חיפה, בדרך לתחתית

חיפה, העיר בעלת הדימוי הנקי, המהוגן, הייקי מעט, עיר עבודה אשר משכימה קום, מחנכת את ילדיה היטב, וכל מי שגדל בה יציין זאת בגאווה של יחידה מובחרת ובנוסטלגיה השמורה לערים קטנות ואינטימיות, כבר איננה אותה עיר. דו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לספטמבר 2005 מספר שאוכלוסייתה של העיר השלישית בגודלה בארץ ממשיכה לרדת. הריבוי הטבעי נמוך, מספר הפטירות לשנה כמעט מגיע למספר הלידות (2,070 פטירות לעומת 2,470 לידות) וכמעט 2,000 איש עזבו אותה בשנה האחרונה.

סקר שהזמינה לשכת המסחר והתעשייה של חיפה מחברת שירותי המידע העסקי I-Biz מעלה תמונה מפורטת יותר ועגומה הרבה יותר: בשנת 2004 היה חלקם של בני 65 ומעלה בעיר חיפה 18%, לעומת ממוצע לאומי של 9.9%, 12.1% במחוז חיפה כולו, ו-6.7% במחוז הצפון. מספר המפעלים בה ירד, בשנים 1994- 2002 בכמעט 60%, בעוד מספר המפעלים הכולל בארץ ירד ב-25.6%.

רווחה וסעד בעלייה

באותן שנים, בעוד הארץ כולה סובלת מהיקף ירידה בתעסוקה בתעשייה של כ-8%, בחיפה ירד היקף העוסקים בתעשייה בכ-43%. זאת לעומת ירידה של 17.7% במחוז חיפה, ועלייה של 0.6% במחוז הצפון. בשנים 1996-2003 גדל הפדיון בענפי המסחר והתעשייה בישראל כולה ב-67%, ואילו בחיפה בפחות מ-20%.

בנוסף, ב-2004 היו כ-70% פחות התחלות בנייה לעומת 10 שנים קודם לכן (הממוצע הארצי היה ירידה של 47%). גם מספר חדרי המלון בעיר הוא הקטן ביותר יחסית למרכזי התיירות בארץ.

מה שכן, נרשם גידול בולט בענפי הבריאות, הרווחה והסעד, שכנראה שייך להזדקנות העיר.

"חיפה היתה צריכה להיות המטרופולין של הצפון", אומר שמשון הראל, מנכ"ל חברת ההשקעות בנדל"ן אמריקה-ישראל, "שכולם באזור יהיו תלויים בה לפרנסתם, בתחבורה בחינוך. והיא לא נטלה את המקום הזה. כשהייתי ילד, אנשים מנהריה וטבריה ומהקריות היו באים לעשות קניות בעיר. היום הם פוסחים עליה. היום אישה מחיפה שצריכה שמלת ערב, נוסעת לתל אביב".

"כשהייתי ילד", אומר יוסי אנטוורג, מנכ"ל סונול, "היינו משחקים מונופול, שנקרא אז 'ריכוז'. הרחובות כמעט הכי יקרים במשחק היו רחוב הרצל ונורדאו בחיפה. הסתכלתי בגרסה של היום, וזה לא כך". למעשה, חוץ מהכרמל, חיפה של היום היא עיר די ענייה, עם תופעות אלימות בבתי ספר באחוז גבוה יחסית לערים הגדולות, סובלת מהזדקנות, עזיבה, ובשל כך שינוי סוציו-אקונומי ולא לטובה.

במין סמליות עצובה, בתחילת הרחוב שבו ממוקם המשרד של פלר באזור התעשייה, צץ מכון מסאז'ים, תעשייה אופיינית לאזור שוקע כלכלית וחברתית.

פלר, הראל ואנטוורג הם חלק מהתארגנות של אנשי עסקים מחיפה, שקוראים להציל את העיר, ומציגים תוך כדי כך תמונה קשה של עיר אשר הפוליטיקאים הנעים על קו תל אביב-ירושלים שכחו אותה. "רחוק מהעין רחוק מהלב" אומר אנטוורג. ראשי העירייה שלה לא השכילו להשתמש בנתונים הטובים שלה - אוניברסיטה, טכניון, אתר תיירות שגם יושב לחוף ים וגם יש לו נופים וגנים בהאיים, מערכת חינוך שהיתה מצוינת - ונתנו לה להידרדר.

