"קיבוץ זה אנטיתזה להיי-טק"

בקיבוץ דביר עונה הטלפון של יצחק מינץ באלה המילים: "קיוטקסט שלום, בית-התוכנה נסגר סופית לפעילות, כולל שירות התמיכה. עמכם הסליחה". מינץ, האבא של קיוטקסט, מעבד התמלילים שעד לפני שנים אחדות שימש גם את דפי עיתון זה, הוא אחד מיזמי ההיי-טק הראשונים שצמחו בקיבוצים. זה כמה שנים שהוא עובד כשכיר מחוץ לקיבוץ, וגם מנהל חברה פרטית עם חבר נוסף מחוץ לקיבוץ, שבמסגרתה הוא משווק תוכנת התקנה חדשה הניתנת לרכישה ברשת.

את "דביר מוצרי תוכנה", החברה שייצרה את קיוטקסט, עזב מינץ בתחילת שנת 2000. ביל גייטס הרג אותם, זאת הייתה הדעה המוסכמת. "כשעזבתי, החברה עדיין הייתה רווחית, אבל היה ברור שהגרף הולך למטה", הוא אומר, ולא מסכים עם הניסיון שלי לראות ביזמות החדשה שלו צורה של התאוששות מהטראומה.

"אני יזם מוזר, אותי מעניינת הטכנולוגיה, לא המסחר", הוא מסביר. "אמנם יזמות נמדדת בדרך-כלל בקופה, אבל אני התחלתי את קיוטקסט כי אהבתי לתכנת, והתמזל מזלי שעשיתי הרבה כסף, מיליוני שקלים".

איך קיבלו את זה בקיבוץ?

"סוג הפעילות הזה נחשב לזר, אבל פרשו לנו שטיח אדום ואפשרו חופש פעולה. אני יכול לומר לך שאם לא הייתי אז בקיבוץ, קיוטקסט לא היה נולד. הקיבוץ אמר יום אחד, יש לך משרד, יאללה תקים, ובמקביל המשיך לפרנס אותי".

והיום?

"קיבוצים יכולים להתנהג בצורות שונות. היום אצלנו עוזרים. אז עזרו, אבל זה היה חריג - היכולת של הקיבוץ לגייס מבחוץ הייתה בולטת, כי חשבו שהקיבוץ זה הדבר הכי יציב בעולם, בנקים שמחו להשקיע, היו לתנועה קרנות לתעשייה ולמפעלים".

למה לא הקרנת על מקומות נוספים סביבך והקמת מעין קריית תוכנה?

"עבדו אצלי בזמנו 30 איש, אבל לא הייתה שום קריה. גם היום אין ממש הפריה הדדית. בתקופתי, יזמויות תוכנה לא היו מרובות. אולי זה פספוס שלי. לא הייתי ער למה שקורה בחוץ.

"בהיי-טק, ניידות עובדים ממקום למקום היא אופיינית, וקיבוץ זה האנטיתזה של זה. גם מנגנוני הניהול של היי-טק בחברה עירונית שונים מאלו בקיבוץ, וזה יוצר קשיים. היום קיבוצים מתמודדים עם הכול, במפעלים יש דירקטוריונים, אבל אז לא היה מקובל, החברה הייתה עסוקה בתוך עצמה. גם אורח-החיים עכשיו דומה לעיר, 60% מהכנסות דביר באות היום מבחוץ".