"אני שותף של חברי ילדות מגן חובה. זה קל יותר"

הרמת המסך של יובל כהן

יובל כהן (43) הוא מייסד ומנהל קרן הביי-אאוט Fortissimo שמשקיעה בחברות בנקודת מפנה במטרה להשביח את ערכן. הקרן גייסה 80 מיליון דולר והשקיעה בינתיים בטלרד ובנור והיא צפויה להשלים השקעה ברדוויו. החברה מתכוונת לגייס גם בנאסד"ק עבור חברת 'צ'ק פתוח'. כהן היה מנהל שותף ב-JVP והוביל השקעות במספר חברות כולל פאואר דיזיין, פריסייס, ספרה ואחרות. היה בעבר סגן נשיא לפתוח עסקי ב-DSPG ומנהל חטיבת הרישיונות (לימים, סיבה), סמנכ"ל שיווק ב-VDOnet ועוזרו של נשיא אינטל קפיטל. לכהן תואר ראשון בהנדסת תעשייה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במנהל עסקים מהרווארד. יליד ירושלים, מתגורר ברעננה. נשוי 15 שנה לתלמה, ד"ר לפסיכולוגיה ועובדת סוציאלית קלינית, מייסדת ויו"ר עמותת "אחת מאיתנו" - מרכז טיפולי לנפגעי תקיפה מינית. שירת בצבא בתותחנים כקצין והיה מפקד סוללה. אב ליוני (9) וכרמל (7).

* יובל כהן, מה היה הדבר הראשון הקשור להון סיכון בקריירה שלך?

כהן: "בתחילת שנות ה-90, הרבה לפני שברור היה לאן הולך בכלל ההיי-טק ומה הוא עוד יהפוך להיות, הייתי העוזר האישי של לס ואדז, נשיא אינטל קפיטל. הוא היה מוותיקי החברה ומהצוות שהקים אותה, וכשאני הצטרפתי זו הייתה גם תחילת הדרך של אינטל קפיטל. זרמו לשם כמויות עצומות של תוכניות עסקיות ולס היה מפנה אותן אליי לסינון ראשוני. השנתיים עם לס היו החשיפה הראשונה האמיתית שלי לעולם ההשקעות. בין היתר, יצא לי לבדוק שם גם חברות ישראליות. הייתה למשל השקעה שאינטל קפיטל רצתה לעשות בווקלטק, אבל זה לא קרה. ההשקעות שכן בוצעו היו למשל ב-DSPG ובחברת שני. אחרי ארבע שנים שם גם עברתי ל-DSPG".

* איזה חלום יש לך שלא קשור למה שאתה עושה היום?

"הרבה לפני תקופת ארקדי גאידמק ודומיו היה לי רעיון לקנות קבוצת כדורגל. החלום האמיתי שלי הוא לקחת את הקבוצה שאני אוהד, הפועל ירושלים, ולהציב לה מטרה: בעוד כמה שנים להיות אלופת אירופה. ואז, לשים את כל הפוקוס על הכיוון הזה. במציאות, הפועל ירושלים היא קבוצה שממש במקרה לקחה את גביע המדינה בכדורגל ב-1973 (מול הכוח רמת גן, ג.פ.), קנתה את האוהדים שלה בצעד הזה, ומאז - כלום. אבל למרות שהיא קבוצה גרועה אי אפשר להיפרד ממנה.

"הרעיון שעומד מאחורי הרצון לקנות קבוצה הוא להפוך את הכדורגל למכשיר חינוכי. אני משוכנע שיש בירושלים ובערים אחרות שכונות שבהן הכדורגל יכול היה לעצור ילדים מלהידרדר. אפשר היה להשתמש בזה גם כפלטפורמה לפיתוח כל מיני ערכים חיוביים ואפילו לשלב את הנושא היהודי-ערבי.

"הבעיה היא שצריך הרבה כסף בשביל מהלך כזה. בכל זאת, אני מאמין שעוד אעשה את זה יום אחד. בינתיים, הקשר שלי לכדורגל הוא רק עם קבוצת חברים מירושלים. אנחנו משחקים יחד ברעננה בימי שישי. אני חושב שכשאנחנו נפגשים לשחק נוצר הריכוז הגבוה ביותר של אוהדי הפועל ירושלים במקום נתון. מה לעשות, אין הרבה כאלה, אבל אלה שיש הם אוהדים שרופים".

* לאורך השנים בחנת לא מעט השקעות בסטארט-אפים. אתה עצמך עבדת בסטארט-אפ?

