הנקראות ביותר

סכסוכי הקרקע בנגב: כולם נגד כולם

דווקא באזור הפחות מיושב במדינה מתנהלים סכסוכי הקרקע האינטנסיביים ביותר, בעיקר על יכולתן של עיירות הפיתוח להתרחב, על הזכות ליהנות מההכנסות הנובעות מאזורי תעסוקה, וכמובן גם הסכסוך הקרקעי הגדול עם הבדואים, שהוא פצצת זמן בפני עצמה " משרד הפנים פוסק בדרך כלל לטובת הערים, אך הדרישות המקומיות השונות לא נעלמות והבלאגן חוגג

הנגב, עתודת הקרקע של המדינה, כ-60% משטחה הכולל של ישראל עם כ-12 אלף קמ"ר, 190 יישובים ורק כחצי מיליון תושבים, הוא זירה של מאבק בין ראשי ערים ומועצות, כאשר כל צד רוצה עוד קרקע ועוד הכנסות מאזורי תעסוקה.

היסטורית וגיאוגרפית, עיקר אדמות הנגב חולקו והועברו עם הקמת המדינה למועצות האזוריות, שבהן מושבים וקיבוצים. עיירות הפיתוח לעולים החדשים, שהובאו כדי ליישב את הנגב, הלכו והתרחבו, וראשיהן ותושביהן מבקשים קרקעות כדי להקים שכונות מגורים חדשות, אזורי תעשייה חדשים ותשתיות תחבורה.

מאחר ומרבית היישובים בנגב הוקמו לאחר קום המדינה, הם תוכננו כך שיאכלסו מספר תושבים מסוים, לרוב עד כ-20 אלף תושבים. עם חלוף השנים והתגברות גלי העלייה, הריבוי הטבעי, ההגירה החיובית המעטה ועוד, נוצר צורך להרחיב את מרבית עיירות הפיתוח בנגב. מה עושים? פונים לשכנים, המועצות האזוריות.

מבחינות רבות אולי היה נכון להעביר אליהן בזמנו את מרבית שטחי הנגב לצורך גידולים חקלאיים, אך נכון להיום חלק ניכר משטחי הנגב כלל אינם מיושבים ואינם מעובדים.

עובדה זו, והעובדה שראשי היישובים בנגב שוועו לאדמות כדי להתרחב, ומאידך ידם של ראשי המועצות האזוריות קמוצה, הביאו לכך שהנגב ואדמותיו הפכו לאזור התגוששות: ראשי הערים מול ראשי המועצות האזוריות. האחרונים הבינו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון באדמות הנגב וניהלו מאבקים קשים, מרים וארוכים, כנגד כל ניסיון לחמוד את אדמותיהם.

על רקע זה באה לעולם "ועדת חקירת גבולות", שמשרד הפנים מקים, אד הוק, כל פעם שנוצר סכסוך אדמות בנגב, ולא רק. בשורה התחתונה, ראשי הערים והמועצות המקומיות ניצחו בגדול את ראשי המועצות האזוריות. בעשר השנים האחרונות נעשית העברה שיטתית של אדמות המועצות האזוריות לתחום המוניציפאלי של יישובי הנגב. המרוויחים הגדולים היו כמובן תושבי אותם יישובים, ובזכות העברת הקרקעות התאפשרו הקמת אלפי יחידות דיור בכל הנגב.

קרית גת-שפיר-יואב

הרקע לסכסוך בין שתי הרשויות הוא סירובה של שפיר להעביר לקרית גת 21,500 דונמים חקלאיים. בתחילת שנות ה-90 פנתה עיריית קרית גת למשרד הפנים למינוי ועדת חקירה לצורך הגדלת שטח השיפוט שלה, ורצונה לפתח שכונות מגורים חדשות ואזור תעשייה גדול. בשנת 1994 אישר משרד הפנים המלצות ועדת חקירה לצרף שטחים ניכרים מהמועצות האזוריות שפיר, יואב ולכיש, שעל חלקם הוקם אזור תעשייה חדש, וביניהם מפעל אינטל.

מועצת שפיר עתרה לבג"ץ נגד החלטת משרד הפנים, ולאחר שבג"ץ הוציא צווים על תנאי הסכימה עיריית קרית גת לוותר על שטח של 1,300 דונם משפיר. שפיר טענה, כי שטח השיפוט של קרית גת הוא כ-10,000 דונם, ודרישתה לספח כ-22 אלף דונם אינה מוצדקת, במיוחד לאור העובדה כי אוכלוסייתה לא גדלה בשנים האחרונות.

שנה לאחר שהחל המאבק בין קרית גת לשפיר, פרץ מאבק עם מועצת יואב. היה זה כאשר שר הפנים דאז, חיים רמון, אישר המלצות להעביר מתחם מקרקעין של 2,500 דונם מיואב לשטח המוניציפלי של קרית גת, לצורך הרחבת אזור התעשייה. בנוסף, אישר רמון המלצות לצרף לעיר שטח של 3,000 דונם מצפון לעיר, שיאפשרו הקמתן של כ-8,000 יחידות דיור. בכך אימץ רמון המלצות של ועדת חקירה שהוקמה על-ידי המשרד לצורך בחינת גבולות קרית גת עם המועצות האזוריות הסובבות אותה.

עיריית קרית גת הגישה בתחילת שנות ה-90 תוכנית לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בדרום, להרחיב את גבולותיה המוניציפליים לצורך הרחבת שטחי התעשייה והמגורים שלה. יצוין, כי בעבר היתה הסכמה של מועצת יואב להעברת השטחים, אך בשלב מסוים היא התנגדה למהלך וכל הטיפול בנושא התעכב זמן ממושך. זאת, בשל דרישות ראשי המועצה לקבל חלק ממיסי הארנונה של המפעלים שהוקמו בשטח שהועבר.

וכך, בשוך הקרבות המשפטיים, יואב העבירה לקרית גת מתחם מקרקעין של 3,000 דונם לבניית פרויקטים למגורים, ושטח של 2,000 דונם לאזור התעשייה המשותף, שבמסגרתו פועל מפעל אינטל. העברת השטחים מיואב לקרית גת התבצעה לאחר ששר הפנים, אלי ישי, חתם על מפת הגבולות החדשה של המועצה האזורית יואב והעיר קרית גת, ונקבע, כי שתי הרשויות יחלקו ביניהן בחלקים שווים את היטל ההשבחה וההכנסות מארנונה. על הקרקע שהועברה קיימת תוכנית לבנות אזור מגורים חדש שיכלול 10,000 יחידות דיור.

השורה התחתונה: קרית גת דרשה וקיבלה אלפי דונמים, ושטחים שעליהם הקימה פרויקטים למגורים הועברו לחזקתה. לגבי השטחים התעשייתיים שהועברו לשטחה המוניציפלי, היא נאלצה להתחלק עם המועצות יואב ושפיר בהכנסות הארנונה מהמפעלים.

דימונה-ערד-תמר

דימונה וערד ניהלו קרב קרקעות ארוך, מתוקשר ורווי יצרים, מול המועצה האזורית תמר שבערבה. נתן שרנסקי, כשהיה שר הפנים, הקים ועדת גבולות כדי להכריע בסכסוך שבין שלוש הרשויות, לגבי דרישות בעלות על אזור התעשייה הכימית במישור רותם.

המאבק פרץ בין ראשי הרשויות - יואב גבעתי ממועצת תמר (שנפטר בשנה האחרונה), בצלאל טביב (שאינו מכהן עוד בתפקיד) מערד, וגבי ללוש (שגם הוא אינו בתפקיד עוד) מדימונה, בשל העובדה כי מפעלי הכימיה במישור רותם משלמים מדי שנה למועצת תמר כ-20 מיליון שקל כמיסי ארנונה. מדובר במפעלי ים המלח, חברת הברום, פריקלאס, מפעלי הפוספטים, מישור רותם, חיפה כימיקלים ועוד, המחזיקים מאות אלפי דונם קרקע.

כל הניסיונות להגיע לפשרה לא העלו דבר בשל סירובו של גבעתי לוותר על השטחים, ובשל החשש לאבד הכנסה שנתית גבוהה ממיסי ארנונה. ללוש וטביב הפעילו לחצים על שרנסקי לקבוע גבולות חדשים לשלוש הרשויות, למרות סירובו של גבעתי, ולתחום את מישור רותם לתחום המוניציפלי שלהם.

