ועדת ערר: "רזרבה למגורים וייעור" אינה מקנה זכות פיצויים לבעלי הקרקע

קי.בי.ע תבעה את הפיצוי בטענה לירידת ערך שנגרמה למקרקעין שבבעלותה, כתוצאה מאישורה של תוכנית המתאר הארצית ליער ולייעור - תמ"א 22. החברה קיבלה זכויות חכירה בקרקע לפי הסכמים מאז 1956, כאשר עסקה בפיתוח קרקעות להקמת אשדוד והנמל בעיר.

כדי לברר את טענות הקבוצה מונה שמאי מכריע, יעקב ביר, אשר בחוות דעתו קבע, כי תמ"א 22 לא פגעה בקרקעותיה. על הכרעתו של ביר הוגש הערר לוועדת הערר המחוזית, בראשות עו"ד אהרון ברוכים.

לטענת הקבוצה, השמאי טעה כאשר קבע, כי הייעוד העתידי של המקרקעין עליהן חלה תוכנית המתאר לבאר טוביה הוא "רזרבה למגורים ו/או לייעור", בעוד שלמעשה הייעוד הוא רזרבה למגורים וייעור.

קביעה זו של ביר, טענה החברה, איפשרה לו לקבוע, כי ניתן היה שהמקרקעין ישמשו אך לייעור ומכאן להסיק, כי תמ"א 22 יישמה את תוכנית המתאר כאשר קבעה את ייעודם של המקרקעין לייעור בלבד.

הוועדה המקומית באר טוביה טענה בתגובה, כי ביר צדק בקביעתו וכי תמ"א 22 רק יישמה את הוראות התוכנית שחלו על המקרקעין. עוד טענה הוועדה, כי תוכנית מתאר אשדוד אינה מוסמכת לתת זכויות לבניית מגורים בתחום הרזרבה.

ועדת הערר קבעה, כי חוות דעתו של ביר היא מקיפה, ממצה, יסודית ומעמיקה, ועל כן היא סומכת על התוצאה הסופית אליה הגיע. לא היה כל פוטנציאל ממשי לתכנון המקרקעין כמגורים, וזאת חרף הכללתה בייעוד "רזרבה למגורים ולייעור".

"במילים אחרות", קבעה הוועדה, "קביעת ייעוד של 'רזרבה למגורים וייעור' או 'שטח לתכנון בעתיד' איננו מקנה זכויות בנייה ואין לו ערך כלכלי של קרקע לבנייה".