הנקראות ביותר

מפרק מולה סנטר: החברה קרסה משום שהמנכ"ל ניהל אותה בתרמית

מתכנן לתבוע מצביקה עשת, שעבר ב-1997 להתגורר בניו-זילנד, לכסות את כל חובות החברה

חברת האיפור מולה סנטר קרסה בין היתר בשל מעשי תרמית, התרשלות והפרת חובת אמון מצד בעליה ומנכ"לה, צביקה עשת. כך קובע מפרק החברה, עו"ד ישי בית-און, בדו"ח שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

לדבריו, האחריות על חובות החברה וקריסתה רובצת על עשת, ויש לפתוח בהליכים משפטיים נגדו לשם הטלת האחריות לפרעון החובות. עוד הוא אומר, כי יש לבחון את האפשרות לנקוט בהליכים דומים גם נגד המנהלים האחרים: הוריו מולה ודליה עשת ואחותו איריס, אשר קיים חשד, כי פעלו במתכוון לרמות את החברה ולהיטיב עם עצמם בלבד.

אולם, אומר בית-און, אין לתבוע את יתר המנהלים לתשלום כל חובותיה של החברה, חרף העובדה שאחריות מופחתת לקריסתה מוטלת גם עליהם, וזאת משום שמקורה בניהול לא נאות להבדיל מניהול לא הוגן.

החברה הוקמה בפברואר 1986 והפכה באוגוסט 1996 לחברה ציבורית. בשיא פעילותה היא העסיקה 450 עובדים ועיקר עיסוקה היה בהפעלת מרכזי יופי ובית ספר לאיפור וקוסמטיקה.

בית-און סבור, כי נגד צביקה עשת יש לפתוח בהליכים לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, לתשלום מלוא חובות החברה. הוא מתעתד לנקוט בהליכים נילווים בבית המשפט בניו-זילנד, מקום מושבו של עשת.

לדעת בית-און, הדירקטוריון לא מילא את חובתו לפקח על החלטת החברה להמשיך בחשיפה בנקאית לאשראי קצר ללא הזרמת הון נוסף, ולמעשה נרדם בשמירה. הדבר תמוה במיוחד לאור העובדה, כי בדירקטוריון כיהנו אנשי מקצוע בתחומי הניהול, הכספים וחשבונאות.

לדעתו, מחדלה הגדול של החברה היה בספטמבר 1997, מועד בו היתה ערה לכך שתוצאותיה העיסקיות צנחו באחוזים ניכרים, אך היא לא פעלה לשם קיצוץ בהוצאות הללו.

לדעת בית-און, במעשיו ובמחדליו של עשת, שעזב את הארץ והשתקע

בניו-זילנד בשלהי 1997, סמוך למועד קריסת החברה, מתקיימים היסודות של ניהול עסק בתרמית.

בדו"ח נאמר עוד, כי החברה ידעה מראש ובוודאות, כי ההמחאות שמסרה לספקיה ובמיוחד לעובדיה היו נטולות כל כיסוי. השעבודים הכפולים שיצרה החברה לטובת הבנק הבינלאומי מאחורי גבו של בנק דיסקונט, מעידים על כוונת הדירקטורים לגלגל את חבויות החברה לפתחו של בנק אחר, התנהגות המעידה על מירמה.

לדברי בית-און, החברה המשיכה לפרסם את עצמה ולרשום לקוחות לקורסים חרף העובדה, כי ידעה שהיא על סף קריסה וכי שירותיה לא יינתנו למשלמים. היא גם המשיכה להזמין ציוד בידיעה, כי לא תוכל לפרוע את התחייבויותיה בגינו.

חשב החברה לשעבר, איתן זינגר, מסר בחקירתו, כי עשת היה מודע לכך שהתזרים שלילי וכי הוצאות הפרסום היו גבוהות מאוד. כמו כן היו השקעות מופרזות של מיליוני שקלים במותג הקוסמטיקה היפאני "שיסיידו".

המנכ"ל שהחליף את עשת, משה בז'ז'ינסקי, אמר בחקירה, כי כנראה הובא לחברה כמעין איש קש. לדבריו, בני משפחת עשת עלו לחברה מיליוני שקלים בשנה, אולם הוא נוטה להעריך שצביקה לא שלח ידו בכספי החברה.

צביקה עשת אמר בחקירה, כי ההכנסות היומיות של סניפי מולה סנטר הסתכמו ב-150 אלף שקל, אך מדצמבר 1997 ירדו המכירות ב-35%. לטענתו, בז'ז'ינסקי ניסה להשתלט על החברה יחד עם חברת ד"ר פישר.

דליה עשת אמרה בחקירה: "למה מאשימים אותנו כאילו שאנחנו פשענו, גזלנו וגנבנו? איך יכולנו לגנוב? מאות חברות נופלות וקורים דברים בלי רצון רע".

(תיק פש"ר 199/98)

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות