אבסורד מוניציפלי הקרוי מועצה אזורית

בשבועות האחרונים התברר שוב האבסורד שבמבנה המוניציפלי של מדינת ישראל. גילוי אחד של האבסורד הזה קשור בהחלטה להעניק ל-25,000 תושבי סכנין 1,700 דונם שיתווספו לשטח העיר, המגיע ל-9,700 דונם. כידוע, סכנין גובלת במועצה האזורית משגב המאכלסת 19,000 תושבים על 190,000 דונם. אמנם, כיווץ יישובי הערבים אינו דבר חדש. הדבר המעניין בהחלטה לחנוק את סכנין קשור במקורות המימון המוניציפליים: ועדת הגבולות במשרד הפנים, שהחליטה להעניק לסכנין רק 20% מהתוספת שנדרשה, החליטה גם למנוע מן העיר הערבית מקור מימון חשוב: ארנונת עסקים.

הוועדה החליטה, שאזור התעשייה שיוקם בסביבה ייכלל בשטח של המועצה האזורית משגב, ולא בשטח של סכנין. אמנם, ראש המועצה האזורית גילה נדיבות לב משובבת נפש: לדבריו, משגב תפעל לקידומו של חזון ההקמה של אזור תעשייה משותף למשגב ולסכנין. אבל לא ברור עדיין כמה מארנונת העסקים שתיגבה באזור יקבלו תושבי סכנין וכמה יקבלו תושבי משגב.

גילוי נוסף של האבסורד המוניציפלי הכרוך בקיומן של מועצות אזוריות, קשור בהחלטה של ועדת הבר להיוון חלקות המגורים במושבים ובקיבוצים. להחלטה זו יש שני היבטים כספיים. ראשית, יתכן מאוד שישתלם ליישובים החקלאיים שנהפכו ליישובים פרבריים להמשיך ולמשוך אוכלוסיה חזקה במחירי קרקע נוחים יחסית, ואפילו נוחים במיוחד בהתחשב בנוף הכפרי ובארבעת כיווני האוויר הצח סביב הבית. אמנם, כוח המשיכה הזה יצטרך להתמודד עם תמ"א 35 - תוכנית שאינה תומכת בפרבור הארץ. אבל ידוע גם ידוע, שקשה לעמוד בתכנון והרבה יותר קל לקבוע עובדות בשטח.

ההיבט הכספי השני הקשור בהמלצותיה של ועדת הבר, נוגע לאפשרות ההקמה של שטחי תעסוקה עירוניים באופיים ביישובים החקלאיים לשעבר. שטחי תעסוקה אלה מושכים ביותר: מאחר שמספר התושבים בקיבוצים ובמושבים קטן בהרבה ממספר התושבים בערים הסמוכות, ההתיישבות הכפרית לשעבר יכולה להציע לתושבים החדשים, ובעיקר לעסקים החדשים, שיעורי ארנונה נמוכים יחסית. התוצאה ידועה כבר 15 שנים לפחות: עסקים מכל הסוגים קמים על שדמות ישראל, למגינת לבם של ראשי היישובים הקרויים עירוניים על-פי החוק.

אמנם, בשנים האחרונות נעשו מאמצים לשייך אזורי מסחר ותעשייה ומשרדים שיוך כפול: לאזור ולעיר יחד. שר הפנים הזמני אופיר פז-פינס אפילו הספיק להורות על העברת שטחים מניבי ארנונה מהמועצה האזורית תמר דלת התושבים לעיר ערד. גם דימונה רוצה - ובצדק - ליהנות מהארנונה שאפשר וגם צריך לגבות ממפעלי ים המלח, מבתי המלון, מתעשיות מישור רותם וכו'.

אכן, כמו כל ההחלטות המתקבלות בארץ - ולא רק בידי שרים העומדים לפרוש - גם החלטה זו אינה סופית. אבל היא שופכת אור על המצב האבסורדי הנובע מקיומו של מוסד המועצה האזורית - מוסד שנולד בשנות החמישים כדי לשקף את המבנה הפוליטי של ישראל הצעירה.

כזכור לזקני עין חרוד ונהלל, המועצות האזוריות הוקמו לא רק כדי לבודד את הכפר מן העיר, אלא גם כדי לבודד את הקיבוץ הארצי מהקיבוץ המאוחד, ואת חבר הקבוצות מקיבוצי הפועל המזרחי, ואת תנועת המושבים הוותיקים מן הענף הקרוי "מושבי העולים", ואת אלה ואלה ממושביהם של פועלי אגודת ישראל. היום חוגג הבלגן המפלגתי בכל היישובים החקלאיים לשעבר, ואין שום תוקף ומשמעות לחלוקה התנועתית. ומה שחשוב לא פחות, רק מיעוט זעיר ביישובים הקרויים עדיין חקלאיים עוסק בחקלאות, שעה שהמרחק בין מה שהיה פעם כפר לבין העיר הצטמצם בכל המובנים - לרבות המובנים הלוגיסטיים.

אמנם, קשה להאמין שתקום בישראל ממשלה רחבת אופקים די הצורך להנהיג מהפכה מוניציפלית, שתשקף את העובדות. אפילו הניסיון לאחד רשויות סמוכות מטעמי חיסכון נחל כישלון חרוץ. אבל מותר להניח על שולחנה של הממשלה הבאה - יהיה הרכב אשר יהיה - הצעה מתונה: להקים אגדי יישובים למימון מוניציפלי.

ברור שהשאלה אינה מקומית אלא ארצית. ברור גם, שקשה מאוד יהיה להקים מבנה מוניציפלי חדש והגיוני שיתבסס על העובדה שעיר היא מקום שיש בו מרכז, וסביב המרכז יש בו פרברים, לרבות כאלה שהיו פעם כפרים ועדיין יש בהם כמה חקלאים.

אז אין סיכוי רב להקים עיריות הכוללות את כל פרבריהן הטבעיים מבחינה גיאוגרפית. לכן, ראוי לקבוע, לכל הפחות, שהארץ כולה תחולק לאגדי יישובים למימון מוניציפלי. אגדים אלה יכללו את הגרעין הצפוף יחסית ואת סביבותיו המרווחות יחסית - על התושבים ועל העסקים המצויים במתחם הגיאוגרפי ונידון.

בדרך זו אפשר יהיה לתכנן את אזורי המגורים וגם את אזורי התרבות, החינוך, התעסוקה, המסחר ויתר השירותים על בסיס גיאוגרפי וסביבתי סביר, ואגב כך לקבוע ארנונת מגורים ועסקים ההולמת את מיקום המגורים והעסקים בתוך אגד היישובים, כדי שכל תושבי האגד ייהנו מהארנונה שהוא גובה.