היו זמנים בהתמחות

השנים האבודות שחלפו לבלי שוב, במהלכן התבססו עורכי הדין כלכלית ומקצועית, גורמות להם להביט אחורה בערגה. כדי לספק פרספקטיבה נוספת על תקופת ההתמחות, פנינו למספר עורכי דין בכירים בניסיון לשחזר את ימי העלומים כ"פרחי משפט". זה לא היה לפני כל כך הרבה שנים, ובכל זאת: כאיש אחד, הם נהנו מההזדמנות להפליג במכונת הזמן עשרות שנים לאחור. לימים בהם משרד גורניצקי מנה חמישה עו"ד בלבד, לשנים בהם נקרא נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, זאב צלטנר, לתקופה בה ארכה ההתמחות שנתיים ימים. "השירים היו שירים ואנחנו, מן הסתם, היינו אחרים", נהנה אחד מבכירי המקצוע לזמזם מבעד לאפרכסת. את יהורם גאון הוא עדיין אוהב, אבל התמימות נעלמה מזמן.

הספרן שטרום

קחו, למשל, את הממונה הנוכחי על הגבלים עסקיים, עו"ד דרור שטרום. את צעדיו הראשונים במשרד עו"ד הוא עשה במהלך שנת הלימודים השנייה. זה קרה במשרד חיים צדוק ושות' ב-1988. שטרום בן ה-25, נודע אז בעיקר כספרן חרוץ. "אל תצחק", הוא מרצין מיד, "זו היתה משרה מאוד נחשקת. מדובר בספרייה ענקית בהיקפה". בעודו מאבק ספרי חוק בריטיים נושנים ("ונזהר פן חלק מכתמי הדיו של הספרים ידבקו לבגדיי"), מתמקצע במיקומם האסטרטגי של כתבים בדיני חברות, חוקה ומקרקעין החל הסטודנט המוכשר לקבע את מעמדו. "שלטתי שליטה מוחלטת בספרייה. ידעתי היכן כל דבר נמצא. לימים, כשהפכתי כבר למתמחה במשרד, זה סייע לי מאוד". טיוטת החוזה הראשון אותו כתב שטרום, לא נשכחה ממנו. "עבדתי על זה שבועות. הכנתי טיוטה שחשבתי שהיא 'מאסטר פיס'. הייתי בטוח שאקבל מחמאות וטפיחה על השכם". בשעה 13:00 בצהריים, חמש שעות לאחר שהניח את כתב היד על שולחנו של עו"ד חיים צדוק ז"ל (מי שכיהן בעבר כשר המשפטים), הוא קיבל הודעה בהולה לעלות למשרדו. "עליתי במדרגות שמח וטוב לב", משחזר שטרום. "לחרדתי, ברגע שפתחתי את הדלת, ראיתי דפים מפוזרים בכל המשרד כשהם גזורים וחתוכים. ראיתי את עו"ד צדוק לוקח בכל רגע חלק מסוים, גוזר אותו ומסדר אותו במקומו מחדש. התברר לי כי רק עשרה סעיפים שכתבתי עברו את הגיבוש ונכנסו לחוזה הסופי. צדוק חייך אליי, הזמין אותי לשבת ובמאור פנים הסביר לי באריכות היכן טעיתי כל פעם. הוא הקדיש לי שעתיים מזמנו. תחשוב על זה: בחור צעיר יושב בחדר אחד עם מי שבעבר כיהן כשר משפטים ופשוט לומד. עד היום זה מופלא בעיני".

שלוש שנים קודם לכן נחת כוכב האוניברסיטה העברית, דוד תדמור (כיום ד"ר ובעל משרד עו"ד; לשעבר הממונה על הגבלים עסקיים), בבית המשפט העליון בירושלים להתמחות אצל הנשיא מאיר שמגר. כמו בוגרי שמגר אחרים לאורך ההיסטוריה, מצא עצמו תדמור בן ה-25, מתלבט בשאלה גורלית: כיצד לפנות לנשיא. "לקרוא לו: 'מאיר' פשוט לא בא אז בחשבון", הוא משחזר. "'הנשיא' נשמע פורמלי מדי. שמגר הרי לא שידר פורמליות למתמחים שלו. התפשרתי על 'אתה'. שנה שלמה לא קראתי לו בשם. רק 'אתה'".

לנשיא שמגר, מספר תדמור, היתה ערימת תיקים גדולה. בתחילת ההתמחות הציג הנשיא לסטאז'ר הצעיר את הערימה וביקש ממנו לבחור תיקים ש"יעניין אותך לכתוב בהם חוות דעת". חלק מרשמיו של תדמור הפכו בהמשך בסיס לפסקי דין. במקרים כאלה הגדיל שמגר לעשות והחזיר בהוקרת תודה וחתימה.

