"אני שותה מי ברז"

החורף השחון המסתיים בימים אלה מדאיג את נציב המים, שמעון טל, באופן חלקי בלבד. מסייעים לשלוות נפשו מתקני ההתפלה המתוכננים לאורך חופי הים התיכון; התוכניות לחסכון במים, שלדבריו נוחלות הצלחה; וגם התקווה לפתרונות יצירתיים, שיביאו מים נוספים לאזור, שכל תושביו סובלים מצימאון, אזור שבו מדינה אחת, ישראל, מחשיבה את עצמה למעצמה בתחום של פתרונות לבעיות מחסור במים.

"אין מנוס מלהגדיר את החורף החולף כיבש, למרות הגשמים האחרונים, שלמרבה הצער לא שינו בהרבה את מאזן המים, הנמצא מתחת לממוצע הארצי", אומר טל. "בשל המחסור במים ניאלץ להשתמש ב-250-300 מיליון מ"ק מהכינרת ומהאקוויפרים. במקביל, אנחנו ממשיכים למלא במרץ אחר החלטות הממשלה לייצר מים באמצעות התפלה. החלטות אלה גורמות לכך, שאין צורך יותר להסתכל על מפלס הכינרת בחרדה ולכסוס ציפורניים למראה עוד חורף שחון. ההתפלה מסייעת לנו לקבל בשלווה רבה יותר את העובדה, שפעם יש לנו חורף גשום ופעם חורף שחון".

גלובס: עם הכמות אנחנו מסתדרים. מה יש לך לומר על האיכות?

טל: "איכות המים המסופקת לתושבים טובה. לעיתים, אמנם, יש בעיות אסתטיות שנובעות מהכלרה. אבל מעבר לכך המים בריאים ועומדים בכל הבדיקות של משרד הבריאות".

- אולי כי הפרמטרים של משרד הבריאות נמוכים?

"גם בהשוואה למדינות אחרות אנחנו מתקדמים מאוד בנושא איכות מי השתייה. יש דוחות מפורטים של משרד הבריאות שמראים, ש-99% מהמים נקיים. בנוסף, במהלך 2006 תפרסם ועדה בראשותו של פרופ' אבנר עדין תקנים חדשים, שיכניסו פרמטרים נוספים לבדיקה".

- אם כך לא צריך לשתות מים מינרליים?

"מי שרוצה שישתה. זו תופעה שאני לא יכול להילחם בה. יחד עם זאת, שיהיה ברור שאין שום בעיה בלשתות מי ברז".

- מה אתה שותה?

"אני שותה מי ברז למרות שאני גר בהרצליה על גבול רמת השרון".

- היכן אם-כן הבעייתיות?

"הבעיות המרכזיות הן המלחה וזיהום. ההמלחה מתרחשת בעקבות הניצול של המים ואי הזרמתם לים, המשמש כמסלקה של מלחים. בעיה נוספת היא השימוש הנרחב בקולחים, הגורם לעליית המליחות. כדי להילחם בעליית המליחות, המשרד לאיכות הסביבה אוכף על המפעלים לסלק את התמלחות לים ולא להזרים אותן למערכות הביוב או לנחלים. הנציבות מצידה פועלת למניעת כניסת מים מלוחים לכינרת, שהיא היצואן הגדול ביותר של מלחים לאקוויפר החוף ואקוויפר ההר.

"אנחנו משקיעים עשרות מיליוני שקלים בפיתוח קידוחים בצד המערבי של הכינרת, שתפקידם לשאוב את המים המתוקים ולמנוע שפיעה של מים מלוחים. בנוסף, אנחנו עוסקים בתפיסה של מעיינות מתוקים חדשים שמצאנו כשהמפלסים היו נמוכים. אם הפעולות יצליחו, במהלך מספר שנים נוכל להקטין את מליחות האגם ב-150 מ"ג כלור לליטר.

"אנחנו גם מפתחים כלים בעזרתם נשאב גופי מים מלוחים שנכנסו לדרום אקוויפר החוף. הכוונה היא לשאוב, להתפיל ולהחזיר את המלח לים. במקביל, אנחנו מתכננים שני פיילוטים גדולים, בעזרתם נתפיל חלק מהקולחים באזור הרצליה והשפד"ן, מתוך מטרה לסלק את המלחים ולאפשר השקיה בטוחה הרבה יותר".

