מתיחת פנים כתרופה לאבטלה

בחברת השפע הישראלית יש ביקוש רב למתיחת פנים, ליישור קמטים ולניתוחים פלסטיים אחרים, המשפרים את המראה החיצוני ואת ההרגשה הפנימית. ניצני האופנה הזאת מתחילים להגיע גם לרשות הרבים. אמנם, שיפור הארץ אינו מטריד את רוב המפלגות ההולכות לבחירות. כל זה, למרות שאנחנו חיים בארץ קטנה וצפופה, שאם יש בה כיעור - כל אחד נתקל בו, ואם יש בה הזנחה פיזית - כל אחת סובלת ממנה.

הכיעור וההזנחה מתחילים להתבלט ולעורר תשומת לב - עדיין לא במערכת הפוליטית - דווקא מפני שיש בארץ בניית פאר בהיקפים ניכרים. מגדלי הצמרת מדגישים את עזובת השכונות הישנות המקיפות אותם. המחלפים החדישים הנבנים בצמתי התחבורה מבליטים את המהמורות בכבישים העירוניים ואת האריחים השבורים במדרכות הערים הללו.

חשוב לציין, שהשקעה במתיחת פנים עירונית או בטיפוח אתרי עתיקות או בשמורות טבע, היא השקעה היוצרת תעסוקה רבה יחסית לסכומים המושקעים. השקעה בטיפוח הסביבה היא השקעה עתירת עבודה, בהשוואה להשקעה בבניינים רבי-קומות או בכבישים עורקיים או בתשתיות חשמל ומים. זוהי נקודה חשובה מאוד גם מבחינה תקציבית. התעסוקה בשיפור פני הארץ מתאימה בחלקה הניכר לאנשים ונשים, שקשה למצוא להם תעסוקה אחרת וקל להכשיר אותם לתעסוקה זו.

יתר על כן, במידה רבה מדובר כאן על עבודה, שיש בה יוקרה מסויימת למרות שהיא עבודה גופנית. אין ספק שעבודת גינון מבטיחה סיפוק אישי שאין בקטיף תפוזים, ויש להניח שעבודת שיקום במצודות שלאורך דרך הבשמים בנגב תעניק לעוסק בה הרגשה טובה מזו שיעניק לו קטיף פלפלים בערבה. בה בשעה, חלק ניכר מהתקציב הדרוש לשיפור פני המדינה, מדברותיה, גניה, עתיקותיה ועריה, לא יופנה לציוד ולחומרים יקרים אלא לעבודה, והוא יבוא על חשבון הכסף המוקדש היום לדמי האבטלה ולהבטחת ההכנסה.

חלק מעבודת השיפוץ יכול להתכסות גם בידי הציבור - אם יקבל דחיפה ועידוד מהשלטונות. כך, למשל, הערים הגדולות ומושבות המנדט שהפכו לערים מזדקנות, שופעות מבנים מוזנחים, שחלקם ראוי דווקא לשימור, בהיותם עדות לרובדי ההתפתחות שהייתה בארץ בעבר הרחוק והקרוב. העיריות יכולות לסייע בהלוואות נוחות ובהנחות ארנונה לאנשים שיוציאו סכום מקביל מכיסם כדי שלא ימשיכו לראות בבואם הביתה את הגדר הדהויה, השער הרופף, הטיח הנופל והמרזב המתנדנד ברוח (ראה המאמר המתפרסם היום במוסף זה על בעיית שימור המבנים בירושלים).

הטענה שלפיה "יש דברים חשובים יותר" כבר גרמה צרות צרורות לפרצופה של הארץ ולשימור הפיזי של תולדותיה. ולכאורה, איך אפשר להתעניין באיכות הסביבה, כשמכל הצדדים טוענים, שאפילו הפער הכלכלי והחברתי אינו נושא חשוב במערכת הבחירות.