בשלב מוקדם בהתמחותו גילה תדמור כי שמגר אינו מרבה ליזום שיחה, אבל מפתיע בפתיחות יוצאת דופן על כל שאלה. "החלטתי לא להתבייש", הוא נזכר. "ראיינתי אותו הרבה מאוד במהלך אותה שנה, ולמדתי הרבה מאד. ביליתי עם מאיר שמגר הרבה שעות בהתמחות. למדתי ממנו הרבה מאוד ולא רק במשפט. ביחסים שבין אדם לשלטון, בין מעסיק לעובד ובין אדם לאדם. הגעתי להתמחות עם הרבה מאד יראת כבוד והערכה כלפיו; אחרי שנה במחיצתו עזבתי עם יראת כבוד גדולה עוד יותר ועם הערכה רבה עוד יותר".

אחרי שנה בעליון עבר תדמור לתל אביב, למשרד נשיץ-ברנדס, שם היה צמוד לחדרו של עו"ד חנינא ברנדס. "הגעתי לחנינא עם תחושה שאני יודע הרבה, אבל מהר מאוד התפכחתי", הוא אומר. "התחלתי להבין כמה גדול המרחק בין דין וסעיפי חוק, לעריכת דין טובה. ראיתי שידע משפטי הוא רק תחילת הדרך".

באותה תקופה בדיוק, כשקו אווירי בן מאות מטרים בלבד מפריד ביניהם, התיישב המתמחה יורם טורבוביץ בחיל ורעדה, בחדרו של מי שכונה, לימים, "גדול הליטיגטורים". "עשרים שנים חלפו מאז", נזכר טורבוביץ, "אבל עדיין הפסגה המשפטית הגדולה ביותר מבחינתי היתה לשבת לימינו של עו"ד אמנון גולדנברג ז"ל, בשולחן קטן בצד". ד"ר טורבוביץ, שכיהן גם הוא בעבר כממונה על הגבלים עסקיים, הגיע למשרד ש' הורוביץ לאחר התמחות בת שנה בבית המשפט העליון אצל השופטת מרים בן פורת. "בתור בחור צעיר, זה לזכות בכל הקופה", הוא אומר. "להיחשף לצורת החשיבה של השופטת הראשונה בבית המשפט העליון, מהמבריקות והאנליטיות שידענו אי פעם, וללמוד מעורך הדין מספר אחת בישראל באותם ימים. אין בית ספר טוב יותר".

התלמיד טורבוביץ

טורבוביץ נזכר בערגה בשנה בה היה חלק בלתי נפרד מצוות החשיבה שאפף את ד"ר גולדנברג. "להתמחות בש. הורוביץ זה להיות בסיירת מטכ"ל משפטית", קובע טורבוביץ. "זה משרד מדהים שלימד אותי הרבה מאוד. אפילו דברים טכניים, כמו צורת כתיבה, הופכים במהירות ללקחי חיים. גולדנברג היה הגדול מכולם. מעבר לאיכויותיו הידועות כליטיגטור, הוא ידע לברוא ולנהל סביבת עבודה מדהימה. התחרות הפנימית היתה גדולה מאוד, אבל הכישרון והאנרגיות יצאו כלפי חוץ. בפנים, בתוך המשרד, היתה תמיד אווירה יוצאת דופן ונעימה". בסיום אותה שנה המריא טורבוביץ ללימודים בהרווארד, מצויד במחמאה אדירה. ערב הטיסה הגיש לו גולדנברג הצעה פתוחה לחזור למשרד מתי שיחפוץ. "אני עדיין שומר לי את הזכות", מסכם טורבוביץ .

גם עו"ד אמנון רפאל החל את השנה הראשונה להתמחותו בבית המשפט העליון. זה קרה לפני 40 שנה בדיוק. רפאל, אז בן 25, שימש כמתמחה של השופט אלפרד ויתקון, מאחרוני שופטי המיסים המוצהרים. "בית המשפט העליון שכן אז במגרש הרוסים בירושלים, בצפיפות נוראה", נזכר רפאל. "השופט ויתקון, באופן מדהים, התייחס אל מתמחיו כשווים אליו למרות שלא היינו. יחד עם הנשיא אגרנט השתתפנו בכל ויכוח. זו היתה תקופה מאלפת. אצל השופט ויתקון למדתי להפריד בין עיקר לטפל, לא להתפלסף ובעיקר לכתוב בקיצור. אני לא אשכח את דרך התנהלותו בכל מה שקשור להענשה. הוא היה בא בבוקר לבית המשפט מיוסר. זו זכות גדולה מאוד להבחין בקושי העצום שיש לשופטים ומורכבות עבודתם". זמן קצר לאחר שסיים את השנה בבית המשפט העליון, פרצה מלחמת ששת הימים. רפאל גויס כאיש מילואים לשריון ונפצע. לאחר מכן פנה למשרד גורניצקי כדי להשלים את הסטאז'. "זה לא אותו גורניצקי שאתה מכיר מהיום", הוא אומר בחיוך. "היו שם חמישה עו"ד בלבד. בכל אופן, התמחיתי אצל עו"ד בועז נהיר שהתמחה במיסים. העתיד המקצועי שלי נקבע כבר אז. הייתי חשוף לתחום המיסים כל הזמן, למדתי מהטובים ביותר. לא היו ברירות אחרות. הייתי חייב לפנות לתחום".