- נציב המים לשעבר, פרופ' דן זסלבסקי, דיבר במשך שנים על הצורך להתפיל את הקולחים, וזכה על כך לביקורת רבה. האם מתברר שהוא צדק?

"אין ספק שהוא צדק. אמנם אני לא מסכים איתו באשר להיקפים, ואני לא משוכנע שצריך יהיה להתפיל קולחים המוזרמים לנגב, אך אין ספק שאין מנוס מהתפלת חלק מהקולחים לפני הזרמתם לקרקע. נתחיל לאגור את הקולחים המותפלים בתת הקרקע, ויתכן שחלק מהם יגיעו גם לקידוחי מי השתייה, בפיקוח משרד הבריאות, כמובן".

- מה באשר לזיהומים?

"התחלנו לטפל בגושי הזיהום הגדולים שיצרו מפעלי התעשייה בתל אביב וברמת השרון. בקרוב נתחיל לטפל בזיהומי הדלק בחצור וברחובות".

- האם מתברר שמפעלי התעש ומחנות הצבא הם המזהמים הגדולים ביותר?

"בכל העולם הנושא הסביבתי עלה למודעות הציבור לפני כ-20 שנה בלבד. עד אז זיהמנו את הקרקע בלי הכרה. לצערי, עד היום לא הגענו לשלבים שאנחנו יכולים לומר שהפסקנו את פעילות הזיהום".

- אנחנו בכלל יודעים מה לחפש?

"אנחנו לומדים כל הזמן דברים חדשים. בעבר איש לא התייחס לממיסים אורגניים נדיפים, כמו שמצאנו בתל אביב וברמת השרון. היום אנחנו יודעים לחפש אותם. כשמסתכלים על מתקנים לטיפול בשפכים הם נראים אחרת לחלוטין מאשר לפני 10 שנים. הסיבה לכך היא, שהמדע למד למצוא חומרים שאיש לא חיפש בעבר. המטרה שלנו היא לפתח מערך ניטור ייעודי, שתפקידו יהיה לחפש את המזהמים בשלב הייצור, ולמנוע את הגעתם לקידוחים".

- מקרה מילובן (מפעל נייר על גדות הנעמן שנאבק נגד החלטת בית המשפט האוסרת עליו להזרים שפכים מזוהמים לנחל) מוכיח, שלוקח שנים עד שמצליחים לאכוף על מפעל להפסיק לזהם. מדוע זה כך?

"במקרה מילובן, בתי המשפט העדיפו לתת למפעל הזדמנות ועוד הזדמנות. לשמחתי, עכשיו זה נגמר. אני מאמין שמדובר בתהליך, וככל שיעבור הזמן, יהיה יותר קל להשיג תוצאות, מפני שהמערכת מבינה שכך זה לא יכול להימשך. כולם, כולל בתי המשפט, מבינים כיום, שקל לזהם וקשה מאוד לתקן, וכי למנוע הרבה יותר קל מאשר להתחיל לנקות. התחושה שלי היא, שיותר ויותר גורמים מזהמים מבינים את החשיבות של מניעת הזיהום. בשל סיבה זו יהיה לנו הרבה יותר קל לאכוף בעתיד את החוק עלה המזהמים.

"אני מאמין, שכמו שלקח זמן כדי להרגיל את הציבור שאסור לקטוף פרחי בר, כך יעבור זמן עד שהמפעלים ילמדו שלא לזהם. זה לא תהליך של יום אחד, אך ככל שעובר הזמן, התהליך הופך קל יותר".

- אמרת לא אחת שאתה תומך בהקמת רשות המים. היכן זה עומד?

"המטרה של הקמת רשות מים היא לאחד את כל הגופים הרגולטוריים העוסקים במים תחת קורת גג אחת, וסביב שולחן מקצועי אחד. זאת, בניגוד לנעשה כיום - שהטיפול במשק המים נמצא בידי שורה ארוכה של משרדים, שאין ביניהם כל תיאום. רשות המים תהיה מחויבת ליישם את כל החלטות הממשלה שנוגעות למים, בין השאר היקף החקלאות, פריסת החקלאות, שחרור מים לטבע ומחיר מים, תוך שימוש בכלים כלכליים".

- מי יהיו החברים ברשות?

