נדחתה תביעתו של יוסף גבע בטענה להטעיה של חברה שרכשה אחזקותיו במגבות ערד

בדצמבר 99' נמכרו המניות תמורת כ-2.4 מיליון דולר. סטנדרט טקסטיל החזיקה באותה עת ב-49.19% ממניות מגבות ערד, וזמן מה לאחר מכן רכשה מחברתD.G.M.A , שבשליטת קבוצת דלתא בבעלותו של דב לאוטמן, את יתרת מניותיה במגבות ערד בתמורה להקצאת 15% ממניותיה D.G.M.A.

בין לאוטמן לבעל השליטה בסטנדרט, נטען, שותפות עסקית וחברות.

רכישה זו היתה המשך לרכישה קודמת של מניות מגבות ערד מ-D.G.M.A, תמורת תשלום במזומן - עיסקה שבוצעה לפני שגבע מכר את המניות לסטנדרט. משנודע לגבע דבר העיסקה עם לאוטמן, הוא דרש מסטנדרט לשלם לו תמורה נוספת עבור מניותיה, כדי להשוות בכך את התמורה שקיבל עבור מניותיו לתמורה ששולמה ללאוטמן מספר חודשים לאחר מכן.

משנדחתה דרישתו, הגיש גבע, לפני כ-5 שנים, תביעה לתשלום סך של 505,260 דולר - ההפרש בין התמורה (היחסית) שקיבל עבור המניות שמכר לנתבעת לבין התמורה שקיבל לאוטמן תמורת מניותיו. גבע טען כי במהלך המו"מ הוצגו לו מצגי שווא.

סטנדרט הכחישה טענתו זו, וטענה עוד כי מדובר בתובע מתוחכם, בעל ידע עסקי נרחב ומעמיק, וכי תביעתו היא מופרכת ומחוסרת כל בסיס והעיסקה והמחיר היו מקובלים עליו במלואם.

השופט ניסים ישעיה קבע, כי אם הוצגו בפני התובע מצגים כאלה או אחרים בדבר שוויה הכספי של מגבות ערד, לא ניתן לבסס עליהם תביעה להשבה או פיצוי בשל הפרת ההסכם.

לדברי ישעיה, הסכמת הצדדים ניתנה ללא כל זיקה לעיסקה שבוצעה בין הנתבעת לבין D.G.M.A, וללא הצהרת הסתמכות כלשהי על שוויה הנכסי של מגבות ערד במועד זה או אחר. לדברי השופט לא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו בדבר הצגת מצגי שווא בפניו ו/ או הטעייתו מהלך המו"מ למכירת מניותיו וטרם החתימה על ההסכם.

יתרה מכך, תנאי ההסכם שוללים מהתובע את הזכות להסתמך על קיומם של מצגים מעין אלה אף אם קיומם היה מוכח, לשם ביסוס טענה של הפרת הסכם.

השופט דחה את התביעה וחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 60 שקל. (ת"א 1847/01).