עיריית ת"א חייבת אישור של סמי עופר בעסקאות במוזיאון לאמנות

בתמורה הובטח לעופר, כי המוזיאון ייקרא על שמו למשך 50 שנה. תרומתו של עופר נשמרת בימים אלו בחשבון נאמנות, אך במועצת עיריית ת"א יש הטוענים, כי עופר הרחיק לכת בדרישותיו, ובכך דחק את העירייה לפינה.

לדברי חבר המועצה מרדכי וירשובסקי, "אתה לא רואה ששינו את שמה של כנסת ישראל על שמה של משפחת רוטשילד, למרות תרומתה הנדיבה להקמת ההיכל".

עופר הגן על האינטרסים שלו במוזיאון ע"י נקיטת מספר צעדים משפטיים. בין היתר נכתב בחוזה בינו לבין העירייה, כי בעלת הקרקע עליו נמצא המוזיאון (העירייה) לא תוכל לסחור בקרקע, לשעבדה או לבצע בה עיסקת מקרקעין, ללא הסכמתו של עופר.

בנוסף, נדרשת הסכמתו מראש ובכתב של עופר לכל זכות שיכולה להיות מוענקת לצד שלישי בחברת המוזיאון, במבנהו, בקרקע, במבנה החדש או בחשבון הבנק המיוחד. זכויות אלו כוללות שיעבוד משכון, מכירה או "איזושהי זכות".

עיריית ת"א מסרה, כי הסעיף מבטא אינטרס לגיטימי של עופר שנועד לוודא, כי המקום ימשיך לשמש כמוזיאון במשך כל תקופת ההנצחה. בעירייה הוסיפו, כי חבר הנאמנים של המוזיאון וביניהם תורמים נוספים הצביעו בעד קבלת התרומה ממשפחת עופר.

עוד נכתב בחוזה, כי חברת המוזיאון והעירייה מתחייבות, בתוך שישה חודשים ממועד ההסכם, לרשום בלשכת רישום המקרקעין הערה על הצורך בקבלת אישור בכתב מעופר על כל עיסקה שיבצע המוזיאון בקרקע, כולה או מקצתה. אם לא ימולא תנאי זה, יהיה עופר זכאי לקבל בחזרה את כספו.

על כך אומרת עיריית ת"א: "אי תשלום התרומה פירושה הפרת החוזה, וממילא במקרה שכזה פג תוקפה של הערת האזהרה בפנקס המקרקעין".

עיריית ת"א מחכירה את הקרקע של המוזיאון לחברה עירונית המפעילה אותו. חוזה החכירה בין העירייה לבין החברה העירונית יסתיים בשנת 2014.

אם בתום תקופת החכירה תיקלע עיריית ת"א לקשיים ותרצה להציע את המתחם למכירה, הרי שיש בכוחו של עופר למנוע בעדה מלעשות כן. יש הטוענים בעירייה, כי מגבלה זו דווקא פועלת לטובת הציבור, ומקטינה את האפשרות שיום אחד העירייה תמכור את המתחם ליזם פרטי.

מנגד יש הטוענים, שהעירייה לא תוכל לשעבד את הקרקע במקרה שתרצה הלוואה, כך שהעירייה ועימה הציבור נפגעים בשל כך.