"מנכ"ל הרשות יהיה יו"ר המועצה. חבריה יהיו מנכ"לים של משרדי ממשלה - המשרד לאיכות הסביבה, משרד הפנים, משרד החקלאות, משרד התשתיות ומשרד הממונה על התקציבים. הרשות תבטל את נציבות המים".

- מה קורה היום, למשל בתחום המחירים?

"קביעת מחירי המים נעשית ללא מחשבה וללא תכנון ארוך טווח. כך למשל, החקלאות באזורים מסוימים אינה מסוגלת לעמוד במחירי המים, למרות שכולנו מסכימים שלחקלאות יש ערך שהוא הרבה מעבר לגידול מזון. אני כאזרח, למשל, מוכן לסבסד את מחיר המים כדי שהחקלאים יוכלו להמשיך לגדל ולשמור על הנוף. רשות מים תוכל לקחת בחשבון את כל המשתנים ולקבוע תעריף לפיהם".

- מה עם הצרכנים העירוניים. רשות שירותי מים וביוב כבר הודיעה שהמחירים צפויים לעלות ב-50%?

"אני מעריך, שבגלל ההתפלה מחירי המים כיום קרובים לקצה העליון שלהם. יתכן שיעלו בעוד 20%, אך לא מעבר לכך".

- איפה הבעיה המרכזית של משק המים?

"הבעיה המרכזית היא, שהתכנון והפתוח של משק המים אינם נעשים מתוך ראיה כוללת. כל סקטור מנוהל בפני עצמו. הרבה גופים אחראים למשק המים וקשה להעביר החלטות. כך למשל, עברו ארבע שנים מאז פרסום מסקנות ועדת ענבר, שקבעה תקן להזרמת קולחים לנחלים, ההחלטה אושרה בממשלה, אך עד היום התקנות טרם אושרו. אני מקווה שבמסגרת תקציב 2006 ההחלטה תאושר".

- האם אתה מסכים להערכה, שמשק המים הישראלי יכול להפוך להייטק הבא?

"יש בעולם הערכה עצומה למשק המים הישראלי ולטכנולוגיות הישראליות בנושא מים, כמו למשל לטכנולוגית הטפטוף. אנחנו משתתפים בפורומים עולמיים בהם אנחנו זוכים להערכה רבה. לאחרונה השתתפנו בפורום המים במכסיקו, שם זכינו לשבחים רבים מהרבה גופים עולמיים. בשל כך אני תומך בפעילות שמקדמים יו"ר מקורות, בוקי אורן, משרד התמ"ת ויו"ר ווטרפרונטס, אורי יוגב, לקידום משק המים הישראלי בעולם. אני חושב שזו פעילות מבורכת, שמשק המים ייצא נשכר ממנה. כך למשל, מעבדות סנדיה מארה"ב היו בקשר איתי ועם מקורות, כדי לנסות לפתח מכשירים שמגלים זיהומי מים. שאלתי אותם מדוע פנו אלינו, בשעה שיש להם מאות ואלפי חברות בארה"ב. התשובה שלהם הייתה, שהם רוצים לעבוד בשיתוף פעולה איתנו, כי הם יודעים שאם מכשיר יעבוד טוב בארץ, יהיה קל יותר לקדם אותו בעולם".

- יחד עם זאת, נשמעת הרבה ביקורת על כך שהמחקר בארץ בנושא מים לא מספיק ולא ממוקד. האם אתה מסכים עם הנחה זו?

"אין ספק שאנחנו צריכם להשקיע במחקר בנושא מים וביוב הרבה יותר ממה שעושים היום. במקביל, אנחנו מנסים לעשות סדר גם בתחום המחקר. הקמנו אגף מחקרים, שתפקידו לקבוע את כיוון המחקר ולדאוג לכך שלא תהיה כפילות במחקרים, כפי שהיה עד היום. הסקנו מסקנות ואנחנו עובדים על יישום. בעיה נוספת היא תקציבי המו"פ המצומצמים. כיום יש הבנה עם אגף התקציבים, שיש להגדיל את תקציבי המחקר בנציבות".

- אדם טבע ודין טוענת שאנחנו ממהרים להקים מתקני התפלה ולא משקיעים מספיק בחסכון מים.

