הרכב מנצח לא מחליפים

גל זייד ודרור נובלמן, תסריטאים-שותפים של הטלנובלה החדשה "האלופה", מזוהים עם התנופה שצברה "הדרמה היומית" בשנים האחרונות, לטוב ולרע. מצד אחד, הם הפכו את הפורמט לתרנגולת זהב - סקסי, טרנדי ומתוחכם, כזה שיכול לתקשר עם שכבות רבות באוכלוסייה; אבל מצד שני, בשורה התחתונה והקובעת אלה יצירות של ההפקה

במצב בו תעשיית הטלוויזיה הישראלית נשענת על ציר קבוע של "דרמות יומיות", כשביניהן מגיחות רק מדי פעם סדרות המוגדרות "סוגה עילית", ובאופן שמזכיר קצת את חוקי האבולוציה, הצליחה להתגבש בקהילת היוצרים מעין קבוצה בולטת שההתמחות שלה היא כתיבת טלנובלות. יותר מזה, באופן מטאורי, ולא מעט אירוני, זו קבוצה שהפכה לתו תקן של איכות בתעשייה. בתוך הקבוצה הבולטת התבלטה עוד יותר מכולם עד לאחרונה התסריטאית והמחזאית סיגל אבין, שבעברה הטלנובלות "משחק החיים", "מיכאלה" ו"לגעת באושר". אולם בשנה האחרונה חזרה אבין להקדיש את זמנה ומרצה האמנותי לתיאטרון, ואת הלפיד מובילים כעת שניים שרק לאחרונה עבדו במושתף עם אבין על "טלנובלה בע"מ" - גל זייד ודרור נובלמן.

לא בכדי, אם כן, מוצאים את עצמם זייד (בדרך כלל שחקן - "אהבה זה כואב", "הביוגרפיה של בן", וגם בהצגות "אישה, בעל, בית" ו"מילאנו") ונובלמן כגברים שאחראים לכתיבת "אלופה", הטלנובלה החדשה שעלתה השבוע בהוט ועוסקת במאחורי הקלעים של קבוצת כדורגל ישראלית. כמו שאומרים בכדורגל, הרכב מנצח לא מחליפים. יש גם צלע שלישית נשית, הסופרת והתסריטאית לימור נחמיאס (גל זייד, אגב, שיחק בסרט "מארס תורכי", שנעשה על פי ספר שלה), אבל היא, לטובתה או שלא, רחוקה מלהיות גבר שכותב על כדורגל ונהנה מזה.

נובלמן וזייד דווקא כן. "כדורגל זה הכי טלנובלה, יש ערסים, יש דוגמניות מפגרות, ועוד בארץ הדבר עצמו זה גם ככה כבר חצי בדיחה", אומר נובלמן, "ידעתי שזה יכול להיות מגניב". ולמרות בחירת הנושא האטרקטיבי, לדברי זייד את נובלמן, הם נגררו לשולחן הכתיבה בפרצוף חמוץ. נובלמן רצה לחתוך לחו"ל לשנה חופש אחרי העבודה המאומצת על הטלנובלה הקודמת), זייד רצה ללכת על סדרת איכות. שניהם מצאו את עצמם, שוב, זה מול זה.

כמו גברים, הם לא יודו בקשר המיוחד ביניהם, אבל זייד תופס מנובלמן גאון מופרע, ונובלמן קורא לזייד "אוובי וואן קנובי". שניהם מנהלים עם הכדורגל מערכת יחסים של מעריצים אלמוניים והשכנה המצודדת ממול.

