החשב הכללי במשרד האוצר, ד"ר ירון זליכה, תוקף בחריפות את המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל בשנים 1995-2003, בהן כיהנו ארבעה ראשי ממשלה - שמוען פרס, בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון, ו-5 שרי אוצר: אברהם שוחט בשתי קדנציות, דן מרידור, יעקב נאמן, מאיר שטרית, וסילבן שלום.
בנייר עמדה המתפרסם ברבעון הישראלי למיסים, ושעליו חתום זליכה, מכנה זליכה את השנים 1995-2003 "העשור האבוד השני".
לדברי זליכה, בעשור האבוד השני, מדינת ישראל הידרדרה חזרה להכנסה לנפש המגיעה למחצית מזו שבארה"ב, מה שלא קרה אפילו בעשור האבוד הראשון, אחרי מלחמת יום הכיפורים, בשנים 1973-1985.
לדבריו, עם קום המדינה הגיעה רמת ההכנסה לנפש בישראל לשליש מהרמה בארה"ב. ערב מלחמת יום הכיפורים, הגיעה ההכנסה לנפש לשני שלישים מההכנסה בארה"ב. זאת, הודות לשיעורי הצמיחה הגבוהים שהושגו, למרות השתרשותם של מאפיינים סוציאליסטים במשק, ולמרות המלחמות הקודמות.
לדברי זליכה, 2002 היתה השנה הכלכלית הגרועה ביותר, הן מבחינת המדיניות והן מבחינת התוצאות. נטל המס בישראל עלה לשיא של יותר מ-40% מהתוצר. שיעור האבטלה הרשמי זינק לשיא של 11%. בפועל, שיעור האבטלה הלא-פורמלי הגיע ל-16%.
התמ"ג צמח שלילית, וירד ביותר מ-1%. הצמיחה לנפש היתה שלילית, מינוס 3.5%. נטל החוב בתוצר זינק חזרה ל-120% מהתוצר. הממשלה טענה אמנם שהיא מקצצת בתקציבים, אבל בפועל היא הגדילה את הוצאותיה. במאמרו מבליט זליכה את הנקודות הבאות:
* העשור האבוד השני גרוע מהעשור האבוד הראשון, ב-1973-1985.
* המשק חזר מבלי שנשים לב למצבו היחסי בראשית שנות ה-60, כלומר היתה הידרדרות לאחור של 40 שנה.
* ההידרדרות התרחשה למרות שהעשור האבוד היה גם עשור ההיי-טק, שבו ישראל בלטה, ושהיה יכול להעמידה בין המתקדמות בעולם.
* כל הישגי ההיי-טק עלו על מזבח מדיניות כלכלית לא מאוזנת.
* קל להאשים את שנות האינתיפאדה באחריות להידרדרות הכלכלית. אולם ניתוח מעמיק יותר מלמד, כי ההידרדרות החלה שנים קודם לכן, הגם שהיא הואצה על רקע המצב הבטחוני החמור.
זליכה טוען, כי שלושה גורמים כלכליים הביאו לעשור האבוד השני, ובמקום להיצמד למדינות כמו בריטניה, ניו-זילנד, אירלנד וספרד, ישראל הידרדרה לאחור.
הגורם הראשון, מדיניות פיסקלית מרחיבה. במשך שנים טענה הממשלה שהיא מקצצת כביכול בהוצאותיה. בפועל, למעט בשנים 1997-1998, הממשלה הפעילה מדיניות פיסקלית מרחיבה ביותר, וכתוצאה מכך בשנת 2002 הגיע שיעור ההוצאה הממשלתית בתוצר לשיא עולמי שלילי של 55% תוצר.
הגורם השני, תרבות של אי-עבודה, שהחלה בראשית שנות ה-90 ושכתוצאה הורחבו קצבאות הביטוח לאומי באופן דרמטי. במקביל, הובאו לישראל מאות אלפי עובדים זרים שהציפו את הארץ, וישראלים שלא מצאו עבודה, גם אם טרחו לחפש, מצאו מפלט בתשלומי ההעברה.
הגורם השלישי שפגע במשק היה "אגדה על צמיחה חיובית" מוטת הייצוא, ומנגד על הסכנה של צמיחה שלילית מוטת צריכה פרטית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