היולדת איתן

גם עו"ד טלי ירון-אלדר, לימים נציבת מס הכנסה, התאהבה בימי התמחותה בתחום המיסים. את טרום ההתמחות עשתה בסוף שנות השמונים במשרדו של עו"ד יוסי גרוס ולאחר מכן התמחתה חצי שנה אצל עו"ד משה דרוקר ושנה נוספת אצל עו"ד גיורא עמיר. "הדבר הכי חשוב שהוכחתי לעצמי בתקופה ההיא, זה שאני יודעת לעבוד. כל הזמן חיפשתי לעשות. לא חיכיתי שיגידו לי לכתוב חוזה, אלה חיפשתי לנסח בעצמי ולאחר מכן לקבל משוב". מעל לכל, טוענת ירון-אלדר, חשובה תקופת ההתמחות כדי להכיר מקרוב את הבירוקרטיה המשפטית. "זה ניסיון חשוב וטוב לכל עו"ד ואסור להחמיץ את זה", היא אומרת. "צריך גם לעשות דברים שאתה לא 'מת' עליהם. לדעת לרשום הערת אזהרה בטאבו, לדעת לאיזה פקיד בבית המשפט צריך לפנות. זו השכלה בסיסית שעוד עלולה להתברר כקריטית בשנים כעו"ד".

עו"ד טלי איתן לא תשכח לעולם את תקופת התמחותה בבית המשפט המחוזי בירושלים, אצל השופט עמיהוד זאבי. כן, זו היתה תקופה מרתקת; נכון, היא למדה הרבה מאוד; אבל אי שם בתחילת שנות השמונים, בין כתיבת חוות דעת כזו לאחרת, ילדה את בתה. "אני חושבת שהייתי המתמחה היחידה עם שלושה תינוקות", היא נזכרת בחיוך. "אין סיכוי שאשכח את הימים האלה". איתן, מתברר, קיבלה באותם ימים את הדחיפה לעיסוקה הנוכחי כבעלת משרד עו"ד העוסק בפטנטים. "אני זוכרת שהיה דיון בבית המשפט בעניין קניין רוחני אליו הגיע עו"ד ארנן גבריאלי. השופט זאבי קרא אותי אליו: 'שימי לב לנושא הזה, טלי, נראה לי שהוא יכול לעניין אותך'. אני חושבת שהוא די צדק, לא?"

עשר שנים מוקדם יותר, אבל עדיין בבירה, בא מתמחה צעיר העונה לשם יהושע רזניק בשערי משרד עו"ד שלום לוי. לאחר מכן המשיך רזניק לפרקליטות המדינה שם שימש כמתמחה של רנאטו יאראק. "עבדתי הרבה במחלקה הפלילית ובמחלקת הבג"צים", הוא נזכר. "בבית המשפט היה פחות עומס ויותר זמן ללמידה. רנאטו השפיע מאוד על המשפטנות שלי. הוא לימד אותי לעבוד, לימד אותי לקרוא. עד היום אני נותן לו קרדיט עצום בהשכלה המשפטית שלי".

השופט בדימוס דן ארבל, שלימים יכהן כמנהל בתי המשפט, התמחה ב-1974 אצל נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, פרופ' זאב צלטנר. כעבור שנה, בגיל 30, פנה למשרד נשיץ ("עוד לפני החיבור עם ברנדס") כדי להשלים את ההתמחות. "היה לי יתרון עצום שממנו כבר לא נהנים המתמחים המודרניים: יכולתי לטעום משני העולמות ולראות את המקצוע מכל הצדדים". להתמחות אצל השופט צלטנר, נחשב באותם ימים להישג מרשים (ממנו נהנו גם עו"ד אמנון גולדנברג ז"ל, נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב הנוכחי, אורי גורן, ופרופ' יוסף גרוס). "צלטנר נחשב לאגדה", אומר ארבל. "עורכי הדין רעדו ממנו. הוא היה הסיוט הגדול ביותר שלהם, אבל היחס למתמחים היה נהדר. לקחתי ממנו בעיקר תרבות, דרך מחשבה פילוסופית. דברים שלא תמיד נחשפים אליהם בפקולטות".

ההתמחות, בסופו של יום, היא עוד שלב בחיים. מי כמו עו"ד חיים משגב יודע להעמיד אותה בפרופורציות המתאימות. משגב התמחה אצל השופט דולב בבית המשפט המחוזי בתל אביב ולאחר מכן עבר למשרד מאיר דינאי, שייצג בעיקר מועצות חקלאיות ומושבים. "שמע", אומר משגב "אני כבר לגמרי שכחתי. הלו, השנה אני חוגג בדיוק ארבעים שנים במקצוע. אני זוכר תקופה טובה וטוב שהיתה". בסופו של יום, חייבים להודות, זה בעצם הדבר החשוב. לא? *