ועדת הערר: מס השבח ומס הרכישה ישולם לפי הערך המהוון ולא לפי חישוב התמורה ליום המכירה

הערר בחן את השאלה, האם בנסיבות של תשלומים מאוחרים ללא ריבית, יש לשנות את התמורה הנקובה בחוזה המכר, ולהוון את התשלומים ליום המכירה, לפי שיעור הריבית הנהוגה בשוק. המכון הגיאופיסי חתם ב-1999 על חוזה למכירת מגרש בחולון ב-6.3 מיליון דולר. בהסכם המכר ניתנה לרוכשים אפשרות להקדים תשלומים ולהפחית את הריבית, אך הם לא ניצלו אפשרות זו. בינואר 2000 הגיש המכון שומה עצמית למס שבח, ומספר חודשים לאחר מכן הגיש תיקון שהעמיד את התמורה החוזית על 5.7 מיליון דולר. התיקון הוסבר בכך שהסכם המכירה מגלם את הריבית המצטברת בשל דחיית התשלומים, בסכום של 600 אלף דולר, שיש להפחיתו מהתמורה הכוללת. בהודעת המכון נאמר, כי המכון יכלול הפרש זה כהכנסות מימון בדו"חותיו. מס שבח החליט, כי אין להביא בחשבון את תנאי התשלום בקביעת שווי המכירה כנקוב בחוזה, ומכאן הערר.

המכון טען, באמצעות עו"ד אהוד ברזלי ועו"ד אורית ליברטי, כי שווי המכירה הוא השווי ביום המכירה ויש לבחון את השווי בערכי תשלום ביום המכירה ולא בערכי תשלום מאוחר. לטענתו, בנסיבות של תשלום מאוחר יש להוון את התשלום ליום המכירה ואין לכלול את הריבית המגולמת בהסכם המכר כחלק משווי המכירה.

חברי ועדת הערר קיבלו את עמדת המכון. לדבריהם, "כללי החשבונאות המקובלים, הפסיקה ודעת המלומדים, מאמצים את שיטת ההיוון ככלי לקביעת שווייה ההוגן של העיסקה ביום ביצועה, תוך הפרדה בין מרכיב התמורה למרכיב האשראי".

לדבריהם, במקרה זה יש לאמץ את הפרשנות לפיה הסכם המכירה מגלם בקירבו עיסקת מימון ולהפריד מהתמורה את מרכיב הריבית. (ו.ע 001289/01).