למתווך זכות לדמי תיווך גם בהעדר פרטים בהזמנה

ביהמ"ש המחוזי קבע כי הדרישה לציון פרטי זיהוי וסכום היא דרישה מהותית אולם אינה דווקנית

בית המשפט המחוזי בת"א קבע, כי אין בהיעדר פרטים בדבר שווייה המוערך של העיסקה ומספרי הזיהוי של הלקוח והמתווך כדי לשלול מהמתווך את זכותו לדמי תיווך.

שופטי ערכאת הערעור, הילה גרסטל, עוזי פוגלמן ואילן שילה, החליטו לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום בראשל"צ (השופטת דליה גנות). בימ"ש השלום דחה את תביעתה של חברת מטרופוליס ייזום השקעות ונכסים, סוכנות לתיווך במקרקעין, לתשלום דמי תיווך מחברת מנחם מליק מרכזים מסחריים. זאת, בנימוק כי הזמנת התיווך עליה חתמה הנתבעת בטלה, מפני שחסרים בה פרטים הנדרשים לפי הדין. הנתבעת טענה להגנתה, כי טופס הזמנת שירותי התיווך חסר פרטים הנדרשים לפי החוק, ולפיכך אין המערערת זכאית לדמי תיווך. התברר, שבהזמנה לא פורטו מספרי הזהות של המתווך ושל הלקוח, ומחיר העיסקה המבוקשת. בית משפט השלום קבע, כי העדרם של הפרטים הללו, הנדרשים לפי החוק והתקנות, שולל את זכותו של המתווך לדמי תיווך.

שופטי ביהמ"ש המחוזי קבעו, כי הדרישה לציון הפרטים הללו היא דרישה מהותית ושתכליתה להבטיח את זיהוי הצדדים להסכם התיווך ואת גמירות הדעת שלהם בעת חתימת ההסכם. אולם, הדרישה אינה דווקנית, והמגמה העולה מן הפסיקה היא שלא להקפיד על ציון כל פרטיהן של דרישות התקנות. השופטים הגיעו למסקנה, כי אין בהעדר הפרטים הנזכרים בהזמנה כדי להפקיע את התחייבותה של הנתבעת לשאת בדמי התיווך. לדעתם, התוצאה של דחיית התביעה היא מקוממת, שהרי אין כל מחלוקת שהמערערת היא שהיוותה את הגורם היעיל להתקשרות, ולשם כך אף פעלה רבות.

השופטים החליטו לקבל את הערעור, וקבעו כי על הנתבעת לשלם למערערת את סכום התביעה בסך 215 אלף שקל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה במאי 2002, וכן את הוצאות המשפט בשתי הערכאות, בסכום של 30 אלף שקל. (ע.א.1413/04)