מעת לעת אנו מקבלים את חיובי הארנונה של הרשות המקומית. בדרך כלל אנו משלמים חיובים אלה מבלי לבדוק אותם בדיקה מעמיקה. לעתים מתברר לנו כי שילמנו יותר מידי, וכי חיובים אלה היו מופרזים.
אם הרשות המקומית מסרבת להחזיר לנו את סכומי הארנונה שנגבו ביתר, ובדרך כלל היא אינה נחפזת לשלם, ניתן להגיש תביעת השבה לבית המשפט. דא עקא, כדבר שבשגרה טוענות הרשויות המקומיות כי לבית המשפט אין סמכות לדון בתביעה, וכי הסמכות נתונה לוועדת הערר של הארנונה או לבית המשפט לעניינים מינהליים. הבעיה היא, כי המועדים הקבועים בחוק להגשת עררים או עתירות מנהליות חלפו לפני זמן רב.
כך קרה בתובענה של פז חברת נפט בע"מ, שהוגשה נגד עיריית בני ברק בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ע"א (מחוזי ת"א) 2586/03 פז חברת נפט בע"מ נ' עיריית בני ברק, הנשיא אורי גורן והשופטים ישעיהו שנלר ויהודית שבח).
"פז" טענה, בין היתר, כי חיובי הארנונה הושתו עליה בניגוד לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג 1992, וכי האישור שנתנו שר הפנים ושר האוצר בשנת 1996 אינם מכשירים את השינויים בצווי הטלת הארנונה של עיריית בני ברק. חיובי הארנונה האמורים הושתו בגין שטחי הקרקע שבתחום תחנות הדלק של פז בבני ברק, והם חויבו בתעריף זהה לתעריף שבו חויבו המבנים של תחנת הדלק.
בית משפט השלום, מפי השופט קובי ורדי, סילק על הסף את התובענה הכספית, וקבע כי פז היתה צריכה להתנגד לשומת הארנונה בפני ועדת הערר של הארנונה, או בפני בית המשפט לעניינים מינהליים, או בפני בית המשפט הגבוה לצדק. עוד קבע בית המשפט, כי פז השתהתה בהגשת התביעה, וכי יש לדחות את התביעה גם מטעם זה.
פז לא השלימה עם פסק הדין וערערה עליו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הערעור נדון בפני הנשיא השופט אורי גורן והשופטים ישעיהו שנלר ויהודית שבח.
בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיה של פז וקבע, כי המבחן אותו יש ליישם לעניין הסמכות העניינית הינו "מבחן הסעד". מטעם זה, הסמכות לדון בתובענה הכספית של פז נתונה לבית משפט השלום, ולא לוועדת ערר לענייני ארנונה, לבית המשפט לעניינים מינהליים או לבית המשפט הגבוה לצדק.
בית המשפט המחוזי קיבל גם את טענות פז לעניין השיהוי, וקבע כי בתובענה כספית של פז אין טענת השיהוי יכולה לגבור על תקופות ההתיישנות הקבועות בחוק ההתיישנות.
לפסק דין זה יש חשיבות בשאלת סמכותם של בתי המשפט אל מול ועדות ערר, בתי משפט לעניינים מינהליים או בית המשפט הגבוה לצדק, ונמצא, כי "מבחן הסעד" הוא המבחן הנכון לקביעת הסמכות העניינית.
פסק הדין מגדיר את סמכותם של בתי המשפט לדון בתביעות כספיות המוגשות על-ידי הנישומים נגד הרשויות המקומיות להשבת ארנונה ששולמה ביתר, ואת משך הזמן שבו יכול הנישום לפנות לבית המשפט. נראה, כי לנוכח חשיבותו של פסק הדין הוא יצוטט תדיר בתביעות השבה של הנישומים.
אך זאת עלינו לדעת: ניסיון העבר בפסיקת הארנונה מלמד, כי כל הלכה חדשה סוגרת דלת אחת ופותחת שתי דלתות חדשות, וכי לעולם אין לומר לעולם.
חברת "פז" יוצגה ע"י עוה"ד מלכה אנגלסמן וניר אברמוב, ממשרד אנגלסמן ושות'.
הכותב מתמחה בדיני הארנונה, מחבר הספר "ארנונה עירונית", ועורך המגזין ארנונה www.ARNONA.co.il.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.