הולך על המים

"מוכרחים להיות שמח" סרטה החדש של הבמאית ג'ולי שלז, שעולה למסכים בסוף השבוע הזה, מוצא את מפיקו אמיר הראל, בתקופה טובה במיוחד. סרט נוסף שלו "גן עדן עכשיו", שעלה לאחרונה בתל אביב, חצה בשבוע שעבר את סף חצי מיליון דולר הכנסות בארה"ב. חצי מיליון דולר זה גם הסכום שחברת וורנר שילמה עבור זכויות ההפצה שלו בצפון-אמריקה. הסרט מספר על שני מפגעים פלסטינים בדרך לפיגוע בישראל, והשוק האמריקאי, כמו גם האירופי, מגלים בו עניין רב. עניין מתמשך והולך יש גם סביב סרט קודם של הראל, "ללכת על המים", שהכנסותיו בשוק האמריקאי הצטברו בשבוע שעבר לכדי 2.7 מיליון דולר.

"מוכרחים להיות שמח" לא נהנה משצף האנרגיה העלילתית וההתחברות למוטיבים לאומיים של שני הסרטים הללו. זהו סרט קטן, מקומי, המגולל את סיפורה של שמחה לוין, צעירה לא-אטרקטיבית בלשון המעטה, עובדת בחנות לממכר טלוויזיות בתחנה המרכזית בתל אביב, חסרת ערך עצמי, מנוכרת להוריה, ונענית לחפוזונים עם בעל חנות סמוכה למזרונים. חייה משתנים כאשר היא מחליטה להעמיד את זכותה לאושר במרכזה חייה. בתפקיד הראשי משחקת סיגלית פוקס, שזכתה בפרס האקדמיה, ולצידה בין היתר, טל פרידמן, קרן מור, רבקה מיכאלי, יוסי פולק ומיכל ינאי.

" כמה הסרט עלה לכם?

"תקציב הסרט עומד על 850 אלף דולר, הקרן לקולנוע נתנה חצי מיליון דולר, קשת נכנסה עם 175 אלף, אחריה יס תרמה כ-100 אלף דולר, ומשה אדרי מסינמה סיטי, שנכנס על בסיס התסריט, לפני הצילומים, הוסיף כ-100 אלף דולר".

" והביע ספקות לגבי הבחירה בכוכבת הראשית, סיגלית פוקס.

"נכון, הדמות הראשית בסרט היא בחורה שמנה, שזו לא הדמות הטיפוסית של כוכבת זוהרת, גם לא במונחים ישראליים, והעדיפות של מפיקים זה כוכבים, אנשים יפים. רובו של הקולנוע עובד ככה. רותם אבוהב הייתה מועמדת לתפקיד, היא כוכבת, אני לא יודע אם היא הכי יפה בארץ, אבל היא מוכרת ואהודה, וסיגלית גם לא זוהרת וגם לא מוכרת, וזה הימור גדול. ההחלטה ללהק אותה הייתה נועזת, וכמפיק הייתי שותף גם בהחלטה על הליהוק שלה".

" וזה סרט שיכול לנסוע מעבר לים?

"אתה תמיד חושב אם הסרט יצליח לעשות את הקרוס-אובר. אבל השאלה היא ללא קשר לשחקנית שמופיעה בסרט. אין לנו בישראל כוכבים שאם הם בפנים, הסרט נוסע בטוח. סרט מצליח לעשות את המעבר בגלל הסיפור, אנשים צריכים להתחבר לסיפור, להבין אותו ושיהיה להם רלוונטי. אולי אחרי 'ללכת על המים' אמרו לליאור אשכנזי שייקחו אותו לעוד סרט, אבל 'ללכת' לא הצליח בגללו. זה לא כמו שתלהק שחקן אמריקאי ומראש יש לסרט שוק".

" ומבחינת הסיפור?