גבעתי דחה כל הפניות והפשרות שהוצעו לו. ללוש וטביב טענו אז, כי אין כל הצדקה שמועצת תמר, שמספר תושביה הוא אלפים בודדים, תשלוט על אזור של מאות אלפי דונמים, שעה שדימונה וערד, המצויות בבעיות כספיות והאזור אף נמצא קרוב יותר אליהן מאשר למועצת תמר - לא יהיו בעלות אזור תעשייה משלהן.

לראשות הוועדה מונה עוזי וכסלר, מי שהיה ראש מינהל מקרקעי ישראל, והיא נתבקשה להתייחס גם להסדרים של הכרזה על אזור משותף והסדרים לחלוקת הכנסות מארנונה. בתגובה, מועצת תמר עתרה לבג"ץ נגד שר הפנים, בבקשה לקבלת צו מניעה זמני לביטול ועדת הגבולות.

כל מאבקיה של מועצת תמר לא הצליחו לבטל את רוע הגזירה. לפני כשנתיים אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז הדרום את הפקדתה בתנאים של תוכנית המתאר החדשה לעיר דימונה, הכוללת את גבולות השיפוט המורחבים של העיר.

השורה התחתונה: לאחר שנות מאבק ארוכות, אישרה ועדת הגבולות, ושר הפנים אישרר, את ההמלצות שבמסגרתן הוחלט כי תמר תעביר לדימונה וערד עשרות אלפי דונמים. אגב, דימונה מעולם לא היתה מקופחת במקרקעין. כך למשל, בעוד מספר התושבים בבאר-שבע עומד על כ-190 אלף ושטחה מסתכם ב-84 אלף דונם, שטח השיפוט של דימונה מסתכם ב-155 אלף דונם ומספר תושביה עומד על 38 אלף. בעוד שמרבית שטחה המוניציפלי של באר-שבע מאוכלס ובנוי, חלקו הארי של תחום השיפוט של דימונה לא מאוכלס ולא בנוי עד היום.

בני שמעון-הפזורה הבדואית

המועצה האזורית בני שמעון, ששטח שיפוטה למעלה מ-440 אלף דונם בצפון הנגב, מייצגת פן חיובי של סכסוכי גבולות. היא פנתה לפני מספר שנים למשרד הפנים בבקשה לפעול לשינוי גבולותיה, במטרה להעביר שטחי מקרקעין לטובת הקמת יישובים בדואים. יצוין, כי ריכוזי בדואים גדולים נמצאים בשטחים של המועצה, באופן לא מוסדר.

המועצה סברה כי על המדינה לפתור את בעיית הפזורה של הבדואים בנגב, ולפיכך חובה להגיע לפתרון שיוסכם בין הממשלה, המועצה ונציגי הבדואים, ובמסגרתו יאושרו הקמת מספר יישובי בדואים נוספים. לצורך זה, המועצה היתה מוכנה להקצות שטחים מתחומה.

השורה התחתונה: דרישותיה של המועצה נתקבלו, והוועדה המחוזית דרום אישרה להפקדה תוכנית להקמת מספר יישובים קהילתיים, הראשון שביניהם, כרמית שמו, על שטח של 4,315 דונם, ממערב לקיבוץ כרמים. התוכנית, ביוזמת משרד השיכון, היא להקים מספר יישובים באזור הנגב, על רקע ביקוש הולך וגדל למגורים כפריים וקהילתיים באזור. אבל, אולי בשל גודלה, בני שמעון מרכזת סביבה כמות נכבדה של סכסוכי גבולות.

בני שמעון-עומר

מליאת המועצה האזורית בני שמעון החליטה לפני מספר שנים שלא לקבל בחזרה שטחים אותם ביקשה עומר להחזיר לה. עומר קיבלה את השטחים הנ"ל על אף התנגדות בני שמעון, על-פי החלטת ועדת גבולות במשרד הפנים. מועצת עומר החליטה להחזיר את הקרקעות בחזרה לבני שמעון, בשל העובדה שבקרקעות אלה יושב השבט הבדואי אבו כף.

