השאלה היא את מי רוצים לסבסד

אפילו אם נניח שבכל יום ייסעו בקו מודיעין-נתב"ג 10,000 נוסעים, כמה יעלה הכרטיס אם רק העלויות הקבועות בקטע הזה תהיינה 46 שקל?

כמה כסף צריכה לעלות נסיעה קצרה ברכבת מנתב"ג למודיעין? שאלה זו התעוררה בליבי אחרי שקראתי את הראיון שנתן שר התחבורה, מאיר שטרית, לגל ניסים במוסף זה. אמנם, לפי תפישתו של שטרית שאלה זו אינה צריכה כלל להתעורר. לדבריו, "הפקידים באוצר מסתכלים תמיד דרך החור של הגרוש. צריך להסתכל בחור של הגרוש, אבל בפרספקטיבה הרבה יותר עמוקה. וזו לא החלטה של הפקידים... תפקידה של הרכבת הוא לסלול מסילה לכל עיר בינונית ומעלה בארץ. הבחינה לא יכולה להיות כלכלית, והרכבת היא גוף מסובסד. לתושבי שדרות או עכו לא מגיע לנסוע ברכבת לתל-אביב, כי מישהו קבע שזה לא כלכלי? זה אבסורד. הרכבת היא חלק משירות חובה שהמדינה נותנת לאזרחיה".

מילים כדורבנות. אבל אליה וקוץ בה, כמו שאמרו חז"ל. כדי לשלם סובסידיה צריך כסף, ומאחר שאת הכסף צריך לתקצב - צריך לדעת כמה כסף דרוש כדי שתושב עכו ידלג על המפרץ וייסע לאחד הפאבים של תל-אביב דווקא.

אז נחזור לתרגיל הנ"ל: קטע המסילה בין מודיעין לנתב"ג אמור לעלות 1.5 מיליארד שקל. נניח שנתגבר על טעויות קלות והשמטות מעטות, ונביא בחשבון את הציוד הנייד וציוד העיתוק, והקו יעלה בסך הכל 2 מיליארד שקל. נניח גם שהעלויות הקבועות - ריבית, פחת ואחזקה פיזית - תעלינה רק 7% לשנה, על ההשקעה. אז כמה תעלה נסיעה לאורך 19 הקילומטרים שבין מודיעין לנתב"ג? העלויות הקבועות הנ"ל תסתכמנה לפי האומדן הצנוע שלנו ב-140 מיליון שקל בשנה, שהם 460,000 שקל לכל יום שבו תיסע הרכבת (שתשבות בוודאי בשבתות ובחגים).

נתעלם מההוצאות המשתנות הכרוכות בהפעלת הרכבת ונשאל כמה נוסעים ישתמשו בקו הזה בכל יום. נכון, הנסיעה תהיה בעיקר בין מודיעין לתל-אביב ולא לנתב"ג, אבל גם הקטע שבין נתב"ג לתל-אביב כרוך בעלויות הון. בכל אופן, קשה להניח שרבבות נוסעים יהיו בקו הזה מדי יום, אבל נתייחס באהדה למר שטרית ונאמר: כל יום ייסעו שם 10,000 נוסעים. אז כמה יעלה להם הכרטיס אם רק העלויות הקבועות בקטע הזה, בן 19 הקילומטרים, תהיינה 46 שקל? מטעמי נימוס, נתעלם מהאפשרות שמספר הנוסעים יהיה רק 1,000 ביום וכיסוי העלויות הקבועות יצריך 460 שקל לכרטיס!

