השופטת גלאור: היה על עיריית חיפה לדעת כי התחלף מחזיק בבית קולנוע מוכר

נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בלהה גילאור, קבעה בפסק דין בערכאת ערעור, כי בכל הנוגע להודעת מחזיק בנכס שנמסרה לעירייה בדבר העברת החזקה למשכיר או קונה, אין דינה של דירת מגורים כדינו של נכס ציבורי מוכר, הממוקם בלב הכרמל. למרות דעתה של השופטת גילאור, החליטו שני שופטי ההרכב האחרים לדחות את הערעור בטענה שלא ניתן לעשות את ההפרדה בין דירת מגורים לנכס ציבורי, ודעתם קבעה את הרוב לדחיית הערעור.

ההחלטה ניתנה בערעור שהגישה חברת בידור נאה מפעלי בתי זיקוק לקולנוע נגד עיריית חיפה, שדרשה ממנה לשלם ארנונה עבור תקופה בה היה בית הקולנוע שביט שבבעלות החברה מושכר לחברת הכבלים כבל-נט, שבינתיים פשטה את הרגל.

דרישת הארנונה הועברה לבידור נאה בטענה שזו לא דאגה לעדכן את העירייה בחוזה השכירות ובזהות השוכר. החברה טענה בערעור, באמצעות עו"ד אורי שילה, כי כיוון שמדובר בקולנוע וכיוון שעוד טרם חוזה השכירות עודכנה העירייה בכוונה לשנות את ייעוד המקום, העירייה מתממת בבואה לדרוש מבידור נאה את התשלום.

השופטת קבעה, שאם לגבי דירת מגורים יהיה נכון לומר שחיוב העירייה לעקוב אחרי המחזיקים בנכס יהווה הטלת נטל בלתי סביר על כתפיה, הרי שהיגיון זה מופר כאשר מדובר בבית קולנוע גדול ומוכר, הממוקם במרכז העיר. "לא אוכל לקבל את הטענה כי המשיבה לא ידעה שבית הקולנוע הפסיק לפעול, ולא ידעה את מצבו. כיצד יעלה על הדעת שהעירייה לא תדע מי מחזיק בנכס ציבורי מוכר ומרכזי בתחומה? חוסר ידיעה כאמור מהווה מחדל הנובע אולי מחוסר אכפתיות של הרשות על ענייני הנכסים המשמשים את הציבור. ומשכך - מוחזקת העירייה כמי שידעה בפועל על חילופי המחזיקים, ואינה יכולה כעת לדרוש מהמערערת לשאת בתשלום המגיע מן המחזיק בפועל באותה תקופה".

השופטת אף מתחה ביקורת על התנהלות העירייה, וקבעה כי "לאור אופיו של הנכס המדובר, השימוש שנעשה בו בעבר והשימוש לו יועד, קמה חובה לעירייה - על כלל מחלקותיה, לדעת על התרחשויות בסדרי גודל כזה בתחומה, ולידע מחלקה כזו או אחרת על השינויים המתחוללים". (ע.א 4457/98).