הטפטוף הפך למבול

"ת חילתה של הקמת נטפים קשורה בפרשה שקיבוץ חצרים מצא את עצמו בה באמצע שנות ה-50, שכונתה אז ‘פרשת המלח'. באותה תקופה גילו מרבצים עצומים של מלח בקרקעות של חצרים, ואז התחיל ויכוח פנימי בין החברים אם להישאר במקום או לעבור למקום אחר. בוויכוח לקחו חלק בכירי האומה כמו דוד בן-גוריון ולוי אשכול, שהגיעו לקיבוץ במטרה לשכנע את החברים לכאן או לכאן, ובסופו של דבר החלטנו להישאר ולהילחם במלח.

"במארס 1964, האסיפה של הקיבוץ הטילה עליי להקים מפעל תעשייתי לקיבוץ שיהיה קשור לחקלאות, ידרוש מעט השקעות ויהיה רווחי. לאחר תקופה של מחשבות, נפגשתי בתחילת 1965 עם המהנדס שמחה בלאס ז"ל, שהיה ראש תכ"ל (תכנון המים לישראל) וממתכנני המוביל הארצי. הוא היה אז בגמלאות, ונפגשתי איתו כי שמעתי שהוא והבן שלו המציאו שיטת טפטוף כלשהי וזה נראה לי מעניין. מהמפגש הזה קמה בעצם חברת נטפים.

"באותו מפגש סיפר לי בלאס כמה הוא מיואש, לאחר שפנה לתשעה גופים שונים עם הרעיון שלו ואף אחד לא קיבל אותו, ביניהם מספר קיבוצים ומושבים. אני חושב שצריך מזל בחיים, אבל צריך גם לדעת שיש מזל ואני ידעתי להגיד את זה באותה תקופה.

"הבאתי את ההצעה לקיבוץ ביוני 1965 וקיבלתי אישור עקרוני. לאחר משא-ומתן באמת ממושך, כיסינו לבסוף את חובותיו של בלאס בסך 20,000 לירות וכן הקצינו כ-20% מהשותפות ו-5% מהתמלוגים לו ולבן שלו, וכך הוקמה נטפים. מאוחר יותר קנינו את הזכויות מהאבא והבן, והקשר שנותר כיום הוא רוחני יותר.

"החוזה עצמו נחתם ב-8 באוגוסט 1965, והמפעל הוקם בקיבוץ חצרים בתחילת 1966. בשנת 1974 הוכנס לשותפות קיבוץ מגל וב-1979 הוכנס גם קיבוץ יפתח. אני עובד עד היום בחברה במחלקת ההרכבה, בין השעות 04:00-10:00 בבוקר, ומתעסק במכונות ההלחמה. בנוסף, יש אצלנו מנהג לפיו אני נפגש פעם בשלושה חודשים עם כל העובדים החדשים בחברה ומספר להם במשך שעה את סיפור ההקמה שלה". "