"זה התגלגל לכיוון נעים ומחויך"

ביום רביעי הבא, במסגרת טקס פרס "עמ"י" של ערוץ המוזיקה, מוענק לאריק איינשטיין פרס מיוחד על תרומתו רבת השנים למוזיקה הישראלית. אם להכניס אתכם לרגע אל מאחורי הקלעים של ההחלטה (בה השתתפו עמוס אורן מ"ידיעות אחרונות", שי להב מ"מעריב", מנחם גרנית מרשת ג', יורם רותם מגלי צה"ל, איילת יגיל מאתר המוזיקה "מומה" והחתום מטה מטעם ערוץ מוזיקה 24), הבחירה באינשטיין הייתה פה אחד, ללא שום התלבטויות, שכן אריק איינשטיין הוא יותר מאשר הזמר הכי גדול של מדינת ישראל - איינשטיין הוא ארץ ישראל האמיתית.

אמנם כשקמה המדינה הוא היה רק ילד בן 9, אך נדמה שקולו והשירים שלו מלווים אותנו מאז ומתמיד. מהימים של ארץ ישראל הקטנה והטובה דרך כל המלחמות והשמחות, העליות והמורדות, בטוב וברע. ביצירתיות בלתי נגמרת הוא מוציא אלבומים מופלאים כבר יותר מארבעים שנה, ואינו חדל להתחדש ולהיות אקטואלי ומעניין. הוא תמיד מגלה ומטפח כישרונות צעירים ועם זאת ממשיך לשמור על הסגנון המיוחד שלו. באלבומיו הוא יוצר מציאות או מגיב לה במבט מקורי שהוא לעולם גם מצחיק וגם עצוב ביחד, חם ונעים ובעיקר מלא אהבה: לקרובים, לחברים, למקומות, לזיכרונות, לשירים ולסיפורים הישנים. הייתם יכולים לתאר לעצמכם את החיים כאן בלי השירים של אריק איינשטיין?

בחמישים שנות הקריירה שלו הקליט איינשטיין יותר מ-500 שירים. מהימים הראשונים עם להקת הנח"ל דרך "בצל ירוק", "שלישית גשר הירקון", "החלונות הגבוהים", בסרטים והצגות ובלא פחות מ-40 אלבומים (ועוד עשרה אלבומי אוסף) כולל אחד שיצא ממש עכשיו. אין אף זמר אחר שתרם כל כך הרבה למוזיקה הישראלית אי פעם.

איטס א פרי קאנטרי

עם זכייתו של איינשטיין בפרס הפיק לו ערוץ המוזיקה, ביחד עם הבמאי אסף קוברובסקי, קליפ חדש לאחת הקלאסיקות הגדולות שהקליט: "עוף גוזל" (מילים: אריק איינשטיין, לחן מיקי גבריאלוב). בצילומי מערכון שמלווה את הקליפ (בהשתתפות מוני מושונוב ואסי כהן) תפסנו את איינשטיין לשיחה קצרה על המצב נכון לעכשיו. לא, הוא לא הזכיר מאבקים משפטיים, השמצות ולכלוכים. הוא גם לא התייחס, כפי שהרבה לעשות באלבומיו הקודמים, למצב הכללי במדינה. הפעם התעסקנו אך ורק במוזיקה, ודווקא מעניין לשמוע מה יש לאחד עם וותק כמו שלו לומר על הנושא.

" נראה שאתה מאד נהנה לצלם קליפ חדש. אתה מתגעגע ליצירה קולנועית?

"געגוע מאופק. אנחנו עושים מדי פעם דברים כאלה, זה לא העיקר. בן אדם עושה מה שחשוב לו לעשות ובעיני העיקר הוא יצירת השירים וההקלטות. נכון שהיום לא אומרים 'שמעת את השיר?' אלא 'ראית את השיר?' אבל זה לא תמיד נראה לי. כי כשהשיר נוצר במקור הוא לא נכתב בשביל קליפ. הוא נכתב מהלב ומהראש ומהרגש בשביל שנשמע אותו. רדיו, במילים אחרות. יכולים לעשות קליפים יפים אבל לא תמיד זה הכרחי ולפעמים יוצא שכרו בהפסדו. לפעמים יש שירים שכשאתה מצלם אותם אתה שובר איזושהי אשליה".

" כאחד ששומע הרבה רדיו, מה דעתך על מצב המוזיקה הישראלית כיום?

"נעשים כאן המון דברים יפים מאד. יש אמנם גם לא מעט דברים רעים אבל אני מסתכל על הטוב. אנחנו ארץ של הרבה מוזיקה טובה, יוצאת מהכלל, בכל הסגנונות".

" מה אתה חושב על תופעת הקאברים בשנים האחרונות?

