החברה למשקאות מערערת: טייג העניק את שירותיו לחברה ולפניציה כמומחה עצמאי - ולא כעובד

החברה, העוסקת בייצור ושיווק של משקאות קלים כמו קוקה-קולה, וחברת פניציה פנו ב-1980 לאוניברסיטת בן-גוריון בבקשה שתסייע באמצעות מומחה בביצוע ביקורת לתקינות בקבוקי זכוכית שמייצרת פניציה.

החברה לייצור משקאות קלים ופניציה סיכמו שהמומחה הראשון ישמש כמעין פוסק מקצועי ניטרלי שיבדוק את הבקבוקים בפניציה, טרם אספקתם לחברה המרכזית לייצור משקאות קלים. עוד סוכם כי שתיהן ישאו בעלות שירותיו בחלקים שווים.

בחלוף שנתיים המומחה הראשון צירף מהנדס נוסף שעבד עמו - טייג - שהיה עובד האוניברסיטה והועסק בה במשרה מלאה. לאחר שנתיים, נפסקה ההתקשרות עם האוניברסיטה והומרה בהתקשרות ישירה עם שני המומחים. בשלב מסוים המשיך טייג לבדו.

החברה המרכזית טוענת, כי בכל התקופה שבה סיפק טייג את שירותיו לה, הוא המשיך במקביל בעבודתו באוניברסיטה במשרה מלאה. בשלב מסוים הוא פוטר, מאחר שלא היה עוד צורך בשירותיו. טייג תבע את החברה ודרש פיצויים וזכויות של עובד.

ביה"ד האזורי קבע, כי טייג מילא אחר התנאים לקיום המבחנים שמגדירים יחסי עובד-מעביד ופסק שהחברה תשלם לו 300 אלף שקל בגין פיצויי פיטורים וזכויות נוספות. בין היתר, התחשב ביה"ד בכך שטייג סיפק שירותים לחברה במשך 17 שנה, וקבע שעיסוקו היה שייך ל"גרעין המרכזי" של העובדים, הוא היה חב חובת נאמנות לחברה והיה כפוף לה.

בערעור טוענת החברה, כי פסה"ד מהווה "יישום קיצוני ומרחיק לכת" של הפסיקה, שהכירה במצבים מסוימים של התקשרות לאספקת שירותים על בסיס עצמאי ככזו שיוצרת בדיעבד ועל אפו וחמתו של המזמין, יחסי עובד ומעביד.

החברה טוענת, בין היתר, כי מדובר במומחה ייחודי בתחומו, שלצד עבודתו הקבועה באוניברסיטה שימש במשך מספר שעות בשבוע כמבקר איכות, עבורה ועבור פניציה גם יחד והתמורה שולמה לו לפי כמות הבדיקות שביצע. לטענתה, ביה"ד האזורי לא נתן משקל מספיק לעובדה שייצור בקבוקים אינו חלק מפעילותה. העובדה שטייג הוא בעל מומחיות ייחודית מלמדת, לדבריה, כי את שירותיו לחברה ולפניציה סיפק כמומחה עצמאי, ולא כעובד.