"לכרטסת השימור אין מעמד סטטוטורי - משמשת כהנחיה"

המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות הגישה ערר, באמצעות עו"ד איציק שוויקי, על החלטת ועדת המשנה לתכנון ובנייה, שאיפשרה ליזמים להרוס את הבית, למרות שהוא נמצא בכרטסת השימור של עיריית ירושלים.

הבית, מהבודדים מסוגו, נבנה ב-1937 בשיטה מתועשת, באלמנטים שיובאו בשנות ה-30 מגרמניה, במסגרת הסכם ה"טרנספר" עם גרמניה הנאצית.

לדברי עו"ד אליצור דיבון, המייצג את קוני הבית, לא מדובר בתב"ע חדשה, אלא בבקשה להקלה שלא התייחסה כלל לעניין השימור, ולכן יש לדחות את הערר.

לדבריו, קבוצת הקונים ביצעו את כל הבירורים האפשריים, ונאמר להם שאין מניעה מקבלת היתר בנייה. על סמך זה, הוסיף, הם נכנסו להשקעות גדולות, ואף הציעו לשמר את הבניין, לתת אותו למוזיאון כלשהו, או לממן תיעוד.

לדברי יו"ר ועדת הערר, עו"ד אהרן ברוכין, לכרטסת השימור אין מעמד סטטוטורי, אלא היא משמשת כהנחיה או הדרכה. אם הציבור, באמצעות מוסדות התכנון או מוסדות כמו החברה להגנת הטבע והמועצה לשימור אתרים, סבור שיש לשמר - עלות השימור צריכה לחול עליו, ולא על הקונה.

היזם קנה את הבית בידיעה שניתן לבנות במקומו בניין חדש, ולנצל את זכויות הבנייה, נקבע. בנסיבות אלו, יש לאפשר לרשויות המדינה למצות את ההליך ולהכריז על הבניין כבניין לשימור, אם הן סבורות שכך יש לעשות.

"לדעתנו, אין להטיל על הפרט עלויות, ולא לאפשר לו למצות את אחוזי הבנייה על-פי דין, כשהנהנה העיקרי במקרה כזה הוא הציבור, שמעוניין בשימור בתים אלו, מבחינה היסטורית וכיו"ב".