"אני מומחה בכדורגל. אני לא כותב על נושאים שאני לא אוהב או מבין בהם", אומר זייד, "אני לא מאלה שביציעים, כי אני לא במערכת יחסים רצינית כרגע - זאת אומרת, אני לא אוהד של איזה קבוצה ספציפית. אני אוהב לקרוא עיתוני ספורט, לראות משחקים. כשאני מתחיל לראות משחק, אני מחליט באותו רגע לטובת איזו קבוצה אני, וצופה, כי אתה לא יכול ליהנות ממשחק אם אתה לא אוהד איזו קבוצה. אתה חייב לרצות שמשהו יקרה. רציתי לעשות סדרת דרמה עם דרור על כדורגל, אבל יצא טלנובלה".

* בכל זאת, נשמע שאתה מתייחס לזה כאל יצירה לכל דבר?

"אני מתאמץ על זה. זה כל מה שאני עושה כרגע. אני לא מצליח להתפנות לשום דבר אחר. פעם עוד עשיתי סרט תוך כדי, או הצגה. פה זה פול טיים ג'וב. אני מנסה לעשות מזה משהו יותר דרמטי, יותר עמוק, והז'אנר הוא בעייתי, הלו"ז הוא בלתי אפשרי. צריך לכתוב פרק ביום. זו מעין אימפרוביזציה אחת גדולה, ובתוך כל זה אנחנו מנסים ליצור מוצר רב שכבתי".

* נשמע כאילו הסכמת לעשות טלנובלה, ואתה מנסה לשנות את חוקי הז'אנר.

"זה נכון, אני מהלך על הקצה כל הזמן, על מעין חבל מתוח. מנסה להבין מה מותר, מה מעניין, מה לא. זה צריך גם לעניין וגם להגיע לכמה שיותר שכבות אוכלוסיה. גם לילדים וגם למבוגרים. מה שמעניין אותי זה בני אדם, המצבים האנושיים. החומרים מאוד מעניינים, אבל בגלל הכמות, יש דברים שאני מעביר, למרות שמשנה לשנה ובייחוד השנה, אנחנו מנסים להגיע למצב שכל פרק יעמוד בפני עצמו".

* תן לי דוגמה.

"היה סיפור משנה שבו נרקם סיפור אהבה בין בחור לשמנה, והוא מתבייש בה, ובשלב מסוים הרגשנו שנתקענו, והבנו שהדמויות מאוד שטוחות ונורא לא מעניין לכתוב על זה. כשהסצנות לא נכתבות, אז זה סימן שמשהו לא ברור, הדמיון תקוע, הסיפור תקוע, הדיאלוגים נתקעים. ואז אני מנסה לשפר, לתקן והכל כשהשעון מתקתק, ואין זמן. אבל אני מרגיש לא טוב כשאני לא נהנה, ואז שוב שוברים את הראש וחושבים איפה טעינו, לפעמים מחליטים לתת תפנית או להיכנס פנימה יותר. בטלנובלה יש כל הזמן מאבק בין העלילה לדמויות. עלילה טובה היא כשהדמויות מובילות ולא העלילה. והסימן הכי טוב הוא כשאתה ככותב לא מתייבש בסצנה".

* מה לגבי ליהוקים, מין הסתם ככותב אתה רואה דמות בראש, ופתאום מלהקים אותה והיא שונה לגמרי?

"זו בעיה ענקית. אבל מה לעשות, זו טלוויזיה תעשייתית. יש מפיקים ודעות של הוט, ויש צורך ברייטינג ובבאז, ובאין ספור דברים שלא קשורים לעלילה וצריך לעמוד בזה. אבל ככה זה בכל דבר. אם הייתי כותב להוליווד זה לא היה ככה? יש מאבק אינסופי שרק עליו אפשר לכתוב סדרה, על המאבק בין היצירה לצד התעשייתי".

* ועם זאת, אתה לא ממורמר, שלם לגמרי עם עצמך, כאילו אתה לא עושה את זה בשביל הכסף?

"כשאני עושה משהו, אני חייב להיות שלם איתו. אבל גם ברור לי שכשאני אסיים פה, אני אעשה משהו אחר".

* אז למה אתה עושה את זה, יכולת לנצל את הזמן והמאמץ ולעשות סדרת דרמה איכותית או סרט או לשחק בתיאטרון?

"קודם הייתי שחקן ומנהל פסטיבל, אבל לא יצרתי הרבה. עשיתי סרט אחד לפני שנכנסתי לעולם הטלנובלות, ונכנסתי לעולם המיינסטרימי הזה, התעשייתי הזה, שמצד שני הוא בי"ס גדול. ולמדתי הרבה דברים על כתיבה. אנחנו מייצרים פרק ליום, כך שאתה מגיע למיומנות מלוטשת. וכן, זה גם כסף טוב, בואי נודה - אין שום דבר בתעשייה שדומה לזה מבחינת שכר, גם לא סרט או סדרה מצליחה שאתה צריך לעבוד עליהם לפחות 3 שנים. פה אני ממש מתפרנס ממה שאני עושה, וזה לא יסולא בפז. והאמת, מודה כרגע, זה יותר מעניין אותי מלשחק בתיאטרון, כי זה אתגר חדש".

* לא חסרות לך מחיאות הכפיים?

"לא זקוק להן כרגע. אני משחק ב"אישה, בעל, בית" מדי פעם, ויכולתי להיכנס לעוד איזה מחזה, אבל לא מתחשק לי".

* הכתיבה לז'אנר הזה הפכה אותך לבן אדם אחר?

"כן, קיבלתי ביטחון. כשאתה עושה דבר והוא מצליח, אתה זוקף גב. לא יודע, אולי בגלל זה אני לא זקוק יותר לחיזוק של מחיאות הכפיים. כשנכנסתי לזה, הגעתי על תקן של יועץ, ולא האמנתי בעצמי שאני אוכל להחזיק דבר כזה. יכול להיות שאשאלם על זה מחיר. בכל זאת, טלנובלה היא שטחית, למרות שמה שאנחנו עושים הוא ברמה מאוד גבוהה, אולי יהיה לי אחרי זה קשה ליצור דברים יותר עמוקים, אבל זה נתן לי המון, מפרנסה ועד ביטחון עצמי. אני גם מנסה כל הזמן לשפר את הז'אנר, ואם יהיה לי חשש שאני לא יכול יותר לשפר, שאני תקוע, אז אפרוש. אני בטוח בזה. פשוט כל שנה הרגשתי שאני יכול יותר ויותר לשפר, וכל שנה נכנסתי לזה יותר מבחינת שליטה ויצירת הדבר. היום ההשפעה שלי על הטלנובלה היא הכי גדולה שהיתה אי פעם. הטלנובלה הזו היא גם של דרור ושל לימור, אבל אני מרגיש שהטלנובלה הזו היא הכי שלי. יש כותבים מוכשרים ובמאי סופר מוכשר, אני בכלל עובד עם אנשים מחוננים, אבל מרגיש שהטלנובלה הזאת היא הכי שלי מאי פעם".

* אז הפכת לטיפוס טלנובלי?

"לא יודע, זו שאלה קשה".

בשלב זה זייד מהרהר קשות, מפנה את השאלה לאשתו, שגם היא נשארת נבוכה ללא תשובה. "זה הפך אותי ליותר ארצי במובן מסוים. זה בטוח לא רע. אם זה עשה בי תמורות רעות, אני משער שאני עוד אווכח בזה. יכול להיות שיש לזה מחיר ושאני אשלם אותו בטווח היותר רחוק. אבל לא הייתי נשאר בזה, אם לא היה לזה גם צדדים טובים, חוץ מפרנסה".

