תכנון ועבודת מטה לקויה בהקמת מתקני ההתפלה

בדבר הביקורת שלו מדגיש לינדנשטראוס, שלהקמת מתקנים אלה יש חשיבות לאומית בהיותם תשתית חיונית לאספקת מים, ולכן היה צריך להתייחס להקמתם ברצינות המרבית.

הממשלה קיבלה ב-1999 החלטה להקים עד 2004, מתקנים שיספקו 315 מיליון מ"ק מים מותפלים בשנה. בהחלטות אלה נקבע שבאשקלון ובחדרה יוקמו מתקנים גדולים בידי יזמים פרטיים, באשדוד יוקם מתקן בידי מקורות. מתקנים נוספים יוקמו על ידי יזמים פרטיים. כדי לבצע החלטות אלה מינה בפברואר 2000 החשב הכללי במשרד האוצר, ירון זליכה, ועדת מכרזים בין-משרדית להתפלת מי ים. בספטמבר 2001 מינה מינהלת להתפלת מי ים.

עד כה, מתוך שבעת המתקנים עליהם הוחלט, הוקם רק המתקן באשקלון, על ידי קונסורצים וי.אי.די, שמפיק 100 מיליון מ"ק מים בשנה. המתקן בפלמחים, המוקם על-ידי קונסורציום ויה מאריס, שייצור 30 מיליון מ"ק מים מותפלים, נמצא בשלבי הקמה והוא צפוי לספק מים מסוף 2006. יתר המתקנים טרם הוקמו.

לדעת המבקר הסיבות לעיכובים נעוצות בשינויים הרבים שחלו בהחלטות הממשלה והמשרדים הנוגעים בדבר. כך למשל, המכרז להקמת מתקן ההתפלה בחדרה, פורסם לראשונה בינואר 2002, בעקבות ליקויים הוחלט לפרסם מכרז חדש, אך עד היום לא הוכרז זוכה.

מהדו"ח עולה, שביוני 2002 השלימה נציבות המים, בהוראת שר התשתיות הלאומיות, את הכנתה של תכנית-האב לפיתוח משק המים בה נקבע שיש צורך להתפיל 420 מיליון מ"ק מים בשנה עד 2004, ולהגדיל את היקף ההתפלה עד 540 מיליון מ"ק בשנה עד סוף העשור. במארס 2003 הוחלט להקטין את הכמות.

במסגרת החלטה זו קבעה הממשלה, שיש לפעול כנדרש להיערכות מוקדמת של משק המים להתפלת מי ים, ובכלל זה לקדם את התכנון הכללי והמפורט של מיקום מתקני ההתפלה; לתכנן את שילובם של המתקנים במערכת אספקת המים; לשריין שטחים למתקני התפלה ולאשר את תכנית המתאר הארצית להתפלה.

על-פי ההחלטה, באשקלון ובחדרה יוקמו מתקני התפלה בידי יזמים פרטיים בשיטת B.O.T (בה היזם בונה, מתפעל ומעביר המתקן למדינה אחרי תקופת השימוש), באשדוד יוקם מתקן בידי חברת מקורות בשיטת טרן-קי. מתקנים קטנים יותר יוקמו בידי יזמים פרטיים בשיטת B.O.O (בה היזם בונה מתפעל, ובסוף המתקן נשאר ברשותו).

החשכ"ל ונציב המים מינו מינהלה להתפלת מי ים כאחראית על התחום. במקביל נשכרו יועצים חיצוניים להם שולם 8.3 מיליון שקל, יועצים אלה הועסקו בדיעבד וללא חתימה על חוזים מראש. עובדה שזכתה להערתו הנוקבת של המבקר. באשר למתקן באשקלון מצא המבקר, שבשל עניינים בירוקרטיים שונים נדחה מועד ההקמה. חברת VID תבעה פיצוי, ואילו האוצר החליט להיענות לתביעה,

להקדים רכישת 79 מיליון מ"ק ולשלם 92 מיליון שקל כמקדמה, וזאת בלי שהוכנה ונכתבה חוות דעת משפטית וכלכלית מסודרת הבוחנת תביעות אלה.

עוד מצא המבקר, שמשרד הבריאות לא קבע מראש את תקני המים במסמכי המכרז ואף לא קבע על מי יחול התשלום בעבור הבדיקות. בסופו של דבר נשאה המדינה בעלות זו. לדעת המבקר, מן הראוי היה לקבוע מראש את הגורם שיישא בעלויות בדיקות אלה במקום להמתין עד לרגע האחרון לפני אספקת המים.

באשר למתקן בחדרה, גם שם לווה הליך המכרז בשינויים חדשות לבקרים, שכללו את שינוי מיקם המתקן ואת כמות המים שיספק. לדעת המבקר, השינויים הרבים מעידים על תכנון לקוי ועבודת מטה לקויה. יצוין, שעד היום טרם נמצא זוכה במכרז.

גורלו של המתקן באשדוד גרוע אפילו יותר. באפריל 2001 החליטה הממשלה להטיל על מקורות, בשיתוף החשכ"ל, משרד התשתיות הלאומיות והמשרד לאיכות הסביבה, לפרסם מכרז להקמת מתקן התפלה באזור תחנת הכוח באשדוד בשיטת TURN-KEY, בהספק שנתי של 45-40 מלמ"ק. הקמת המתקן, כך הוחלט, תמומן מתקציב המדינה, ובמסמכי המכרז ייקבע כי המתקן יוקם לא יאוחר ממארס 2003 על קרקע של חברת החשמל.

המתקן טרם הוקם עד היום, בין השאר בשל אי הסדרת העניין הקרקעי, אך גם כי חברת הייזום טרם הוקמה. מנכ"ל מקורות, רונן וולפמן מסר בתשובתו לביקורת, שאין כל התקדמות בפרויקט, בעיקר נוכח הטיפול הלקוי והממושך של הממשלה, וכי גם ההתניה שחברת הייזום תקדם את הפרויקט מונעת את הקמתו.

לדעת המבקר, על משרדי הממשלה המעורבים לפעול ליישוב המחלוקות או להעביר את העניין להכרעת הממשלה. המבקר מדגיש, שתוצאת הפרשה היא כי משק המים לא קיבל 45 מיליון מ"ק לשנה, מקורות הפסידה 8.4 מיליון שקל, וחשפה את עצמה לתביעות מצד חברת הניהול.

באשר למתקנים הקטנים ליצור 30 מיליון מ"ק, קובע המבקר, שגם כאן ריבוי הכשלים בולט לעין. כך למשל, בשל חוסר יכולתה של חברת כרמל התפלה לגייס מימון להקמת מתקן במפרץ חיפה ולמצוא אתר מתאים להקמתו, החליט משרד החשב הכללי לחלט את הערבות שהפקידה, בסך 29.5 מיליון שקל.

מנכ"ל משרד התשתיות, אלי רונן, השיב, שהקמת מתקני התפלה בידי המגזר הפרטי בשיטת B.O.O או B.O.T מחייבת את היזם להתמודד עם קבלת זכויות בקרקע, עם השגת אישורים סטטוטוריים ועם קבלת מימון. לדבריו, רבים מתקשים לעמוד בכך, וכמה מהם אף מגיעים למצב שבו הסבירות למימוש הפרויקט היא נמוכה. לאור הנתונים צריך לשקול מחדש את הדרכים להקמת תשתיות חיוניות וקריטיות, אמר.