געגועי לחושי

מאז אבא חושי, הם אומרים, "לא היה לנו ראש עיר 'פושר', דחפן, בעל אוריינטציה עסקית, כמו צ'יץ' בתל אביב או מרים פיירברג בנתניה או גיורא לב בפתח תקוה או צבי בר ברמת גן או יואל לביא מרמלה או מאיר ניצן מראשון לציון".

"לראשי העיר שלנו, לנסוע לירושלים לדפוק על שולחן של שר, כמו שכל ראש עיריה עושה כשצריך, זה פרויקט". ולצד אותם ראשי עיר - מאריה גוראל דרך עמרם מצנע ועכשיו יונה יהב, ישנה הפקידות, אשר לדבריהם שמה מקלות בגלגלים לכל יוזמת בנייה.

לטענתם, העיר התחתית מוזנחת, המסחר נדד ממנה, בין השאר בעקבות טעויות תכנוניות, אשר אפשרו בניית שטחי מסחר נרחבים בסביבות חיפה, ובעוד שולי העיר והקריות נזרעים קניונים-קניונים, ננטשה העיר התחתית והפכה למוקד עזובה עם אחוזי פשיעה גבוהים.

העיר שהיה לה מרכז ההיי-טק הראשון בארץ, מת"ם, ראתה בעיניים כלות איך התעשייה הזאת נודדת בחלקה למוקדים אחרים, כגון הרצליה פיתוח, רעננה, ומן הצד השני יקנעם והקריות. היא רואה איך בניגוד לערים אוניברסיטאיות רבות, הנהנות מהתיישבות בוגרי המוסדות האקדמיים בתום לימודיהם בעיר, בוגרי הטכניון אומנם ימשיכו ויספרו על השנים היפות שבילו בעיר, אולם בתום לימודיהם יעברו לערים אחרות, כיוון שהעיר לא מציעה להם אפשרויות תעסוקה.

"אם ילד שלנו", אומר הראל, "נוסע ללמוד בתל אביב, רוב הסיכויים שלא יחזור לעיר. אבל אלה שבאים לטכניון באים לשלוש-ארבע שנים, ולאחר מכן אין להם מקום עבודה להיקלט בו, והם עוזבים".

הילדים הבוגרים של פלר ושל הראל כבר לא יחזרו לחיפה. לאנטוורג יש בן בוגר בחיפה, אבל בתו נדדה ממנה. פלר, בעלי קבוצת חברות סחר, לוגיסטיקה, הפצה ותעשייה בשם אמיליה, מחזיק את מטה הקבוצה בחיפה אבל יש לו גם משרדים ברמת גן. אנטוורג עובד בנתניה. הראל, אחד הבעלים של אמריקה-ישראל (יחד עם דני מריאן ובנק דיסקונט) לא בונה בחיפה ולצערו, הפעילות היחידה שלו בה היתה ציבורית ולא עסקית. "לא עבדתי יום אחד בחיפה. לצערי לא יצא לי לתרום לה כלכלית", הוא אומר, "אבל אני עדיין מתעקש לחזור לישון בה".

" למה אתה לא בונה בחיפה?

הראל: "אנחנו לא בונים בחיפה ולא מתעניינים בה בתחום הנדל"ן. כי העיר לא מתפתחת. ראש העיר הנוכחי מספר בכל הרצאה שבעשר השנים האחרונות קודם לבחירתו עזבו את העיר 25 אלף צעירים. זה שווה ערך ל-10,000 דירות. מהחיים שלי אני יודע על מאות חיפאים שקנו דירה בתל אביב להשקעה, אולם לא שמעתי על אף תל אביבי שקנה דירה בחיפה להשקעה".

למעשה, רבות מחברות הנדל"ן הגדולות שייכות לחיפאים או ישבו בחיפה במקור, החל מאורי דורי והדנקנרים דרך פריצקר, אהרונסון ואחרים. גם צמנטכל ישבה בחיפה, המרכז של סולל בונה היה בה וכבר איננו, ואפילו המשרדים הראשיים של צים נדדו ממנה לתל אביב.

הימים של פז וסונול

אנטוורג אומר, ששנים לפני בואו לסונול, המרכז שלה ישב בחיפה. גם פז נולדה וגרה בחיפה, ליד בית הזיקוק. שתיהן נדדו כבר למקומות אחרים. "אף ראש עיר אצלנו", אומר הראל, "לא דפק על שולחן המנהלים של סונול, או של פז, ולא אמר 'אני לא זז מפה עד שאתם לא מבטלים את ההחלטה'".

ואנטוורג ממהר לציין לזכותו של ראש העיר הנוכחי יהב, שהצליח באמצעות אולטימטום ("לא נעשה איתכם עסקים"), להותיר בעיר את הקול-סנטר של בנק הפועלים, אשר עמד לעבור לנשר.