"הייתי בהקרנה של הסרט מול קהל אמריקאי בלוס אנג'לס, וראיתי שהאישיו של שחקנית שמנה, שהיא לא כוכבת, אולי אפילו אנטי-כוכבת, נמצא בשיח שלהם. אנשים הגיבו לזה, וזה כשלעצמו אומר שלסרט יש קהל. השאלה אם מישהו ייקח את הסרט והקהל יגיע אליו והסרט ירוויח, זאת שאלה שאין עליה תשובה. יש סרטים שמראש האמריקאים לא לוקחים, כי הם אזוטריים, או רחוקים ולא מעניינים אותם. השוק האמריקאי הוא קשה מאוד ומצומצם מאוד למרות הגודל, ואני לא בטוח לגבי הסרט הזה".

"שני הסרטים שלך שמצליחים בארה"ב קיבלו ביקורות טובות, גם בישראל וגם שם. אולי זה מה שקובע?

"לא בהכרח. את 'מסעות ג'ימס בארץ הקודש' הפיצה לנו חברה טובה בארה"ב, הסרט קיבל ביקורות טובות, ב"ניו יורק טיימס" ובכל העיתונים החשובים, והוא לא הצליח. למה? כי הוא לא קיבל גיבוי של קהל יהודי. הוא סרט ביקורתי מדי. המפתח לכישלון של 'ג'ימס' הוא המפתח להצלחת 'ללכת על המים' - תמיכת הקהל היהודי. התמיכה הזאת ב'ללכת' הייתה שווה לסרט 2.7 מיליון דולר שהוא עשה עד עכשיו. סרט חייב להיבחן בארה"ב קודם אצל הקהל היהודי והישראלי. זה הקהל שעושה את השבוע שבועיים הראשונים של הסרט, ואם הוא נשאר במסכים, יש סיכוי שיבוא עוד קהל. זה לא המקרה של 'גן עדן', שלא פנה כלל לקהל הזה, וגם הסכומים שהכניס בפתיחה היו פי שניים וחצי ממה ש'ללכת' הכניס.

"'גן עדן' עשה בשבוע הראשון בארה"ב ממוצע של 12 אלף דולר למסך, שזה נחשב שם גבוה מאוד. אמריקאים אוהבים סטטיסטיקות ויש להם את הנתון המשונה הזה, ממוצע למסך. כש'יוסי וג'אגר' עשה שבוע ראשון על גבי מסך אחד בלבד, הוא היה מקום ראשון בממוצע למסך, לפני סרטים שהיו על 3000 מסכים, בעוד שהסכום האבסולוטי שהסרט הרוויח העמיד אותו במקום המאה או המאתיים. אבל וורנר, שמפיצים את 'גן עדן', חושבים שהנתון משפיע על האקזקוטיבז. כולם מסתכלים על הלוח, והם אמרו 'ניצור ממוצע גבוה כדי להגדיל את הביקוש'. הם גם אומרים שניו יורק זה מקרה-מבחן. אם הסרט ילך שם, יש סיכוי שהוא ילך במקומות אחרים, מה שנכון גם בצרפת, שם זה פריז מול שאר המקומות. לגבי סרטים אמריקאים החישוב הזה לא תופס, אבל הסרטים הזרים צריכים קודם לכבוש את ניו יורק".

הולך עד הסוף

" אתה עובד הרבה בשותפות עם משה אדרי, אבל לא פנית אליו עם "גן עדן".

"הצעתי להם להיכנס כמשקיעים ומסיבות שלהם, פוליטיות או תדמיתיות, הם בחרו שלא. בשלב שבו אתה עושה עסקה אתה לא יודע מה יהיו הביצועים של הסרט, אבל עם 'גן עדן' הייתה לנו אינדיקציה לכך שיש סיכוי טוב להחזיר השקעה מהר וגם להרוויח, אבל לאנשים יש יותר משיקול אחד אם להיכנס לעסקה".

" בין היתר, איזה פוסטרים יראה הקהל, שלא לומר הרבבות שחולפים במכוניות בצומת גלילות, על קירות סינמה סיטי?

"פוליטיקה ועסקים הם מקשה אחת. לאדרי יש את הקהל הנאמן של סינמה סיטי, ומה הוא צריך סרט על מחבלים. אני מבין את זה. גם קרן הקולנוע תמכה בסרט רק בשלב ההפצה. רצינו סטייטמנט של תמיכה ישראלית, אבל בקרן הרגישו שהם לא יכולים לתמוך בו ציבורית. אולי בדיעבד השיקול שלהם היה נכון, שלא יגידו שהסרט מוטה לכיוון הישראלי".

" אתה אחד מארבעה מפיקים של הסרט, שהוא קו-פרודוקציה של ישראל-צרפת-גרמניה-הולנד, ובכל זאת הסרט מוצע כמועמד פלסטין לאוסקר של הסרט הזר.

"האני (הבמאי, האני אבו-אסאד) מגדיר עצמו כפלסטיני, והיה ברור שהסרט פלסטיני בהגדרתו".

" מה הייתה המעורבות שלך בסרט?

"הייתי בזמנו במכון סאנדנס עם 'ג'ימס', והיו כבר כמה דפים מוכנים של 'גן עדן', אז אמרתי שיש לי משהו שיעניין אותם, והם אכן התעניינו מאוד, והזמינו את האני למכון, לעבוד על התסריט. טיפלתי בסרט בשלבים המוקדמים, רובו מתרחש בשכם, שבשבילי זה חו"ל לא-סימפטי, והמפיק הגרמני והמפיק ההולנדי טיפלו בו שם. אפילו בסצנת הפתיחה שמתרחשת במחסום של חיילי צה"ל טיפלו אנשי שטח, אנשים שמתחככים ביומיום עם אוכלוסייה מקומית, וזה הוכיח את עצמו. רק כששני המתאבדים מגיעים לפיגוע בתל אביב נתתי לסרט שירותי-הפקה בפועל".

" אתה רואה את הישראלים עושים סרט כזה שמתמודד עם תופעת הפיגועים?

"בשנים האחרונות צמח דור של יוצרים פלסטינים שלא נופל מהקולנוענים שלנו, ואפילו עולה עליהם, והם רוצים לספר את הסיפור שלהם. בעבר, הישראלים לקחו אחריות על כל הסיפור, ואז באו אנשים כמו האני ואמרו 'תודה רבה, לא צריך אתכם', וזה מה שהרחיב את נקודת המבט על הסכסוך ועל שותפיו. לא מפתיע אותי שסרט מקורי כזה בא משם ולא מפה. אם במאי ישראלי ירצה לגעת בנושא, נקודת המבט שלו תצטרך להיות יותר מוגבלת ויותר מדויקת, ואף אחד לא ייתן לו היום לדבר על הצד הפלסטיני".

" תאופיק אבו ואיל, הבמאי של "עטאש/צמאון", הזכיר אותך כאחד המפיקים הישראלים הבודדים שהולכים עד הסוף. כל היתר, לדבריו, פחדנים, למרות שכל הכסף מגיע מקרנות ציבוריות ולא מהכיסים הפרטיים שלהם, מפיקים שהולכים על בטוח, לא לוקחים סיכונים, ומחייבים את היוצר להתפשר.

"אני לא רוצה להתייחס למפיקים אחרים ולשיטות עבודתם. לעשות סרטים זה תמיד הרפתקה כלכלית ואמנותית שדורשת זמן, זה חתיכת חיים ועדיף לכן להשקיע במשהו ששווה להילחם עליו. בתחילה סירבו ל'ללכת על המים'. תאר לך שהיינו מקבלים את פסק הדין שהוציאו עלינו. או שהייתי נכנע 'למי שמבין יותר ממני', ואז 'מסעות ג'ימס' היה נשאר דרמה של 50 דקות, ו'יוסי וג'אגר' היה נשאר דרמה של ICP, או שהייתי מקשיב למי שאומר 'למה להסתבך עם 'גן עדן', זה ישבור לך את הביצים'. לכל סרט יש רגע שאם תוותר, לא יהיה סרט. יש כל כך הרבה דברים שלא התעקשו עליהם ולכן הם לא נעשו, כי זה לא היה בנפשם של האנשים ולא היה דחוף להם. אנחנו לא תעשייה שכל קומדיית-נעורים עושה אותך מיליונר, אנחנו אינדיפנדנט קטן במדינה קטנה מוקפת אויבים, ובהגדרה סרטים נעשים פה במאמץ. זה חלק מהפריבילגיה של התחום, וזה מאפשר לך לעשות דברים שחשוב לך לעשות".