"למרבה הצער, אדם טבע ודין אינם יודעים שיש התייעלות אדירה בכל נושא החיסכון במים, במיוחד במגזר החקלאי ובמגזר התעשייתי. ב-14 השנים האחרונות הוכפלה התוצרת החקלאית למ"ק מים. יחידה שלמה בנציבות מטפלת במגזר התעשייתי. מפעלים שבעבר צרכו ארבעה מיליון מ"ק בשנה, צורכים כיום 1.5 מיליון מ"ק בלבד.

"זה נכון שבמגזר הביתי יש עוד הרבה מה לעשות, והתוצאות הרבה יותר איטיות. כך למשל, שינינו תקנים לנפח מכלי הדחה בשירותים מתשעה ליטר לשישה ליטר. ברור שייקח עוד הרבה זמן עד שהשינוי יבוא לידי ביטוי בשטח, שכן אנשים לא ממהרים להחליף את המתקנים. לאחרונה גם אושרו תקנים לבנייה חסכונית מים. כל המהלכים האלה הם איטיים, אך אין ספק שבסופו של דבר הם ישאו פרי. בקרוב אנחנו מתכננים לפרסם מכרז לחסכון במים למגזר הביתי. דבר אחד צריך להיות ברור. ככל שנחסוך יותר, נדחה את הקמת מתקני ההתפלה הבאים, אך אין ספק שבסופו של דבר נצטרך להקים אותם".

- איך להערכתך יראה משק המים בעשורים הבאים?

"עד 2010 כ-315 מיליון מ"ק מים יבואו מהתפלה. במקביל יתחילו לפעול מפעלי השבת הקולחים בהיקף של חצי מיליארד מ"ק, לעומת 440 אלף מ"ק כיום. באמצע העשור הבא, כך מתוכנן, נגיע למצב שבו כל הקולחים יופנו לחקלאות ולנחלים. במקביל, נמשיך לפתח את מתקני ההתפלה.

"ב-2025 יצרוך האזור בין מיליארד ל-1.5 מיליארד מים מותפלים, זאת, בנוסף למיחזור כל הקולחים. מצב זה דורש מגה-פרויקטים לייצור מים נוספים. מסיבה זו אסור לבטל על הסף פתרונות כמו הקמת תעלה מים סוף לים המלח, או הקמת מסדרון תשתיות מתורכיה, שבו גם צינור מים גדול, המזרים חצי מיליארד מ"ק מים בשנה. פתרונות אלה יכולים לתת תשובה להרבה בעיות, כולל בעיית המים במזרח התיכון. אין ספק שצריך לבדוק את הרעיונות האלה, ובמקביל לחשוב על רעיונות יצירתיים נוספים. אסור לשכוח שאנחנו נמצאים באזור צמא, שבו השכנים צמאים יותר מאתנו, ולכן צריך לחשוב על פתרונות גדולים ועל פתרונות מקומיים".

- מה למשל?

"אנחנו הולכים לפרסם מכרז, בהיקף של 140 מליון שקל, שמטרתו לקנות מים מיזמים, שיקימו מערכות לתפיסת מי שטפונות. במקביל, אנחנו מוכנים לקנות רעיונות נוספים. אנחנו גם תומכים בכל רשות שמפתחת משק אינטגרטיבי של משאבי המים. אני רוצה לציין לשבח את עיריית ראשון לציון ואת תאגיד המניב, שמצליחים לנצל את כל כמויות המים - לתפוס נגר עילי של כבישים ראשיים, לאגום את המים, לטפל בהם ולמחזר אותם לשימושים עירוניים, אפילו לשתייה".

- שם המשחק הוא יצירתיות?

"בגלל עלויות ההתפלה, הרבה פתרונות שלא היו כלכליים הופכים היום לכלכליים. כאשר מחיר ההתפלה הוא 2.75 שקל למ"ק מים בעת הייצור, הרבה פתרונות הופכים לרלוונטיים, וכל חיסכון במחיר הופך משמעותי".

- איזו בשורה יש לך לים המלח ההולך וגווע?

"לצערי, אין לי בשורה. אני חושב שאותם פרויקטים של הבאת מים נוספים לאזור, מי ים מותפלים או מים מתוקים, ייקחו בחשבון גם את ים המלח. בסופו של דבר זה יהיה ים המלח, אבל אחר".

- מה עם הרעיון של לפתוח את סכר דגניה?

"לים המלח חסרים מיליארד מ"ק בשנה. אם הסורים יפסיקו לאגור מים והירדנים יפסיקו לשתות מים, אפשר יהיה להזרים מים לים המלח".