"אם לא יקרה דבר שיציל את העיר", אומר פלר, "חיפה תהפוך להיות עיר מדורדרת חברתית, ענייה ממש. נמצא בה תופעות שמוצאים ביישובים עניים, רמת חינוך נמוכה ורמת פשיעה גבוהה, תראי עזובה לכלוך וזוהמה. היא תהפוך לעיר רפאים".

לדבריהם, העיר צריכה ייעוץ אסטרטגי וכיוון. עליה להחליט מה היא. הרי היא לא תהיה לא מרכז העסקים ולא מרכז השלטון בישראל, היא גם לא יכולה להיות "תל אביב ב'", עליה להתמקד. כמו שרוטרדם בהולנד הפכה להיות עיר האנרגיה, והרטפורד בארצות הברית מרכז הביטוח, כך ערים רבות אחרות בעולם מצאו את ייחודם ואיתו את פריחתם.

חיפה יכולה להחליט להיות עיר אוניברסיטאית, ואז לכוון את עצמה הן להרחבת המוסדות האקדמיים, הן לדיור לסטודנטים והן לניסיון לייצר עבורם מקומות תעסוקה. לאחר מכן, היא יכולה להחליט על תיירות, ואז לאפשר ולעודד בניית חדרי מלון ולתת לבעלי המלונות להמציא דרכי שיווק מתוחכמות, היא יכולה לחשוב על אפשרויות אחרות. אבל הדרך הנוכחית, או ליתר דיוק "האין-דרך" הנוכחית, אומרים משתתפי המפגש, תמשיך להבריח ממנה את תושביה.

צניעות חיפאית

ה"מנטליות" החיפנית, הם אומרים, היא צנועה, חסכנית, מחושבת. זאת לא עיר שיקנו בה דירת ארבעה חדרים ב-4 מיליון דולר, למרות שיש בה לא מעט עשירים, היכולים להרשות לעצמם. נוספים לכך מעין רגשי נחיתות מקומיים, הגורמים לכך שגם אם קמה מסעדה טובה או חנות ראויה, עדיין המילייה הרלבנטי ינדוד לתל אביב לשם כך. הניסיון להקים סניף של חנות ונדום גדולה כמו התל אביבית בגרנד קניון, למשל, הסתיים בצמצום החנות לממדים צנועים. "אתם נוסעים לקנות בתל אביב", הסביר בעל החנות בייאוש את הצעד.

אלא שכאשר אותה מנטליות מאופקת מאפיינת גם את קברניטי העיר, בעולם שבו הכל נחתך בקשרים, מלחמות תדמית, לובי ולחצים, העיר נותרת מאחור.

לדוגמה, הם מביאים את פתח-תקוה, אשר מצבה היה קשה יותר משל חיפה, עד שכונתה "עיר מיותרת". "בא גיורא לב ודפק על שולחנות של המינהל להפשיר קרקעות", אומר הראל, כך קמה שכונת אם המושבות, שנדדו אליה תושבים מכל האזור: תל אביב, כפר סבא, רעננה. לרכבת ישראל היה כדאי להציב שם תחנה, השכונה יצרה סביבה חנויות, תעסוקה, ונוצר מהפך. "אבל בשביל זה צריך מנהיגות ויזמות", אומר פלר.

"יש לזה הבט נוסף", אומר הראל, "בעשר השנים האחרונות לא בנו בחיפה דירות שמתאימות לזוגות צעירים. בנו רק על הכרמל, אחוזה, בכרמל הצרפתי, דירות יקרות לבני 40-50, ואכן חלק נשארו ריקות".

יש הרבה דברים שאפשר היה לעשות למען העיר, הם אומרים. למשל, להחליט שמת"ם, שהיתה חברה עירונית (עכשיו 51% נקנו על ידי גב-ים), תבנה עוד כמה אלפי מ"ר, אפילו אם המחיר היה להשכיר אותם בשליש המחיר, העיקר ליצור פעילות.

צריך נונקונפורמיזם

לדבריהם, חברה תל אביבית ששוקלת כיום לצאת מתל אביב, טרה למשל, תשקול את נצרת, את אשקלון, אבל לא את חיפה. אנטוורג מספר על שיחה שהיתה לו עם יצחק פטרבורג, שהיה מנכ"ל סלקום בעת ההחלטה להעביר את מרכז החברה מהרצליה ונתניה. "הוא אמר לי, לא עברתי עד שלא הבטיחו לי שיבנו מחלף, ושתוך שנתיים שלוש תקום שם תחנת רכבת. יש ביקורת על צ'יץ', אבל הוא פיתח את תל אביב, דיברו על חריגות הבנייה של רמת גן, אבל זה מה שהרים את מתחם הבורסה והזניק את העיר. אין ברירה, ראש עירייה צריך להיות קצת נונקונפורמיסט, לעשות כל דבר שמביא איזושהי פעילות".

