עובד לשעבר של מפלגת העבודה עתר לבג"ץ נגד הרעת תנאיו

עארף הועסק במפלגת העבודה במשך 18 שנה במשרה מלאה, ומאז 1995 היה מנהל המחוז הערבי במפלגה. בשנת 2000 קוצץ היקף משרתו בחצי והופחת שכרו. באוגוסט הגיש עתירה למוסד לבירור עתירות של מפלגת העבודה, ובאפריל 2001 קיבל המוסד את עתירתו וקבע כי הרעת תנאיו נעשתה שלא כדין וכי יש לשלם לו הפרשים לפי 100% משרה. עוד הורה המוסד, כי משרתו תוחזר לקדמותה.

לאחר שהמפלגה לא מילאה את החלטת המוסד, הגיש העותר בשנת 2002 תביעה לבית-הדין האזורי לעבודה בנצרת. בית-הדין האזורי קיבל את טענות המפלגה ודחה את תביעת העותר, לאחר שקבע כי למוסד לבירור אין סמכות לדון בתביעה. באוגוסט השנה דחה בית-הדין הארצי ערעור שהגיש עארף בנושא.

לטענת עארף, כי המפלגה נוהגת בו בחוסר צדק ועיוות דין הזועק לשמים; הוא פעל בתום לב מתוך רצון למנוע פגיעה במפלגה ולפתור סכסוך עימה "בתוך המשפחה", והגיש עתירה למוסד לבוררות פנימי אשר במשך שנים נהג לדון בעתירות של עובדים כנגד המפלגה המעבידה. המוסד קיבל את עתירתו, אך המפלגה התעלמה מההחלטה ורק כשנואש נאלץ לפנות לבית-הדין לעבודה.

לטענתו, נוהגת המפלגה באפליה כלפיו לבין עובדים אחרים. אפליה זו ניתן להסבירה כאפליה פסולה על רקע מוצאו הערבי. (בג"ץ 10070/05).