קאמבק של דודו זר

ובעוד לזייד עדיין בורקות העיניים רק מלדבר על הטלנובלה, נובלמן משדר תחושה של תיכוניסט שנשאר כיתה על לא עוול בכפו. "לא רציתי את זה בכלל, אבל שכנעו אותי עם הרבה לחץ ובעיקר רגשות אשם, שאני לא נאמן למערכת וכאלה. כשעוד שהייתי באוניברסיטה חלמתי לעשות טלנובלה על כדורגל ואמרתי, 'נו טוב עכשיו זו ההזדמנות', למרות שבבסיס רצו שאני אכתוב את ההמשך לטלנובלה בע"מ, ואז אמרתי 'די חלאס לא יכול יותר טלנובלות'. זה לא שאני לא יכול, זה פשוט נורא, נורא קשה לעשות שנה אחרי שנה. רציתי שנה חופש. אבל אז עם כל הלחץ והעניין שזה על כדורגל נכנעתי".

נכנע נובלמן, למרות שהוא לא אוהד אצטדיונים שרוף, כמו אחיו הגדול (המוזיקאי שי נובלמן), אבל הוא אוהב למשש את עיתוני הספורט ולהיות בעניינים. את הקרדיט על המצאת העלילה הוא מרעיף על זייד.

* לאיזו דמות אתה מתחבר?

"אני הכי מתחבר לדמות של מוסקו אלקלעי, כי גם בתוכי יש זקן נרגן".

* זקן נרגן? אתה נראה ילד שלא גדל ולא יגדל, וששם פס על כולם ועל מה הם חושבים ועושה מה שבא לך?

"כל כך עושה מה שבא לי, שאני יושב כל יום וכותב 9 שעות, ישן או משחק בפלייסטיישן, ובשאר הזמן מחפש עוזרת שתנקה פה את הדיר חזירים הזה".

שאלות על מהות או כל דבר שנוגע לעומק או באישיותו של נובלמן נדחות בשאגות 'די, עם השאלות האלה, טראש, טראש, תביאי שטחי, זה מי שאני'. ואז, באותה נשימה, הוא מוסיף: "אני הכי גאה בטלנובלה הזאת שעשיתי קמבאק לדודו זר (כוכב תוכנית הילדים משנות ה-80 "פרפר נחמד", שמשחק בטלנובלה אוהד שרוף של קבוצת הכח ירושלים). אני רוצה לעשות לו מה שעשה טרנטינו לג'ון טרבולטה, מגיע לו על כל מה הוא עשה למדינה. אני גם חולם לעשות קאמבק לאריק בנידיק (החתיך מסדרת הטלוויזיה "צוות לעניין", גם היא משנות ה-80). אבל האמת השחקן שאני הכי רוצה לכתוב לו, הוא דודו טופז. הוא גאון בעיני, לדעתי הוא שחקן, הייתי כותב לו דרמה קומית".

* אם כך, לא התבאסת מהליהוקים עצמם?

"התבאסתי מחלקם, אבל מה לעשות, ככה זה בטלנובלות, אתה לא שולט ב-100%. יש כל כך הרבה גורמים ששולטים. בטלנובלה בכלל, אני לא מרגיש שאני כותב תסריטים, אלא המלצות, על הסט ההפקה מחליטה מה שהיא רוצה. זה מוציא אותי מהכלים כל פעם מחדש, אני כל היום במיילים זועמים, אבל די, זו הטלנובלה האחרונה שלי לפחות למשך תקופה, לפחות לשנה הבאה. ואני גם לא יכתיר יורשים, כי אני כמו פרס. החלום שלי זה לקנות מלא ספרים ולשבת איזה שלושה חודשים רק לקרוא, ושיפסיקו כל הזמן להגיד לי לכתוב טלנובלות, אפילו סבא שלי אמר לי שלשום שאני צריך לכתוב טלנובלה על איגוד יוצאי נית"א".

* איך אתה מסביר את היכולת לעבוד עם גל זייד לאורך זמן. עניין של התאמה?

"כן. הוא איש התרבות הגבוהה, אני איש בלי תרבות. הוא אוהב שייקספיר, אני סרטים פורנוגרפיים. התאמה מושלמת".

צרו איתנו קשר *5988