לאוצר נמאס לממן את גירעונות הרשויות המקומיות. גם הבנקים נרתעים מהלוואת כספים לעיריות. אז מה הפתרון? אגרות-חוב מוניציפליות! הממשלה תשלח את העיריות לשוק ההון. חברות הביטוח, קרנות הפנסיה וקופות הגמל תתבקשנה לממן את הפזרנות העירונית, ויכולת הפירעון תתברר בעוד חמש-עשרה שנה. עד אז יתכן שאפילו האדונים שרון ופרס כבר יעזבו את הממשלה. יתכן שגם מר אולמרט יתרכז אז במשחקי המונדיאל ואולי יישאר בממשלה לפליטה מר פז-פינס הצעיר יחסית, שיעמוד נוכח הפנסיונרים שיפגינו, מפני שהעיריות שמטו את החובות שמוסדותיהם העניקו לשלטון המקומי.
לפני עשרים שנה חשב הצדיק שהוא יודע את נפש בהמתו: התוכנית הכלכלית החדשה של 1985 אסרה על הרשויות המקומיות ללוות כספים. הצדיק טעה, כמובן. הרשויות לוו והבנקים הלוו. והממשלה? כיסתה וכיסתה ושוב כיסתה את הגירעונות, עד שנמאס לה. המחוקק הודיע לבנקים, שלא יוכלו לגבות את הכסף העובר דרכם לכיסוי חלק מהשכר שהולן.
אז הטילו את המימון לפתחם של החוסכים, שאולי יגלו בבוא עת הפנסיה, שגם אג"ח מוניציפלי עלול להיות אג"ח זבל. שמענו שעיריית רמלה, המתכוונת להפיץ אג"ח בסך 140 מיליון שקלים, תעמוד בתשלומיה בעזרת הארנונה שהיא גובה, בייחוד מחברת המלט "נשר". אין ספק שאישים אחראים כמר אולמרט וכמר פז-פינס בדקו את התנהלות העירייה ברמלה ומצאו, שהיא אכן תעמוד בפירעון החוב. ודווקא משום כך נשאלת שאלת תם: מי שהכנסותיו סדירות והוצאותיו מתנהלות במסגרת תקציבו, למה לו לקחת אשראי ולשלם ריבית? כמה תהיה הריבית הריאלית על אג"ח, אם המוסדות הפיננסיים, המכירים את השלטון המוניציפלי שלנו, יקנו ב-60 שקלים אגרת שכתוב עליה "100 שקלים"?
יש בארץ רשויות משני סוגים בסיסיים: יישובים שתושביהם אמידים ויש בהם עסקים משגשגים המשלמים ארנונה נאה. יישובים כאלה יכולים להיות מאוזנים כל הזמן. אין להם שום סיבה ללוות כסף. ויש יישובים, שתושביהם דלים ועסקים אינם צומחים בהם כפטריות אחר הגשם. יישובים אלה צריכים גם הם להתנהל בצורה מאוזנת - בלי אשראי - למרות שאת האיזון צריכה להבטיח הממשלה. קרן האיזון הממשלתית תביא בחשבון את השירותים ההכרחיים, את המינהל התקין ואת היכולת העצמית להטיל ארנונות על האוכלוסייה הדלה ועל העסקים המעטים. גם רשות מקומית ממין זה אינה זקוקה לאשראי.
אשראי דרוש רק לעיריית המצפצפות על האיזון השוטף של ההכנסות וההוצאות, מתוך תקווה שאפשר יהיה לשלוח לקריה את העובדים שמשכורתם לא שולמה, בהתאם לנוהג המסורתי שבו מחליפה הממשלה קונוורסיה בקונסולידציה וגם להיפך, ומקדישה לכך מיליארדי שקלים, שאותם אפשר לכסות בערבויות הממשלה האמריקנית.
אז יש לשוב ולאסור מימון שוטף באשראי. ומה דבר המפעלים העירוניים העסקיים? כאן צריך לשרור הקפיטליזם. מפעלי מים וביוב או חניונים וכו' יכולים לכסות את עצמם על בסיס עסקי - כשהם גובים מהצרכנים מחיר כלכלי בעד השירות. אם יתנהלו כעסקים, יוכלו ללוות כספים כדי להתפתח. אגרות-החוב שהם יפיצו לא תהיינה אגרות זבל. לא כך אגרות-חוב שתופצנה כדי לשחרר היום מכאב ראש את המערכת הפוליטית ולגלגל אותו אל הפנסיונרים שיבואו לפדות את האגרות בשנת 2020.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