"כן. בימים שעבדתי ב-DSPG בעמק הסיליקון הכרתי חבורה מדהימה שכללה את אסף מור וגידי ברק שהיום כבר מוכרים כיזמים מצוינים. ב-1995 הם הקימו את חברת VDOnet שנראתה כהבטחה גדולה. הטכנולוגיה של החברה, טכנולוגיית וידאו, אפשרה לצפות דרך האינטרנט בסרטים באופן ישיר בלי צורך להוריד את הקבצים למחשב. הצטרפתי לחברה כסמנכ"ל השיווק וישבתי בפאלו אלטו.

"היו לוידיאונט משקיעים מרשימים ומכובדים כמו מיקרוסופט, US ווסט וקרנות כמו באטרי ונצ'ר. היינו אמורים אפילו לצאת בהנפקה ראשונית וכבר היה תשקיף, היו חתמים, והכול היה מוכן. הבעיה הייתה שהחברה הקדימה את זמנה. לקח זמן רב עד שהעברת וידאו באינטרנט התייצבה. תזכרי שזה היה עוד לפני עידן הברודבנד. אחרי לא מעט גלגולים לא מוצלחים שהחברה עברה אפשר לומר היום שהיא הייתה פשוט כישלון. כשעזבתי, בתחילת 1997, שבתי לארץ והצטרפתי לאראל מרגלית, אהרון פוגל ודן איזנברג בקרן ההון סיכון JVP כשותף מנהל".

* כיצד הכרת את מרגלית?

"את אראל הכרתי דרך ידיד משותף. הכרנו באירוע ואחרי כן היה תהליך של מספר חודשים עד שהצטרפתי. כששבתי לארץ והפכתי לחלק מ-JVP, הם סגרו כבר את הקרן הראשונה שהייתה בהיקף 20 מיליון דולר ובגיוס של הקרן השנייה שהיה בהיקף של 75 מיליון דולר הייתי מעורב. התמזל מזלנו, וזה היה בעידן טרום הבועה כך שאפשר היה לגייס סכומים כאלה".

* בסיכומו של דבר הגיוס היה של 650 מיליון דולר בכל הקרנות. האם האמנתם שתצליחו לגייס בקרן השנייה כמות כזו גדולה של כסף, 75 מיליון דולר?

"חשבנו שנגייס בקרן השנייה יותר מהראשונה, אם כי היינו בטוחים שזה ייסגר על 30-40 מיליון דולר. ההיקף הפתיע גם אותנו. לסגור את הקרן הייתה עבודה מאוד קשה, זה לא בא בקלות. אני זוכר שבאותה תקופה רצנו אחרי משקיעים יהודים בכל העולם ונפגשנו איתם בכל מיני מקומות שכוחי אל בשביל איזה 250 אלף דולר.

"אחת ההשקעות המפתיעות ב-JVP, לפחות לפי איך שאני זוכר את זה במבט לאחור, הייתה ממש לקראת סוף הגיוס. בואינג בדקה את ההשקעה בקרן באמצעות נציג שהם שלחו אלינו. מצאנו את עצמנו נפגשים בשדה תעופה עם בחור שהצטרף אליהם רק כמה חודשים לפני כן, שעליו הוטלה המשימה לבדוק את אפשרות ההשקעה בנו. באותה הפגישה ראינו שהוא בקושי מבין, אפילו בקווים כלליים, מה קרן הון סיכון בכלל עושה ומה המודל שלה. כשבסופו של דבר בואינג באה והשקיעה בנו 10 מיליון דולר, זו הייתה הפתעה מוחלטת".

* מה אתה מגדיר ככישלון עסקי שלך?

"אני חושב שטלנולדג'. מאוד האמנתי בחברה, שעוסקת בתחום של בילינג. היא בנתה פלטפורמה נהדרת, אבל נפלה קורבן להתפוצצות הבועה ולא השכילה למצוא אסטרטגיית נישה נכונה אחרת. היה כאן גם שילוב של שוק קשה, אבל היא איכזבה כי מאוד האמנו בה. קיבלנו הצעות גבוהות מאוד למכור אותה, כולל ביותר מ-200 מיליון דולר אפילו מאמדוקס ב-1999. חשבנו שיש סיכוי להביא אותה לשווי גדול יותר. זה לא קרה ובאחרונה היא נמכרה ל-MTS (תמורת סכום מקסימלי של 6.2 מיליון דולר, ג.פ.).

"הייתה חברה ישראלית נוספת בשם זאפר שהייתה לה טכנולוגיה בתחום של ניתוח מידע וחיפוש במסמכים ובאינטרנט - תחום עם פוטנציאל גדול מאוד. היו אלה ימי טרום גוגל. התקבלו גם החלטות שגויות ובסופו של דבר החלטנו לסגור את החברה. בהסתכלות לאחור יכול להיות שעם קצת יותר אורך נשימה, לחברה יכול היה להיות פוטנציאל גדול. היא בטח לא הייתה הופכת להיות גוגל הבאה אבל הייתה יכולה למצוא את דרכה".