כך הדבר לכאורה, אבל בזמן האחרון מתברר, שדווקא הפער החברתי נושא בשורה חשובה: יש לנו אנשים שיש להם כסף וחלק מהם מתחיל לגלות ערנות לנושאים הסביבתיים והתייחסות לרבדים האורבניים הישנים. הנה, לפני 40 שנה הוכנה תוכנית מפורטת לשיקום שכונת הבוכרים בירושלים - שכונה ייחודית בתכנונה ובצורתה. תוכנית זו, שטיפלה גם בדרכי המימון של שיקום השכונה, נגנזה במגירה ואיש לא הפריע בתקופה שחלפה מאז לעבודות בינוי והרס בשכונה הציורית הזאת. והנה, אחרי שנגרמו לשכונה הייחודית הזאת הרבה נזקים שאינם הפיכים, סיפר "גלובס" לא מזמן, כי "צאצאי שכונת הבוכרים מתגייסים לשימורה". חלק מהשימור כבר אינו אפשרי. חלק מהמימון שאפשר היה להשיג מתוספת זכויות בנייה, הנשענות על הטופוגרפיה המיוחדת של השכונה, כבר אי-אפשר להשיג. ובכל זאת, אם אכן יתגייסו כל הצדדים המעוניינים - פרטיים וציבוריים - אפשר יהיה להציל משהו. לטובת השכונה ולצמצום האבטלה.

סיפור דומה, שגם אותו מכיר החתום מעלה מקרוב מאוד, מסופר עכשיו בטבריה. לפני שנים רבות גילו המבקרים בטבריה, שאפשר לטפח בה לא רק מרחצאות חמים אלא גם שכונות ציוריות, בין השאר סביב קבר הרמב"ם. כבר לפני 30 שנה החליטה קבוצת מתכננים, שהכינו לעיר הכינרת תוכנית אב ומתאר, כי בעידן מזגני האוויר אין להיבהל אפילו ממגורים בבנייני בזלת שחורה - הבניינים המייחדים את טבריה הישנה. לפני כ-15 שנה גילתה את המטמון הטברייני גם המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, וגייסה את אחד מעורכי תוכנית המתאר לפרויקט שיקום ושימור בשכונות הישנות. הוא הציע תוכנית שתנצל ערכי קרקע שייווצרו הודות להחייאת הסביבה. גם ההצעה הזאת הונחה באיזו מגירה.

אבל לפני זמן-מה בישר רון פז בעיתון זה, כי "טבריה נלחצת לפינה. הכינה רשימת שימור והחלה לפעול בשטח". גם כאן, לא את הכל אפשר להציל. אבל אפשר להציל משהו ולהעניק לטבריה פרצוף של עיר מרחצאות. ותוך כדי כך אפשר להבטיח תעסוקה למובטלים - על חשבון תקציבי הביטוח הלאומי המופנים אליהם, ועל חשבון יזמי התיירות והבנייה, שייהנו ישירות ובעקיפין משיפור פני העיר.

אפשר לסכם ולומר: בחברת השפע הישראלית בונים מגדלים מפוארים המבליטים את העזובה שמסביבם. בחברת השפע הישראלית מתרבים רכבי השטח והיוצאים לטייל בהם בשטח יבחינו גם הם בסופו של דבר בצורך לשמר ולשקם אתרי עתיקות, להגן על הנוף, להגדיל את שטחי הפארקים הלאומיים ולסלול בהם שבילים שינתבו את התנועה וימנעו הרס.

יתכן, איפוא, כי בסופו של דבר יתחילו גם הפוליטיקאים להבין שיש ערך - גם כלכלי - במתיחת פני הארץ וביישור הקמטים של הסביבה הפיזית. משום כך, כשמדובר בתעסוקה הגלומה בפעולה הזאת, אין מדובר ב"עבודות דחק" נוסח שנות החמישים של המאה שעברה, כשהמובטלים התבקשו לגרף את העלים לצד אחד בבוקר ולגרף אותם לצד השני אחרי הצהריים.