"היו שתי תוכניות", אומר פלר, "נמל הכרמל ונמל היובל באשדוד. היתה השאלה מי יקום ראשון והייתה החלטה שחיפה ראשונה, אבל ראש עיריית אשדוד הצליח והפך את ההחלטה, ומצד חיפה לא היה מנהיג שיקדם את המאבק. זו דוגמה מצוינת למצבה של חיפה".

דוגמה אחרת, משמעותית מאוד, היא תוואי הצינור של הגז הטבעי. הצינור, אומר אנטוורג, עוקף את חיפה. המשמעות לגבי מחירי האנרגיה לתעשייה בתוך שנתיים-שלוש עצומה. "שר התשתיות אמר, שהוא לוקח זאת לתשומת לבו ומתחייב שעוד שנתיים זה יהיה, אבל אין שום החלטה על כך. יש ויכוח בין חברת חשמל לבין רשות הנמלים איפה יעבור הקו. ראש העיר צריך לבוא באגרסיביות ולהתערב בוויכוח הזה".

על הנייר, הם מספרים, יש המון פרויקטים מתוכננים. מאצטדיון במבואות העיר ועד להרחבת שדה התעופה. אבל אלה תוכניות שמדברים עליהן שנים, ואין מאחור מישהו שידחוף ויביא לביצוע.

" אז מה אתם עושים בנדון?

פלר: "אנחנו עובדים מאוד קשה על פרנסי העיר, לעבוד מהר לפני שזה יהיה בלתי הפיך. כל המערכת של העיר, משרד מהנדס העיר, חברי המועצה, לא מבינים את חומרת המצב בחיפה".

הראל: "היה לנו מפגש של כ-30 אנשי עסקים, ראשי אוניברסיטאות ומנהלי בתי חולים, עם יונה יהב. יהב בא לבד. כולנו התלוננו על ירידת העיר, ויונה ציין את נושא הניקיון החינוך והפרחים. נכון שהעיר נקייה ופורחת, אבל לצערי רק ליטרלית. העיתונות החיפאית נתנה למפגש כותרת 'פרחים זה לא הכל'".

יהב דווקא לקח ללב, הם אומרים, ואמר שהוא ער לעובדה שצריך לשנות, כי בדרך בה פעל עד כה לא יגיעו לתוצאות העסקיות המקוות, ואף איפשר הצבת אדם מיוחד בעירייה מטעם לשכת המסחר. אבל במפגש נוסף, שבו נכחו גם פקידי העירייה ועלתה האפשרות לעלות לירושלים וקצת לדפוק על השולחן של אולמרט, ביקשו הפקידים לא להרגיז את שר האוצר, כי "אנחנו בדיוק מנסים לעשות איתו משהו".

"הפקידים מאוד ותיקים התחלופה קטנה", אומר פלר. "כשאת פוגשת את האינדבידואל מהעירייה הוא לא איש שלילי, להפך, אבל כדי להפוך עניין אתה לא יכול להיות רק נחמד וקורקטי, אלא גם פרא אדם. כשאתה בא לפקידות בעירייה, למהנדס העיר, עם רעיון, דבר ראשון אומרים לך למה לא לעשות את זה. במקום להגיד קדימה, לך על זה".

טרו ואינטל נשארו

בתגובה נמסר מעיריית חיפה, כי בשנות ה-90 אכן עברה העיר תהליך קשה של הזדקנות האוכלוסייה ובריחה של מספר רב של עסקים, אך מאז שנבחר לתפקיד ראש העיר, פועל יונה יהב באופן אישי לשינוי מגמה זו בכל המישורים האפשריים. פעולות אלה נשאו פרי, למשל, כאשר חברות כמו טרו ואינטל הודיעו שלא יעזבו את העיר ואף ירחיבו את פעילותן לצורך החזרת העסקים לעיר הוקם צוות משותף של העירייה והתאחדות התעשיינים לעודד הגעת משקיעים ועסקים חדשים לעיר. דוגמה למאמצים - רק השבוע אימצה הנהלת העירייה החלטה להפחית ב-40% את שיעורי הארנונה לעסקים באזור הצ'ק פוסט. "