* באילו עבודות סטודנטיאליות מצאת את עצמך?

"אחרי שהשתחררתי מהצבא הייתי מאבטח ביום הסטודנט באוניברסיטה העברית. היינו צריכים לעשות שם פטרול מדי פעם ולשבת בעמדת ש"ג ולהרים חבל כדי שהאוטובוסים יוכלו להיכנס. אחרי כמה שעות פשוט נטשתי את העמדה והלכתי. אחרי הצבא הייתי גם סוקר מטעם מכון סאלד במסגרת מחקר שנעשה על ניצולי שואה וראיינתי עשרות אנשים. זה היה מאוד מרגש וצריך היה להוביל את המרואיין כך שרק בחלק השלישי של השיחה הוא ידבר על השואה. אני זוכר מקרים בהם אשתו של המרואיין ישבה איתנו בחדר ואמרה שזו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הסיפורים האלה שכל כך הודחקו ולא סופרו.

"העבודה הסטודנטיאלית הרצינית הראשונה שלי הייתה באמצע שנות ה-80 בתכנון הייצור בסאיטקס, בתקופה שאפי ארזי היה המנכ"ל שלה. היא הייתה אז ספינת הדגל של ההיי-טק הישראלי. קיבלתי אז מלגת לימודים לעובדים מצטיינים".

* למה עזבת את JVP?

"רציתי משהו חדש, משלי, ראיתי שיש הזדמנות גדולה מאוד בחברות שהן מעבר ל-Early Stage, שהן בשלבים מפותחים יותר. חברות בשלות ובוגרות שנמצאות בפרשת דרכים. חברות שצמחו בעבר, איכשהו איבדו כיוון ומחפשות את הדבר הבא. יש יותר ויותר חברות כאלה שהושקע בהן המון כסף. בשנים האחרונות הושקעו בטכנולוגיה כ-10 מיליארד דולר וסכום דומה גם גויס על ידי החברות, והדבר יצר מצב בו אפשר לקבל חברות רבות בערך נמוך. ההשקעות שעניינו אותי הן כאלה שיחייבו אותי להיות אקטיבי. אנחנו לא כור או כלל".

* כיצד הקמת את פורטיסימו?

"הראשון ששוחחתי איתו היה אהרון פוגל שאנחנו ידידים טובים מימי JVP והוא היום יו"ר מגדל. הוא הפנה אותי למגדל שהשקיעה - בהמשך עם מקפת החדשה - כ-40 מיליון דולר. מאוחר יותר גייסנו 40 מיליון דולר נוספים מ-15 מוסדיים ישראלים ובהם הפניקס, לאומי ושות', פועלים שוקי הון, דיסקונט שוקי הון ואחרים.

"כמעט כל מי שאיתי בפורטיסימו הם חברי ילדות. זה הופך את כל ההתנהלות לקלה יותר. אלי בלאט יחד איתי מגן חובה ולמדנו בהמשך יחד הנדסה. שמוליק בראשי, שהיה שותף בכיר בזיו האפט, גם הוא חבר ילדות מהשכונה בבית הכרם בירושלים. כך גם מארק לסניק ויוחאי הכהן. יש בינינו חברות, אנחנו נפגשים גם אחרי שעות העבודה, ויחד יש לנו ניסיון בטרנזאקציות לא פשוטות. זה לא מעניין אותנו להשקיע 5 מיליון דולר בשני ילדים עם קוקו, אנחנו קונים חברות עם שליטה שמאפשרות לנו להיות דומיננטיים. אנחנו מבינים שיש מצבים אצל חלק מחברות ההיי-טק שמרוב בעלי בית אין בעל בית, ואנחנו רוצים לפשט את התהליך".

* לא בא לך לפעמים לעזוב הכול ולנסוע?

"לא. אני אוהב את העבודה, פורטיסימו עוד תתפתח וזאת רק ההתחלה. באופן אישי אף פעם לא הייתה לי מטרה להתבטל, אני רוצה לעבוד ואוהב את זה. אגב, גם אחרי הצבא לא היה לי קטע של לנסוע לטיול. אחרי ארבע שנים וחצי של שירות רציתי להתחיל ישר ללמוד ונכנסתי מיד למסלול של לימודי הנדסה. אולי, יום אחד, זה יקרה".

יובל כהן מגייס כספים לא רק בשוק ההון, גם ל"אחת מאיתנו"

* יש השקעות שביצעת והיית רוצה להיות מעורב בהן יותר?