"כבר אין כח לדבר על זה. אנחנו מדינה של קאבר, כל המדינה היא קאבר אחד גדול. לא רק במוזיקה. מדינה של כאילו. זה רפרודוקציה, זה לא המקור. אז לפעמים זה יוצא מוצלח ולפעמים לא. אבל כשהופכים את זה לדרך חיים, שמה אני מרגיש לא טוב. שלא לדבר על הרבה שירים שפשוט מכאיבים להם. הרבה שירים שאנשים שוכחים מי היה המקור והמקור היה טוב, כי המקור בא ממקום אמיתי. החיקוי יכול להיות טוב יותר מבחינה טכנית וחיצונית, אבל זה לא זה. יש שירים ישנים שהחידוש עשה להם טוב, ניער אותם ועידכן אותם. אבל הרבה דברים טובים הולכים לאיבוד בתוך הים של התחרויות והקאברים והפסטיבלים. מצד שני, איטס א פרי קאנטרי. זו דמוקרטיה אין מה לעשות".

" למה בעצם צילמת את הקליפ החדש לגרסה הישנה של "עוף גוזל" (משנת 87') ולא הקלטת גרסה חדשה לאלבום החדש?

"הנה, זו דוגמא לשיר שלא כדאי לגעת בו. אני אוהב בו את הראשוניות, ועם כל הכבוד לזמר, כשאני שומע את השיר אני מחכה לסולו הגיטרה הנהדר של יצחק קלפטר".

תקליט מחויך

" איך השפיעה העבודה על פיטר רוט על היצירה?

"הקלטנו את האלבום אצל פיטר בבית, כשהוא מלחין ומנגן ומקליט ועושה קפה. הוא נורא מוכשר וזהו תענוג גדול לעשות את זה בבית. ישבנו בחדר קטן בכרם והייתה הרגשה של חופש. אתה לא כבול לשעות אולפן ואתה יכול להקליט מתי שאתה רוצה. זה נוח וזה ביתי וזה השפיע על היצירה. 'רגעים' הוא תקליט חף מסבל וצער וכאב. חוץ מהשיר האחרון (גרסה יפהפייה ל"אף אחד לא מזיל דמעה" של שמוליק צ'יזיק ז"ל, י"ק), הכל כאן מלא אהבה ורומנטיקה וכיף. זה לא שהחלטנו מראש לעשות ככה. זה קרה בגלל הנפשות הפועלות וגם בגלל עייפות שלי מהתעסקות בכאב ועצב. זה התגלגל לכיוון נעים ומחויך".

וזה התגלגל, ועכשיו אני עם כובע המבקר, לעוד אחד מהתקליטים הכי יפים של אריק איינשטיין (ויש הרבה ברשימה הזו). במיוחד למי שמוכן להקשיב ללא דעות קדומות של "איך אריק איינשטיין צריך להשמע". כי כבר ממש נמאס מהניסיון להשוות כל אלבום חדש שלו ל"שבלול". אחד הדברים שהכי מאפיינים את הקריירה של איינשטיין היא העובדה שהוא לא חוזר על אותם תקליטים שוב ושוב, גם אם הם מצליחים מאד ונחשבים לקלאסיקה. העובדה שהוא עושה בכל פעם ניסיון חדש, גם אם לא תמיד מושלם, היא כשלעצמה הישג ראוי להערצה.

כמו לחזור הביתה

אריק איינשטיין חגג החודש יומולדת 67. בגיל שבו רוב עמיתיו בארץ ובעולם פורשים מפעילות או מתרכזים במחזור ונוסטלגיה אישית, הוא ממשיך לעבוד במלוא המרץ. "מוסקט" עם שלום חנוך ב-1999, "שמש רטובה" ב-2002, "שתי גיטרות בס תופים" ב-2004 ועכשיו "רגעים" עם פיטר רוט. אלבום טרי, רענן, באווירה משפחתית קסומה. קודם כל בגלל השירה של איינשטיין. הוא שר נורא יפה, רגוע, קרוב, אינטימי. לשמוע את הקול שלו, הנמוך והחם, זה לחזור הביתה. זה להגיע אל מקום מוכר ובטוח, אל אי של בטחון בתוך ים הטירוף שמסביב.

והשירים כמובן, הם נס קטן בפני עצמו: שירים טובים שכתבו לו מאיר ישראל (המתופף בדרך כלל) ויענקל'ה רוטבליט השותף הוותיק, ובעיקר הרוקרים של שנות התשעים (שאוהבים ומכירים היטב את ההיסטוריה): פיטר רוט, דן תורן, מאור כהן ויהלי סובול. איזה יופי. שירים פשוטים. אישיים (למרות שהוא כתב מילים רק לאחד), מלאי אהבה וגעגוע והמון תקווה: למרות כל הבעיות והקשיים - המוזיקה מנצחת. "

יואב קוטנר הוא העורך הראשי של ערוץ המוזיקה