גמילות חסדים או הלוואה?

השופטת ד"ר דפנה אבניאלי נדרשה לסוגיה, בהתייחסה לטענת בא-כוחו של שלמה אשכנזי, הנתבע לשלם לקרובו 40 אלף שקל. לפיה, מדובר היה במתנה שנתנה כגמילות חסדים, שלא כדי לקבל החזר.

התובע, חיים תדמון, הוא בנו ויורשו של דוד ליפוביץ, שהיה מצוי בקשרים עסקיים ואישיים עם הנתבע. בפברואר 97' נתן המנוח לנתבע 40 אלף שקל, ועל ספחי שני הצ'קים נרשמה המילה גמ"ח. הנתבע טען, כי מדובר היה במתנה, שאין עליו להשיבה, אותה קיבל מהמנוח בשל יחסיהם הקרובים.

בא כוח הנתבע טען, כי יש לאמץ את הפרשנות הרחבה של המונח גמילות חסדים, שמשמעותו היא מעשה צדקה ועשיית טובה, שלא על-מנת לקבל החזר, מתוך התחשבות בצרכיו של הזולת.

אולם השופטת ד"ר דפנה אבניאלי קבעה, כי המונח גמילות חסדים אינו מורה בהכרח על מתן צדקה באמצעות מתן כספים. לדעתה, גמילות חסדים כוללת צדקה, אבל צדקה אינה כוללת גמילות חסדים.

לדעתה, צדקה וגמילות חסדים לא חד המה, ועומדות הן זו בצד זו. כאשר במתן כספים עסקינן, משמעותה של הצדקה היא מתן ללא כוונת החזר, ואילו גמילות חסדים משמעותה מתן בעת צרה, עם כוונה לקבל החזר, ללא ריבית.

אבניאלי השתכנעה, כי כוונת המנוח היתה לדרוש את הכספים בחזרה, אולם הוא נפטר סמוך למועד מתן הכספים.

לדבריה, אם התכוון המנוח לעשות מעשה צדקה ולתת לנתבע את הכספים ללא זכות להחזר, מדוע דאג לתעד את מעשיו בספחי הצ'קים? מדוע לא הסתפק במתן בסתר, כמקובל במעשי צדקה, ללא רישום פרטי המקבל, הסכום וציון המילים המפורשות גמילות חסדים?

השופטת קבעה, כי התובע זכאי להשבת הסכום של 40 אלף שקל בצירוף הפרשי הצמדה בלבד ללא ריבית החל מיולי 2003, וכן להוצאות בסך 5,000 שקל (ת.א 25981/04)