אטום בכל מחיר

ניצחון בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית? - לא כל כך בטוח. כלומר, ההחלטה להעביר את עניין הגרעין האיראני למועצת הביטחון היא כנראה חשובה מאוד, כי כך אומרים כמעט כולם. ובכל זאת, קשה להבין מנין נובעת ההערכה שמועצת הבוטחון תדע לטפל בבעיה ביעילות הנחוצה. אחר הכל, אנחנו יודעים שסין ורוסיה עדיין מתנגדות להטלת סנקציות על איראן, ואין שום אפשרות לדעת אם ובאילו תנאים ישנו את עמדתן.

אבל נניח שמועצת הביטחון היא באמת סוף הפסוק של הגרעין האיראני. עדיין יצאנו מהפרשה עם סעיף נוסף, בלתי צפוי, של קריאה לפירוז כל המזרח התיכון מנשק של השמדה המונית. למי במזרח התיכון יש נשק של השמדה המונית? - כנראה כמעט לכולם, בוודאי לישראל, בוודאי לסוריה, בוודאי למצרים. אבל מכל המדינות יש רק אחת שלרשותה ההשמדה ההמונית האולטימטיבי, ולמזלנו הרב, המדינה האחת הזאת היא מדינתנו. לכן, הסיפורים של האמריקנים לפיהם הסעיף החדש מכוון גם למדינות ערביות, הוא יותר תירוץ מאשר הסבר משכנע. ברור שהאצבע של הסעיף מופנית אלינו.

כרגע האצבע הזאת אינה נראית מאיימת במיוחד. אבל בטווח היותר ארוך היא עלולה להפוך לגרזן. לא קשה לצפות סצנריו בו מובאת החלטה למועצת הביטחון להטיל סנקציות על איראן. סין, או רוסיה, או שתיהן, מתנות את הסכמתן בנקיטת צעדים גם נגד ישראל. לא קשה במיוחד לראות את מדינות אירופה מסכימות לתנאי הזה. ארה"ב תעמוד בנסיבות כאלה בלחץ גדול. בעצם, גם אנחנו, כי האינטרס שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני הוא גם שלנו, הוא בעיקר שלנו. אז מה נעשה במקרה כזה?

ייתכן שיום אחד נצטרך לעמוד בפני השאלה מה יותר חשוב לנו: שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני, או שלנו כן יהיה? זו אינה החלטה פשוטה. אבל הבסיס לכל דיון בשאלות אלה צריך להיות ברור: בלי נשק גרעיני, קיומה של מדינת ישראל נתון בסכנה. זו סכנה גדולה יותר מהימצאות נשק גרעיני בידי איראן.

יותר מכך: ספק אם ישראל תוכל לוותר על הנשק הגרעיני גם במקרה של החלטה על פירוז אזורי, או אפילו עולמי. כי במקרה כזה ההכרעה תעבור לנשק הקונבנציונאלי. כמה זמן תוכל ישראל להגן על עצמה באמצעות נשק כזה נגד מאות מיליוני ערבים ובארות נפט? מבחינה זו לא ניתן לעשות גזירה שווה בין ישראל ושאר מדינות העולם, כי אין עוד אף מדינה המוקפת בעמים המבקשים להשמידה. זה נשמע כמו סיסמה שחוקה, אבל מה לעשות שזו גם עובדה.