בשנת 1995 הגישה עומר בקשה למשרד הפנים להגדיל את שטח היישוב. המטרה: שמירה על מרווחים סבירים מרשויות שכנות: באר-שבע, תל-שבע ונקודת התיישבות בלתי חוקית ממזרח. בבחינת תוצאות העברת השטחים לעומר נמצא, שמאז הגשת הבקשה ועד שאושרה עברו חמש שנים, ועל החלק הצפוני של השטח נבנו באורח לא חוקי עשרות צריפים ואוהלים.

לאור המצב החדש, ולפי בקשת יו"ר (דאז) ועדת המשנה לענייני בדואים, חיים אורון, החליטה הנהלת מועצת עומר לפעול להעברת חלק מהשטח שבו יושב ריכוז שבט אבו כף לאחריות משרד הפנים, ולהציע ליישוב הבדואי תל-שבע לקבל את שטח בית העלמין המוסלמי שסופח לעומר. לאור זאת, עומר אישרה תוכנית לתיקוני גבולות שטח השיפוט של המועצה, ובמסגרת זו להעביר חלק מהשטח שהועבר לתחומה לצורך פתרון בעיית המגורים עבור בני השבט הבדואי אבו כף. זאת, בנוסף לעובדה כי לאחר העברת השטח, 800 דונם, לתחומה, נתברר כי על חלק מהשטח נבנו עשרות מבנים בלתי חוקיים.

השורה התחתונה: מועצת בני שמעון סירבה לקבל בחזרה את השטחים שנלקחו ממנה בניגוד לדעתה. שטחים אלה מיועדים להקמת יישוב בדואי חדש.

רהט-בני שמעון

רהט, העיר הבדואית הגדולה בארץ, קיבלה תוספת של 10,000 דונם ממועצת בני שמעון. זאת, במסגרת הסכם שנחתם בין שתי הרשויות לאחר שוועדת גבולות שמונתה על-ידי משרד הפנים לעניין זה אישרה את העברת הקרקע. רהט נחשבת לעיר המיעוטים בעלת אחוז הילודה הגבוה ביותר בארץ. על רקע זה, ועל רקע העובדה כי בשנים האחרונות המדינה מעודדת מעבר של הפזורה הבדואית בנגב ממאהלים ליישובי קבע, נרשם ביקוש גבוה למגרשים ברהט.

השורה התחתונה: הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בדרום פרסמה למתן תוקף את תוכנית המתאר של דרום רהט, וכן הושלמו ההליכים להפקדתן של 4 תוכניות מפורטות שתוכננו במקביל, בשטח כולל של 3,300 דונם, שתאפשרנה בנייתן של 4,500 יחידות דיור.

בני שמעון-מיתר

בשנת 2002 החליטה מועצת מיתר לתמוך בהצעת משרד הפנים להרחיב את שטח השיפוט שלה ב-35 אלף דונם, ולהוסיף לתחומה את שלושת היישובים החדשים שעתידים לקום בסמוך למיתר: יתיר, כרמית וחירן. שנה לאחר מכן, קיבל שר הפנים דאז אלי ישי החלטה להקים ועדת חקירת גבולות, בראשה עמד פרופ' גדעון ביגר, שתטפל בנושא העברת 20 אלף דונם מהמועצה האזורית בני שמעון למועצה המקומית מיתר, השוכנת צפונית-מזרחית לבאר-שבע.

לאחר הליך שנמשך מספר שנים החליטה הוועדה המחוזית בדרום לבצע שינויים במרחבי התכנון מיתר, שמעונים וגלילי, באופן שמרחב התכנון מיתר יורחב ויכלול את כל תחום השיפוט המעודכן של מיתר, בד בבד עם גריעת השטח האמור ממרחבי התכנון שמעונים וגלילי, בהתאמה.

שר הפנים הקודם, אברהם פורז, לא קיבל את המלצות הוועדה וקבע כי לאחר שבחן את המלצותיה הוא הגיע למסקנה שיש לצרף את שלושת היישובים, כמרית, חירן ויתיר, וכן שטחים חסרי מעמד מוניציפאלי לתחום השיפוט של מיתר, על מנת ליצור רצף טריטוריאלי ביניהם. שר הפנים קבע עוד, כי למרות החשש המקנן לגבי האיום המוניציפאלי של עיר משנה לבאר-שבע, האיום אינו ממשי.

