ביהמ"ש דחה תביעת פיצויים של ערבי שנפצע במהומות אוקטובר 2000

השופט: "איני מאמין לתובע, ועפ"י הראיות אני קובע שהתובע השתתף בהפגנה, זרק אבנים ונפגע בהתנגשות עם השוטרים"

בית משפט השלום בחיפה דחה, באופן תקדימי, תביעת פיצויים נגד המדינה, שהגיש אזרח ערבי שנפגע מירי שוטרים במהומות אוקטובר 2000.

את התביעה הגיש רדא מראענה, תושב הכפר פרדיס, שטען, כי לאחר שיצא מהמסגד, נפגע מכדור גומי שירו שוטרים מטווח קרוב של כ-50 מ'. לטענתו, המשטרה התרשלה בפגיעתה בו, מכיוון שלא השתתף בשום אירוע בניגוד לחוק, כמו יידוי אבנים.

לאחר שפרקליטות מחוז חיפה הציגה ראיות לכאורה, שמראענה השתתף בהפרות סדר והתפרעויות, ואף נכנס למקום המהומות, הודיע התובע כי הוא עדיין עומד על תביעתו.

לאחר ששמע עדות של קצין ממשטרת זיכרון יעקב ואת עדותו של התובע, קבע השופט מנחם רניאל כי "מראענה שיקר בחופשיות לצרכיו, בבית המשפט ומחוצה לו. איני מאמין לתובע, ועל-פי הראיות בפניי אני קובע שהתובע השתתף בהפגנה, זרק אבנים על שוטרים ונפגע בהתנגשות עם השוטרים".

עם זאת הוא ציין, כי "עצם העובדה שהתובע השתתף ביידוי אבנים, אינה אומרת בהכרח שהמשטרה לא התרשלה בירי כדורי גומי, אם כי יש בכך אשם תורם".

בית המשפט קבע, כי התנהגות השוטרים היתה סבירה. "כאשר שוטרים או חיילים פועלים בתנאי לחץ וחירום שלא הם גרמו, המונעים מהם שקילה ובחינה רגילים של החלופות והמחייבים החלטה מהירה שלא ניתן להתכונן אליה מראש, יש לבחון את סבירות פעולתם במסגרת תנאים מיוחדים אלה. אין לנתק את ההתנהגות מהתנאים שסבבו אותה. אין להעתיק את ההתנהגות ל'תנאי מעבדה'".

במקרה זה, קבע רניאל, "ירי כדור גומי כדי להדוף את המתפרעים וזורקי אבנים מהכביש אל תוך הכפר, שלא בשעת חשיכה המונעת זיהוי, לעבר צעיר בן 21, שהוא אחד המתפרעים, ממרחק שלא הוברר, במצב שבו יש להגן על עורק תחבורה ראשי, הוא סביר".

בפרקליטות אומרים, כי התיק הפלילי שנפתח בשעתו נגד מראענה נסגר מחוסר ראיות, ואולם לאור הראיות החדשות שנאספו במהלך התביעה האזרחית, תיבחן האפשרות לחדש את ההליכים נגדו. (ת.א. 17264/03).