קץ האיכפתיות?

אדישות היא המילה המגדירה בצורה הנכונה ביותר את הבחירות. היא גם המילה שמדאיגה מאוד את מנהיגי המפלגות הגדולות, החוששים שמיעוט מצביעים יפגע בעיקר בהם. כנסים ואירועים מתבטלים בגלל שאנשים אינם באים, תשדירי הבחירות נחשבים לקוריוז. אין חשמל באוויר, אין להט בין המחנות היריבים. האם אפשר לומר שבבחירות הנוכחיות אנחנו עדים לקץ האיכפתיות?

אין מחסור לסיבות הניתנות לאדישות, אבל אם הייתי צריך לשים את האצבע על הגורם המרכזי, הייתי מצביע על הרגע בו פרש אריאל שרון מהליכוד והקים את קדימה. הציבור, לפחות על-פי הסקרים, קיבל את המהלך בחיוב. פתאום יש את מה שרבים ייחלו לו: מרכז פוליטי. לא ימין, לא שמאל, גם ימין, גם שמאל. גורם פוליטי הבנוי על בסיס של פרגמטיות. נסיגה חד-צדדית, נסיגה דו-צדדית, גבולות כאלה, גבולות אחרים - בקדימה התשובות לשאלות אלה ניתנות לא על בסיס אידיאולוגי, אלא בהתאם לנסיבות ולתנאים.

שזה מצוין, כמובן. עקרונות הם דבר יפה, אבל יכול גם להיות הרסני. אם אתה "באופן עקרוני" בעד כלכלת רווחה, למשל, זה עלול להוביל לקטסטרופה משקית. בדיוק כשם שלאחוז בכלכלה חופשית בתור עיקרון, בניגוד לנסיבות, יכול להיות דבר מזיק. החיים מדי מורכבים מכדי לנהל אותם על-פי עקרונות. הדרך הנכונה היא דרך הפרגמטיזם, וזה מה שמציעה קדימה.

וזה טוב, כאמור. אבל צריך לדעת שיש לזה מחיר. כאשר פרגמטיזם הוא צו השעה, נעלמות הבריקדות. אין על מה, ובשביל מה, לעלות עליהן. קשה מאוד לעורר התלהבות בוויכוח על שטחים המבוסס לא על אמונה, אלא על צורך. האם יותר טוב מבחינה מעשית לנהוג כך או אחרת - זה יכול לעורר ויכוח ענייני, אבל לא מחלוקת לוהטת. האדם המאמין, אם בנסיגה ואם בארץ השלמה, אם בכלכלה חופשית או מאורגנת - אצלו אין ספקות, אין אופציות אחרות. אדם כזה הוא אדם איכפתי. האיכפתיות היא חלק מהאמונה, וגם להיפך.

הבחירות בארה"ב, ובכלל במערב, הן על הבסיס הזה, הפרגמטי. אין שם הבדל גדול בין המפלגות, והמעט שיש אינו הרה גורל. אזרחים לא רצים אל הקלפי מתוך אמונה ולהט, הם הולכים בנינוחות של אנשים שנושאי הבחירות, המחלוקות והתוצאות אינם בנפשם. אם הם בכלל הולכים. שיעור ההצבעה לנשיאות בארה"ב הוא 40%. כן, פחות ממחצית האזרחים. וזה לא שונה בהרבה במדינות מערביות אחרות.

כאשר שרון עשה את המעבר החד מהימין הליכודי אל השמאל, הוא גם הרס את האיכפתיות. שזה ממש לא נורא, להיפך. זה עוד צעד בדרך לנורמליות. הצעד הבא, לאחר קץ האיכפתיות, צריך להיות קץ הנהי על האדישות, שבהעדר האיכפתיות היא מתבקשת. אל תבכי, ישראל, על האדישות. היא טובה בהרבה מן הקנאות.