שלושת היישובים, המתוכננים לקיבולת של 1,500 עד 2,300 יחידות דיור, עתידים להיות, על-פי החלטת שר הפנים, יישובים בעלי אופי פרברי-עירוני. על כן קיימת עדיפות לצרפם למועצה מקומית של יישוב בעל אופי דומה, ולא למועצת בני שמעון.

השורה התחתונה: מועצת מיתר קיבלה תוספת משמעותית של קרקעות מבני שמעון, אושרה לה תוכנית מתאר חדשה, שבמסגרתה סופחו מספר יישובים חדשים, קהילתיים, לתחומה. צירופם של שלושת היישובים ייצור עיר חדשה, עם למעלה מ-10,000 יחידות דיור, והיא צפויה ליצור לבאר-שבע ולעומר תחרות קשה על אוכלוסיה חזקה ומבוססת.

יישובים בדואים-עומר

ראשי המגזר הבדואי בנגב ניהלו מאבק ממושך מול מועצת עומר בנושא קרקעות, והאחרון שבהם, בשנת 2003, היה דרישתם שלא לאשר את התוכנית להרחבת היישוב. לטענתם, הרחבת עומר מהווה פגיעה קשה ביישובים הבדואים.

לעומר היה סכסוך קרקעות גם מול היישוב הבדואי תל-שבע. משרד הפנים מינה לפני מספר שנים ועדת חקירה בראשות מי שהיה ראש עיריית אשקלון, בני וקנין, לבדיקת שינוי תחום שיפוטה של עומר בגבולה עם תל-שבע והמועצה האזורית בני שמעון, וכן בגבולה עם שטח גלילי הגובל בה. הוועדה מונתה על פי בקשת מועצת תל-שבע, להרחבת תחום שיפוטה.

הסכסוך הוחרף לאחר שמשרד הפנים אישר את הרחבת תחום השיפוט של עומר, בעקבות המלצות של ועדת חקירה לגבולות בראשות פרופ' דוד נוימן, אשר חקרה את הרחבת הגבולות המוניציפליים של באר-שבע, עומר, תל-שבע והמועצה האזורית בני שמעון.

השורה התחתונה: הוחלט להרחיב את שטחה של עומר מ-13 ל-20 אלף דונם, בעיקר על חשבון שטחים של מועצת בני שמעון.

יישובים בדואים-מיתר

בתחילת השנה קיבל שר הפנים, אופיר פז-פינס, את המלצות ועדת הגבולות בראשות פרופ' רפי בראל, שמונתה לבחינת מעמדם וקביעת שטחי השיפוט של המועצות המקומיות חורה, מיתר והיישוב הבדואי אל סייד. הוועדה הוקמה על רקע בקשות של יישובים שונים, יהודים ובדואים, לקבלת שטחי קרקעות, האחת מהשנייה, וכן שטחים מוניציפאליים הנמצאים בתחום השיפוט של המועצה האזורית בני שמעון.

השורה התחתונה: הוועדה החליטה כי היישוב אל סייד יהפוך ליישוב עצמאי וייכלל כיישוב נוסף במועצה האזורית אבו בסמה, שהוקמה לצורך איגוד היישובים הבדואים והמועצות המקומיות שלהם, ובכך תכלול המועצה אזורית אבו בסמה תשעה יישובים. כמו כן, החליטה ועדת הגבולות כי גבול השיפוט של המועצה המקומית חורה יורחב.

באר-שבע-יישובי הלוויין ורמת חובב

ראש עיריית באר-שבע, יעקב טרנר, החליט לפעול להגדלת שטח השיפוט של העיר פי 2.5 מהשטח הקיים כיום, מ-54 ל-134 אלף דונם. בשנים האחרונות באר-שבע מתרחבת לכיוון צפון, באזור ממנו פונו, ויפונו, בסיסי צבא גדולים, וכן מערבה, היכן שנבנות מספר שכונות חדשות, ביניהן נווה מנחם, חצרים, נחל עשן, ועוד. בשכונות אלה נבנו אלפי יחידות מגורים חדשות.

השטחים שטרנר ביקש מוגדרים כשטח גלילי, שטח הנמצא בתפר שבין גבולות העיר באר-שבע ומועצות אזוריות גדולות המקיפות אותה. טרנר התעקש על דרישתו, למרות שאין ודאות מלאה ששטחה של העיר יסתכם ב-134 אלף דונם, שכן בחלק מהשטחים בהם מדובר יושבים בדואים ביישובים לא חוקיים.

