ביהמ"ש התיר לעיריית מעלה אדומים לגבות אגרת מבני ציבור מקבלנים

החברה זכתה במכרז לבניית 102 יח"ד באתר 06 במעלה אדומים. חודשיים קודם לכן, ביוני 1994, פורסם חוק עזר למעלה אדומים (אגרת מבני ציבור).

שיכון עובדים טענה, כי יש לקבוע שחוק העזר בטל, בין היתר משום שאגרת מבני ציבור היא מס בלתי חוקי. לטענתה, חוק העזר בטל משום שהוא יוצר אפליה פסולה בין היישובים בשכונות השונות ובין רשויות שונות.

השופט יואל צור ציין, כי התביעה הוגשה בשיהוי רב. בכך יש בעייתיות, שכן "רשות ציבורית מנהלת ענייניה במסגרת קבועה של תקציבים והיא רשאית להניח, כשאין כל תביעה כנגדה, שהאזרח לא יבוא לדרוש דרישות כלשהן בעניין כספים ששילם לאחר שהרשות השתמשה בכסף לצרכי הציבור".

לגופו של עניין קבע צור, כי עיריית מעלה אדומים לא הגבילה את חוק העזר רק למתחמים מסוימים בעיר. נוסף לכך, בעוד שלרשויות המקומיות עומד מקור מימון שנובע מהיטל השבחה - לעיריית מעלה אדומים אין את מקור המימון הזה.

עיריית מעלה אדומים, כמו שאר הרשויות ביו"ש, אינה יכולה לגבות היטל השבחה, ולכן אין לראות את חוק העזר כפוגע בעיקרון השוויון. צור הסביר, כי הואיל ובתחומה של מעלה אדומים אין קרקע בבעלות פרטית וכל הקרקעות הן אדמות מדינה, המנוהלות ע"י הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש, העירייה נהנית מ-10% מהתקבולים בגין שיווק קרקע בתחומה.

צור כתב, כי ברור שהתשלומים הללו אינם יכולים להספיק למימון מבני ציבור. נוסף לכל אלה, ציין, במעלה אדומים מחירי הקרקע נמוכים מהמחירים במרכז הארץ, ובמקביל - עלות בניית מבני ציבור גבוהה יותר.

צור דחה את טענת החברה, לפיה מאחר שלא קיבלה תמורה לאגרה ששילמה, הרי שמדובר ב"מס". הוא קבע, כי כמו שהחברה שילמה למשרד השיכון עבור הוצאות פיתוח של כבישים וכדומה והנהנים מכך הם רוכשי הדירות, כך גם לגבי האגרה.

צור דחה גם טענה לפיה הטלת אגרת מבני ציבור היוותה מס, מפני שבעת שהותקן חוק העזר, טרם נעשו עבודות להקמת מבני ציבור ואין זיקה בין התמורה לבין השירות הניתן. בעניין זה ציין צור, כי אין חובה שתהיה "בו זמניות" בין גביית הכסף לבין בניית מבני הציבור.