ביהמ"ש: אנגלו-סכסון ביטלה הסכם עם זכיין שלא בתום לב

על רקע רצונו של בלום למכור את העסק לצד שלישי נתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות. בעוד החוזה אינו קובע מועד לתפוגתו, מתנה אנגלו-סכסון את העברת הזכויות לקונה בתנאים שונים מאלה שנהגו בינה לבין בלום ובהם הגבלת תוקפו של החוזה ל-15 שנה. לכך מתנגד בלום בנימוק, כי הגבלה כזו תפגע בתמורה הצפויה להתקבל מהקונה.

לטענתו, הזכות בידו היא זכות קניינות לא מוגבלת בזמן, וניתנת לעברה כמו שהיא וללא שינוי, ואילו לטענת אנגלו-סכסון זכותו של בלום אינה קניינית אלא חוזית גרידא, וניתנת לביטול על-פי שיקול דעת תוך הודעה מוקדמת בפרק זמן סביר. אשר על כן שיגרה אנגלו-סכסון לבלום הודעה על ביטול החוזה ודרשה כי יחדל לפעול כסוכנות של אנגלו-סכסון ולהשתמש בזכויות הקניין הרוחני שלה.

השופט, יהודה זפט, קבע כי עמדת בלום אינה מופרכת על פניה וכי הודעת הביטול נועדה לכפות עליו את עמדת אנגלו-סכסון ובנסיבות אלו כאשר בלום מבקש להעביר את הסוכנות לאחר, ואין מחלוקת כי הוא זכאי לכך על-פי החוזה, שימוש בנשק של הודעת הביטול להכרעה במחלוקת, הוא שימוש שלא בתום לב בזכות הביטול.

לדברי זפט, בהתחשב בתקופה הארוכה בה משמש בלום כזכיין של החברה ניתן לצפות, כי זו תנהגה כלפיו אחרת. זפט השתכנע, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הצו המבוקש על-ידי בלום. (ה.פ 1356/05).