדתם. צעדיהם הראשונים היו זהירים. "לא רצינו להתחרות באופן ישיר בחברות הפלשתיניות המקומיות, כך שבהתחלה היתה מטרתנו לשמש כמקור לסיוע בלבד", אומר חורי. אחרי שעראפת ורבין לחצו ידיים על מדשאת הבית הלבן בספטמבר 1993, מימנה CCC תוכנית להכשרת מהנדסים בעזה בעלות של 10 מיליון דולר.

השקעות פלשתיניות

החל מסוף שנות ה-90 התחילו בני משפחת חורי לבצע גם השקעות עסקיות. בנוסף לתחנת הכוח, בנתה בעזה חברת Acwa, חטיבה בריטית של CCC, מתקן לטיהור מים בהשקעה של 2 מיליון דולר, המוכר מי שתייה במיכלים בתחנות הדלק של עזה. באותה שנה זכתה CCC בתפקיד בפרויקט בנייה של הנמל הימי של עזה, בהיקף של 65 מיליון דולר. האלימות עצרה את הפרויקט, אבל CCC מתכוונת להתמודד שנית במכרז כדי לעזור בבניית הנמל, אומר סאמר חורי.

פלשתינים רבים מבקרים את בני משפחת חורי על שנשארו בגולה. "במקום לחיות באתונה, הם צריכים לחיות בפלשתין", אומר מוניב מסרי, בן 71, איש עסקים משכם המכהן כיושב הראש של חברת ההשקעותPalestine Development & Investment. סעיד חורי מתגונן ואומר כי קנה ב-1998 מגרש במזרח ירושלים כדי לבנות עליו את ביתו, ואף הבטיח לעראפת כי יעביר את מטה CCC לירושלים לכשתקום מדינה פלשתינית. הדור הבא רואה את הדברים באופן שונה. "המטה שלנו צריך להישאר באתונה, מפני שיוון היא חלק מהאיחוד האירופי ואתונה בינלאומית יותר", אומר סאמר חורי. "אנחנו צריכים לפתוח משרד בירושלים".

חברת החשמל הפלשתינית היא ההשקעה הגדולה ביותר של החברה בשטחים עד עתה. ב-1999 שילם חורי 5.5 מיליון דולר תמורת נתח של 9% בחברה.

ב-2003, אחרי התמוטטות אנרון, קנתה CCC את חלקה של סוחרת האנרגיה ולקחה על עצמה התחייבויות בגובה 14 מיליון דולר באמצעות היחידה האמריקנית שלה, קבוצת מורגנטי. "בלי משפחת חורי, לא היתה שום דרך שתחנת הכוח תפותח, תמומן ותיבנה", אומר האוג, המכהן כיום כדירקטור מנהל ב-Arctas Capital Group , המייעצת ומשקיעה בתחום האנרגיה.

CCC גם ערבה ל-25% מההלוואה של 90 מיליון דולר שקיבלה תחנת הכוח מ-Arab Bank. חברת החשמל הפלשתינית דיווחה על מכירות של 27.8 מיליון דולר ורווח של 9.4 מיליון דולר בשנת 2004. היא קיבלה בשנה שעברה 16.7 מיליון דולר במזומן מהרשות הפלשתינית.

חברת החשמל הפלשתינית, וגם CCC, צפויות להרוויח מהפינוי הישראלי של עזה. הביקוש לחשמל יעלה עם הצמיחה הכלכלית, והרשות הפלשתינית עשויה לזכות בחופש התנועה, כמו גם במענקים בגובה 40 מיליון דולר, כדי להשלים את רשת החשמל של עזה, אומר שר המים והאנרגיה הפלשתיני אששאווה. השיפור ביחסים בין ישראל והפלשתינים יוכל להאיץ גם את המשא ומתן לפיתוח שדה הגז של עזה. "עברנו זמנים קשים, ואני מקווה שהמצב ישתנה כשתהיה לנו יותר שליטה על האזור", אומר אששאווה על החשבונות שטרם שולמו.

חלק מהמשקיעים שותפים לאופטימיזם של השר. "יש לי תחושה חיובית מאוד לגבי הכלכלה," אומר מסרי מפלשתיין דיבלופמנט, שנכסיו כוללים מלונות, חוות לגידול עופות ואחזקות בחברת החשמל הפלשתינית ובפלשתיין טלקומיוניקיישן. "נסיגה מעזה היא צעד בכיוון הנכון, אבל עזה חייבת להיות מקושרת לגדה המערבית, אחרת היא תהפוך לגטו. אנשים, הון וסחורות צריכים לעבור בצורה חופשית", אומר מסרי.

חסיב סבאח זהיר יותר. הוא תומך בנסיגה הישראלית, אך לדעתו אין זה צעד מספיק להבטחת שלום בר קיימא. סיכויי תחנת הכוח ישתפרו מיידית אם תתחיל השאיבה משדה הגז של עזה, מפני שהשימוש בגז במקום בסולר יוזיל את מחיר החשמל בשני שלישים. הסיכויים לזכות באישור ישראלי תלויים במצב הפוליטי, שעשוי להשתפר. "הנושא בדיונים," אומר דרור, ממשרד הביטחון.

אפילו אם זה יקרה, בני משפחת חורי לא מצפים שהרשות הפלשתינית תהפוך פתאום לשותפה לדוגמה. "הם צריכים לחיות על פי המגבלות שלהם", אומר וואיל חורי. ההכרה במציאות היא גם הסיבה שבני משפחת חורי לא ממש מצפים לראות רווחים גדולים מעזה בעתיד הקרוב.

צרו איתנו קשר *5988