"כן. ההשקעה ב'אחת מאיתנו'. תלמה רעייתי, שהיא ד"ר לפסיכולוגיה, הקימה בארץ את העמותה הזו שהיא מרכז טיפולי לנפגעי תקיפה מינית, בעיקר ילדים. היא עושה שם עבודת קודש ותמיד היא אומרת שיש לה את הזכות לעזור למטופלים שלה. בקליפורניה היא עבדה במרפאה קהילתית ובבית חולים בארה"ב וטיפלה שם בנוער, ולמעשה בישראל הקימה מרכז ברוח דומה. המטרה של המרכז היא לאפשר טיפול פסיכולוגי איכותי אבל מסובסד, בעיקר לילדים וילדות".

* אתה מסייע לה לגייס כספים?

"אנחנו לא כל כך טובים בזה. עכשיו יש לנו כוונות רציניות להרחיב את המרכז למקומות אחרים בארץ, וכשנעשה את זה, גם נצא בקמפיין גיוסי נרחב יותר. עשינו לפני מספר שבועות אירוע התרמה ברעננה שבו שר דניאל סלומון וההכנסות מהמופע הגיעו לעמותה. אני לא מעורב מספיק, אם כי אני יושב בדירקטוריון וככה גם כל החברים שלי מפורטיסימו".

* מעבר לערב ההתרמה, מאיפה המימון למרכז?

"בחלומות הכי ורודים לא חשבנו שאפשר למכור את כרומטיס ב-4.8 מיליארד ד'"

* טוב, זה ברור שאי אפשר שלא לשאול אותך על כרומטיס.

"כרומטיס הייתה ההשקעה האמיתית הראשונה שלנו. אורני פטרושקה ורפי גידרון הם יזמים נהדרים והיה להם אז רעיון מבריק בתחום התקשורת האופטית עם פוטנציאל צמיחה גבוה מאוד. למרות שמאוד האמנו בחברה, ברור שגם בחלומות הכי ורודים שלנו לא חשבנו שאפשר יהיה למכור את החברה במאי 2000, שנתיים וחודשיים אחרי שביצענו את ההשקעה, ללוסנט תמורת סכום בלתי נתפס של 4.8 מיליארד דולר. במיוחד לא כאשר החברה היא עדיין ללא מכירות. אבל זה היה עידן הבועה, ומה שיפה בבועות הוא שאתה לא יודע שאתה נמצא בהן בכלל. היא באמת הייתה חברה מדהימה, בלי קשר לבועה - כן או לא".

* כמה "עשיתם לביתכם"? ההערכות דיברו על יותר מ-250 מיליון דולר שחולקו בין משקיעי הקרן, שהיו יכולים להיות הרבה יותר לו הייתם מוכרים את מניות לוסנט בזמן.

"לעניין הזה אני לא רוצה להיכנס, אבל עובדתית זה נכון שיכולנו למכור מניות במחיר גבוה יותר ממה שמכרנו בפועל. עם זאת, גם ממה שמכרנו אני מאוד מרוצה, עשינו הרבה כסף למשקיעים וכולם יצאו מרוצים".

* כולם היו מרוצים חוץ מלוסנט, לא?

"זה ברור מהעובדה שהם סגרו את החברה שנה לאחר הרכישה, לא? אבל אי אפשר לדעת היום, אולי הם היו בכלל מקור הבעיה? המניה שלהם הייתה אז בשחקים, והחברה הידרדרה גם בגלל בעיות פיננסיות כואבות. אני מציע דרך אחרת להסתכל על העניין: לוסנט לא קנתה במזומן אלא במניות ובעקבות הירידה של המניה היא שילמה בפועל הרבה פחות מ-4.8 מיליארד דולר. אם הם היו משלמים במזומן, זה היה גרוע בהרבה. אל תשכחי שגם לכרומטיס עצמה נגרם נזק. בסך הכול היזמים רצו להמשיך והיה עוד פוטנציאל לפתח את החטיבה הזו בלוסנט".

* קיווית שתוכל להיות חלק מכרומטיס נוספת?

"כן, אבל המכירה של כרומטיס זה משהו שהתאים יותר לזמנים ההם. חוץ מזה, כל הזמן מדברים על כרומטיס, אבל צריך לזכור שהיא לא החברה היחידה ש-JVP השקיעה בה. היו ויש חברות מבטיחות מאוד אחרות". "

"תלמה ואני מממנים אותו וגם תרומות פרטיות. יש מתנדבים במרכז וגם עובדים בשכר. הוא שוכן בבית ששייך לנו ברעננה שהעמדנו לצורך העניין ושיפצנו אותו ו-100% מזמנה של תלמה מוקדש לנושא. מעבר לזה יש גם תשלום שהמטופלים משלמים. במקומות אחרים, במסגרות פרטיות, קשה להם לעמוד בעלות וכאן זה תשלום סמלי. זכות גדולה היא בשבילי להיות חלק מהפרויקט הזה של תלמה. למדתי מזה גם שאלימות מינית היא תופעה הרבה יותר נפוצה ממה שנראה".