דרישתו של טרנר הוגשה לוועדת החקירה בראשות בני וקנין, לבדיקת גבולות באר-שבע, עומר והמועצה האזורית בני שמעון. הוועדה נתבקשה לבדוק את תחום השיפוט של באר-שבע בגבולה עם עומר, וכן עם מתחם מקרקעין גדול חסר מעמד מוניציפאלי, המיועד להמשך הרחבת שכונת הווילות רמות שבע בבאר-שבע.

תאבונה של באר-שבע לשטחים נוספים גדל עוד יותר בשנים האחרונות. בשנה שעברה פנתה העירייה למשרד הפנים בבקשה לספח לתחום המוניציפאלי שלה את מחנה נתן (אחד מבסיסי הצבא הגדולים בארץ), כלא באר-שבע, אתר האשפה דודאים והיהלום שבכתר: המועצה התעשייתית רמת חובב. זאת, כדי להגדיל את הכנסותיה מארנונה.

השורה התחתונה: ועדת הגבולות בראשות וקנין דחתה את בקשתה לספח לשטחה את רמת חובב. בדיקה של הוועדה העלתה, כי לעיריית באר-שבע אין כל זכות לבקש לספח לתחומה שטחים השייכים לרמת חובב.

נתיבות-עזתה

הוועדה לחקירת גבולות שהוקמה בשנת 1998 הגישה בשנת 2000 המלצות בסכסוך הקרקעות שבין נתיבות למועצה האזורית עזתה (שדות נגב). זו קבעה, כי על המועצה האזורית להעביר לנתיבות שטחים הדרושים לה להמשך פיתוח והקמת שכונות מגורים חדשות. על-פי תוכנית שגובשה על-ידי ועדת היגוי ותכנון, בראשה עמדו האדריכלים ירון טוראל ודוד גוגנהיים, שטחה המוניציפאלי של נתיבות יורחב ב-6,000 דונם לכיוון צפון-מערב.

בנתיבות נרשם בשנים האחרונות גידול באוכלוסיה וכן בביקוש ליחידות דיור, ובשל כך גובשה במשרד השיכון ובעיריית נתיבות תוכנית להרחבת שטח השיפוט שלה, הקמת שכונות מגורים חדשות והרחבת הקיימות. על-פי הערכות של מתכנני תוכנית המתאר 2020, עד שנה זו יגיע מספר התושבים בנתיבות ל-50 אלף.

השורה התחתונה: נתיבות קיבלה קרקעות רבות מעזתה. שטחה של נתיבות השתרע אז על 6,000 דונם. שר הפנים היוצא, אופיר פז-פינס, הכריע סופית בסכסוך הגבולות הארוך בין נתיבות למועצת שדות נגב, והחליט לאשר הרחבת תחום השיפוט של נתיבות בהיקף של אלפי דונמים. התנאי: עיריית נתיבות תתחייב להעביר למועצה האזורית מסי ארנונה שתגבה מחלק מהשטחים, לתקופה של 10 שנים.

שדרות-שער הנגב

לפני מספר חודשים חתם שר הפנים היוצא, אופיר פז-פינס, על צווים ומפות לתיקון תחום שיפוטן של שדרות והמועצה האזורית שער הנגב. בכך אימץ את המלצות ועדת החקירה לגבולות שדרות-שער הנגב, בראשותו של פרופ' שאול קרקובר מאוניברסיטת בן-גוריון. ההמלצה העיקרית של הוועדה היתה להעביר מתחם מקרקעין בשטח של 1,080 דונם משער הנגב לשדרות.

עיריית שדרות ניהלה מאבק ממושך כדי לקבל קרקעות משער הנגב, בטענה כי אלה דרושות לה לצורך הכנת תוכניות בנייה לעתיד, הרחבת אזור התעשייה וכן לצורך מבני ציבור, פארקים ועוד.

השורה התחתונה: על-פי ההחלטה, 82 דונם יועברו לצורך תיקוני גבול במקומות שונים; מתחם מקרקעין של 320 דונם יועברו לצורך בניית שכונת המגורים שפיר, שבמסגרתה ייבנו בעיר 750 יחידות דיור. כמו כן, 680 דונם יועברו בשלבים שונים לבניית שכונת מגורים חדשה בטווח של 10 שנים, ובתחומה ייבנו כ-1,000 יחידות דיור.