עכבר סינמטקים

"מוכרחים להיות שמח" הוא סרטו השביעי של הראל, שעובד בקצב של סרט לשנה, מאז שנת 2000, אז יצא סרטו הראשון, "הקומדיאנטים". הראל אומר שמגיעים אליו הרבה תסריטים, ואת רובם, "דברים שמגיעים בתפוצת נאט"ו, אני דוחה על הסף. אני מצפה שכמו שאני לומד את השוק, מי ששולח תסריטים ילמד. אני לא סופרמרקט לסרטים ולא צינור הגשה לקרן. אחרי התסריטים שאני דוחה, עדיין מצטברת ערמה, ואני כבר בפיגור של שמונה-עשרה תסריטים שיש לי פוטנציאל של עניין בהם."

בימים אלה מצלם הראל את "מדוזות", אותו מביימים בני הזוג שירה גפן ואתגר קרת ("לא הכרנו קודם. הם פנו אלי. נכון ששני במאים נשמע בעייתי, אבל ידועים מקרים שזה עובד טוב"). סיפור הסרט מתחיל בחתונה ואז מתפצל למעקב משולש אחרי הזוג הטרי, הפיליפינית שמלווה את הסבתא ומלצרית. גם כאן מעורבות מוקדמת של גורם חוץ, ערוץ ארטה, מסייעת להפקה.

הראל, 45, בא מבית פוליטי. אביו הוא ח"כ אהרן הראל ז"ל, ואחיו הוא איש הטלוויזיה אסף הראל. שני הדודים הם אלון ויאיר גרבוז. הראל נטול השכלה קולנועית פורמלית ("לא הייתי מתקבל לפי הדרישות לחוג לקולנוע"). הוא למד היסטוריה, ואת החינוך הקולנועי קיבל אצל הדוד אלון. "הייתי ילד סינמטקים, למדתי על קולנוע מזה שראיתי אינסוף סרטים, באותה תקופה לא היה וידיאו, לקחנו סרטים ממכון גתה והקרנו בבית ב-16 מ"מ. ראיתי את הסרטים של פסבינדר, הרצוג, כל הגל הגרמני החדש, זאת הייתה תקופה מרתקת".

הראל החל בעריכה, עשה כמה סרטים עבור הערוץ הראשון, ואז כאשר צילומי סרט שלו הופסקו, סתם כך, "הרגשתי איבוד שליטה, והבנתי שמפיקים זה דבר יותר חשוב ממה שחשבתי. על רקע זה בא המעבר להפקה". לאחרונה הוקרן בערוץ 8 סרט תעודה בן שלושה פרקים, "הפרשה", אותו עשה יחד עם אחיו, הומאז' לאביהם, איש מפלגת העבודה. היה מתבקש ששני האחים הראל ישתפו יותר פעולה, אבל האח אמיר טוען שטלוויזיה פחות מעניינת אותו.

" מה דעתך על שערוריית רוחמה אברהם, והדרך שבה נסתיימה תוכנית הלייט-נייט של אחיך?

"זאת אינדיקציה ברורה ומצערת לכך שלערוץ אין אג'נדה ברורה ומצפן טלוויזיוני. כל העניין עם רוחמה היה פארסה מגוחכת ותפלה, ואם ערוץ 10 מחליפים את אסף בפיק-אפ, זה מועדון שאני לא רוצה להיות חבר בו. אפשר היה לא להעלות את התוכנית של אסף, אבל אם החליטו כן, היו צריכים לתת לו מרחב נשימה, לתת לתוכנית תנאים להתפתח, אחרת מה עשיתם? אבל הכול שם נעשה בסוג של היסטריה, וכיבוי שריפות. ערוץ 10 לא ממש מייצר טלוויזיה אלטרנטיבית, ויכול להיות שהוא מיותר". "