למה עשינו כאן את התרגיל הזה? כדי לומר דבר פשוט: הפוליטיקאים אוהבים מאוד לחבוט באנשים שאפשר לקרוא להם "פקידי האוצר", שלא לומר "נערי האוצר". הפוליטיקאים גם אוהבים לטמון את ראשם בצלחת (רק בת-היענה טומנת את ראשה בחול...) ולומר "גם וגם". הם לא יגידו בשום פנים "או-או". כמובן, הפוליטיקאים גם אוהבים להשמיץ את עמיתיהם - ממפלגות אחרות וגם מהמפלגה שלהם. איך אמר מר שטרית? "לא מזמן הייתי בדיון בדוח מבקר המדינה על הקו בית שמש-ירושלים. אני מסכים עם כל מילה של הביקורת. זה היה מלכתחילה מטומטם לדעתי לעשות את הקו הזה. זה היה די טיפשי לדעתי לנסות לשדרג מסילה מימי התורכים. יש לזה אולי ערך היסטורי נחמד, תיירותי, אבל לא בשביל זה משקיעים כל כך הרבה כסף. "באמת? למה לא כדאי? לתושבי בית-שמש לא מגיע לבקר עם הילדים בגן החיות התנ"כי?

מאחר ועיתונאים אינם רשאים להשתמש במונח "טמטום" השמור לפוליטיקאים, ואפילו המונח "טיפשי" אינו מתאים לעיתונאי מצוי, אפשר לחזור לתרגיל שכבר נעשה במדור זה: אפילו אם בקו המהיר מתל-אביב לירושלים ייסעו 6 מיליון נוסעים בשנה, כמו שמנבאים חסידי הקו, הם ישלמו רק לכיסוי העלויות הקבועות לא פחות מ-7% על לא פחות מ-7 מיליארד שקל, שהם 490 מיליון שקלים בשנה או כ-80 שקל לכרטיס. ואם לא ישלמו - יסובסדו. איך? מר שטרית כבר לא יהיה שר התחבורה כשנערי-פקידי האוצר ישברו את הראש מאין לגרד את הסובסידיה. אבל מי יודע? אולי יחזור מר שטרית להיות אז שר האוצר והוא שיצטרך לשבור את הראש (לא, לא הראש הפיזי...).

יש לזכור דבר אחד, בסיסי, שאפילו פוליטיקאים יכולים להבין: רכבת אינה תחליף לכביש. כביש הוא בהחלט תחליף מצוין לרכבת - אם זהו כביש הראוי לשמו, שהשקיעו בו את הכסף הדרוש במקום לקבור את הכסף בהשקעות סרק. בעצם, את הכסף לכבישים מהירים ובטוחים כבר מצאו - אבל החביאו. הנוסע בכביש משלם מחיר כפול בעד המכונית, בגלל המכס. הוא משלם גם אגרה שנתית ועל כל נסיעה הוא משלם המון בלו בצמוד למחיר הבנזין. לכן, נסיעה בכביש אינה מחייבת סובסידיה כלשהי - גם אם רוצים לנסוע בכביש תקני ומהיר משדרות לתל-אביב. במכרזים שנערכו בשנים האחרונות התברר, שאפשר לנסוע אפילו באוטובוס בזול ובלי כל סובסידיה, למרות שהממשלה ממשיכה לסבסד את חברי דן ואגד, כמצוות הפוליטיקה.

נכון, הממשלה צריכה לדאוג לתושבים. אבל מאחר שהיכולת התקציבית לדאוג להם תישאר מוגבלת אפילו אם מר שטרית יחזור למשרד האוצר, יש לשקול חלופות ולומר "או-או". בהקשר זה צריך לשקול גם את ערכם של הדיבורים הסכריניים האין-סופיים על הדאגה לפריפריה. לא הוכח שהרכבת תתרום לפריפריה ולא למרכז דווקא. הנה, מדובר עכשיו על מאמץ גדול להפוך את באר-שבע למרכז הביוטכנולוגיה בארץ. נהדר! אבל מה? יתכן מאוד שהבכירים והמקצוענים בענף הנידון יגורו במרכז הארץ וייסעו ברכבת המהירה לבאר-שבע וגם בחזרה. במקרה הטוב יעדיפו לנסוע פעמיים ביום: יגורו ליד החוף באשקלון, ייסעו בבוקר לעבודה בבאר-שבע, יחזרו הביתה, יחליפו בגדים וייסעו בערב לתיאטרון בתל-אביב.