אילת-אילות

הסכסוך בין העיר אילת למועצת האזורית אילות נחשב לסכסוך הקרקעות ה"יוקרתי" ביותר בארץ, וליקר ביותר מבחינת ערך הקרקעות שביקשה אילת לקבל מאילות.

ראש עיריית אילת דאז, גבי קדוש, פנה למשרד הפנים בבקשה להרחיב את שטחה של העיר ולכלול את חלקה הדרומי של המועצה האזורית חבל אילות, בשטח של לא פחות מ-250 אלף דונם (כמעט כשטח גוש דן).

דרישתו של קדוש היתה מבוססת על חוות דעת של גורמי תכנון מקצועיים במשרד הפנים, שתמכו במהלך הסיפוח. המועצה האזורית חבל אילות מתוכננת להתאחד, במסגרת התוכנית לאיחוד רשויות, עם המועצה האזורית ערבה תיכונה. היא משתרעת כיום על שטח שיפוט של 4 מיליון דונם, ומספר תושביה עומד על 2,500. שטח השיפוט של אילת הוא 90 אלף דונם, ומספר תושביה עומד על 56 אלף.

למשרד הפנים הוגשו בעבר מספר המלצות להרחיב את שטח השיפוט של אילת, ועד כה לא יושמו. כך למשל, בשנת 1998 המליץ פרופ' אריה שחר בדו"ח הוועדה לאיחוד רשויות מקומיות, ושעליו מתבססת התוכנית הנוכחית של משרד הפנים, "להרחיב את שטח השיפוט של עיריית אילת צפונה על חשבון שטחי חבל אילות. שטחים אלה הם היחידים שבהם אפשר לפתח את העיר מבחינת מגורים ותעשייה. מימוש התוכנית יהפוך שטחים של מועצת אילות למובלעות בתחומי העיר אילת, כאשר קיבוץ אילות מהווה כבר כיום מובלעת בתחום השיפוט של אילת".

חמש שנים לאחר שפורסמו המלצות אלה, מצוקת השטחים בעיר החריפה מאוד ופרויקטים גדולים מעוכבים, ביניהם פארק האטרקציות אקווריה, שדה התעופה החדש, אתר הטמנת הפסולת החדש, מכון ההתפלה ועוד. מועצת אילות התנגדה בתוקף לדרישות המקרקעין של אילת. עיקר התנגדותה הוא להעברת קרקעות ממטעי הבננות שלה לפרויקט אקווריה, שעתיד לקום בהשקעה של 350 מיליון דולר.

השורה התחתונה: הוועדה לאיחוד רשויות מקומיות קיבלה במלואה וללא סייג את בקשת עיריית אילת להגדיל את שטח השיפוט שלה באופן משמעותי, על חשבון שטחים הנמצאים כיום בשטחה של חבל אילות. שטחה של אילת צפוי לגדול מ-80 לכ-330 אלף דונם. חלק משמעותי מתוספת השטח תיועד למגורים.

הוועדה לבדיקת גבולות העיר אילת וחבל אילות, בראשות דינה רצ'בסקי, קיבלה את כל הדרישות של עיריית אילת למקרקעין. במסגרת החלטת הוועדה יועברו לאילת עשרות אלפי דונמים, שבמסגרתם ייבנה שדה התעופה החדש בתמנע, פרויקט האטרקציות אקווריה, ושטחים נוספים עליהם תבנה שכונת מגורים חדשה עם אלפי יחידות דיור.

כמו כן, הוועדה החליטה לאשר תיקוני גבולות בשטחי שכונת נחל רודד, שתספק קרקעות ל-5,500 יח"ד, כחלק מהעתודות לסיפוק צרכי העיר למגורים לשנת 2015. כן יועברו לאילת מעברי הגבול טאבה, רבין ונטפים, שטחי בסיסים צבאיים ועוד. בתמורה תקבל אילות מאילת את שטחי שדה התעופה בעברונה, וכן שטחים נוספים. מספר שבועות לאחר הגשת המלצות הוועדה חתם פינס על צו לתיקון מפות גבולות אילת. בכך יגדל שטח העיר לכ-100,000 דונם.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות