שדות גולדברג

"שבועיים אחרי שמנחם גולדברג פרש מהשיפוט, במחאה על שלא מונה לבית הדין הארצי לעבודה, ופתח משרד עורכי דין, עדיין לא היה לו אף קליינט. פתאום הוא קיבל טלפון מאיזי רהב, שהיה אז מנכ"ל רשות הנמלים, שאמר לו: 'אתה השופט שכל השנים דפקת אותי בפסקי הדין שלך. שמעתי שחזרת לעריכת דין. אתה, ורק אתה, תהיה מעכשיו העו"ד של רשות הנמלים'. ואכן, הרשות היתה הקליינט הראשון שלו אחרי שחזר מהשיפוט".

זה אחד הזיכרונות החזקים ביותר של עו"ד נחום פינברג, שחלק אז את משרדו עם מי שלימים היה נשיא בית הדין הארצי לעבודה, והלך בשבוע שעבר לעולמו בגיל 72, לאחר מחלה קשה. "הוא היה 'מענטש'", אומר עליו אחד השופטים המכהנים. כאשר כיהן גולדברג כשופט בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, הוא קבע לעצמו נורמה, שפעם בחודש הוא יורד לאילת, כדי לשמוע שם את התיקים, במקום שמתדייני העיר הדרומית ביותר יצפינו אליו.

אין עוררין על אישיותו המיוחדת של גולדברג ז"ל. "היה לו מזג שיפוטי נדיר, ששילב שקט נפשי, יציבות וחוש הומור. הוא מעולם לא פגע בעו"ד", אומר פינברג. "מנחם היה איש חם ואוהב", ספד לו הנשיא אהרן ברק. "מתחת להומור עוקצני, עמד איש דואג, אוהב בני אדם וקשור בקשרים חמים והדוקים עם הקרובים לו, שהיו יקרים לו מכל". עו"ד אילן בומבך אומר, שהיה תענוג להופיע בפניו. "הוא בא מהפרקטיקה הפרטית, וידע בדיוק מה זה להיות עו"ד, ומהם הקשיים הניצבים בפני עורכי דין. תמיד היה מעניין ומיוחד לשמוע אותו".

"כשהופעת בפניו", מספרת עו"ד ארנה לין, "תמיד ידעת שתזכה למקצועיות הכי גבוהה שיש בתחום. הוא חתר ישר למטרה ולא התעכב על דברים שמסביב. לכן היה תמיד מהיר, ענייני. הוא לא היה נותן לעורכי הדין ללכת מסביב. אנחנו לא תמיד אוהבים את זה, אבל כשאתה רואה שמדובר בשופט שבקיא בתיק והתכונן, אתה הולך עם זה כי הוא מקצוען".

דרכו של הנשיא השני של בתי הדין לעבודה אל ראש הפירמידה לא היתה קלה. הוא נולד בארץ בשנת 34', התחנך בגימנסיה הרצליה ולמד משפטים באוניברסיטה העברית. לאחר שהוסמך, עבד במשך כחמש שנים כעו"ד במחלקת העבודה שליד התאחדות בעלי התעשיה בת"א. ב-65', יצא לעצמאות במשרד משלו. אחרי ארבע שנים מונה לשופט בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, בתקופה בה מנה בית הדין שופט אחד.

ב-75' חזר גולדברג לפרקטיקה הפרטית, לאחר שלא קודם לבית הדין הארצי, כששופט אחר, שנחשב לפחות טוב ממנו, הועדף על פניו. "היתה הבנה במערכת שהוא קופח, אז הוא זרק את המפתחות על השולחן והתפטר", אומר עו"ד פינברג. "הוא ישב במשרד בלי קליינטים, כאילו בזה הרגע סיים את לימודיו באוניברסיטה. בתוך 10 ימים חזרו הלקוחות, והוא שב להיות הפרקליט המוביל בארץ בדיני עבודה".

כאן גם החל החיבור בין השניים. פינברג, אז עו"ד מתחיל, שכר חדר בדירת השלושה חדרים ששימשה כמשרדו של גולדברג. במשך שנתיים היו להם שירותי משרד משותפים, אך כל אחד עבד בנפרד. אט אט, הפך גולדברג למורה של פינברג והשניים נעשו שותפים במשרד גולדברג-פינברג.

ב-83' תיקנה המערכת את המעוות, ומינתה את גולדברג לסגן נשיא בית הדין הארצי, כשהוא מסומן כנשיא הבא. "קראו לו לחזור לצבא, הוא ויתר על מערכת כלכלית מאוד משומנת כעו"ד פרטי", מספר פינברג. גולדברג הוצנח לתפקיד מעל ראשו של מי שהיה אז ותיק השופטים בבית הדין הארצי, ד"ר שאול קובובי, למרות שיטת "הסניוריטי" השנויה במחלוקת, שעלתה שוב לסדר היום בעניינה של דורית ביניש. אחרי שלוש שנים מונה גולדברג לנשיא, במקומו של הנשיא הראשון, צבי בר-ניב המנוח.

אבל גולדברג לא היה רק שופט מעולה, אלא גם אדמיניסטרטור מצויין. "הוא ניהל ביד רמה את בית הדין", מעיד עליו הנשיא ברק. "בצד תרומתו הרבה למשפט העבודה, עומדת תרומתו הרבה למינהל השיפוטי. הוא קידם את מערכת השיפוט הזו, ביסס את ייחודה, והעמיד אותה כמערכת הנהנית מאמון הציבור. הוא שילב את המערכת הזו במערכות בתי דין דומות בעולם המערבי". גולדברג נחשב גם לשופט יעיל ומהיר. תקופת כהונתו הצטיינה בכך, שבבית הדין הארצי לעבודה היה התור לשמיעת הערעורים הקצר והמהיר מכל בתי המשפט בארץ.

עם זאת, באשר להשפעתו על משפט העבודה הישראלי, מסתבר שאין הסכמה מוחלטת. "הוא אחד מעמודי התווך של משפט העבודה והיתה לו תרומה רבה לקידומו", אומרים חלק מהמשפטנים בתחום. אחרים טוענים, כי ציפו לתמורות משמעותיות יותר בתחום, ממי שכיהן כ-11 שנה בראש המערכת. "פסקי הדין שלו סיכמו בעיקר את הדין הנוהג, הוא כמעט שלא עשה מהפכות", הם אומרים.

תואר כשמרן

למרות המתיחות המקצועית, גם בנושא זה דווקא הנשיא ברק חולק לו שבחים. "נפרדים אנו היום מאחד מגדולי המומחים לדיני עבודה בישראל ובעולם", ספד לו. "מנחם הוא מהאבות המייסדים של מערכת בתי הדין לעבודה ומשופטיה הראשונים. הוא פיתח את דיני העבודה בישראל על-רקע המציאות הישראלית, מתוך התחשבות בשינויים החוקתיים שהתרחשו אצלנו, ובעקבות התפתחויות בדיני העבודה בעולם המערבי. בזכותו, יש לה למדינת ישראל משפט עבודה הלכתי מפותח ומודרני, המאזן בצורה ראויה בין המעביד לעבודה, והנותן פתרונות צודקים לבעיות הזמן והמקום. בזכותו, יש לנו היום מערכת עצמאית של בתי דין לעבודה, המפתחים את דיני העבודה במסגרת המשפט הכללי".

הדברים אינם נאמרים בבחינת "אחרי מות, קדושים אמור". גם במסיבת הפרישה של גולדברג אמר עליו ברק דברים דומים. מכל מקום, פסיקות תקדימיות בוודאי היו לו (ראו בנפרד). כבר בשנת 96' הוא ישב בהרכב שהכיר בזכותה של פרוצה שהועסקה בבית בושת לקבל שכר מינימום ודמי עבודה. בית הדין החיל את משפט העבודה גם על המקצוע העתיק בעולם, כשקבע שבין האישה למכון התקיימו יחסי עובד-מעביד. גולדברג סבר, שהבעיה בקביעה זו היא חברתית-מוסרית ולא משפטית.

גולדברג יצא מדעתו כשתואר כ"שמרן קיצוני", בביוגרפיה "כבודו" של נעמי לויצקי על ברק. אחרי שפרש, הוא השיב מלחמה: "איני יודע מי מאלה שטפטפו אינפורמציה לצורך הכנת הספר על ברק, דאג שיכניסו את ההגדרה שלי כשמרן קיצוני ליצירה הרכילותית הזו. דבר אחד בטוח: הם לא טרחו לקרוא את פסיקתי על הדייל ההומוסקסואל שתבע כרטיס טיסה לבן זוגו."

"גולדברג היה איש עקרונות", אומר שותפו לשעבר פינברג. העקרונות של גולדברג הביאו לא פעם לעימותים פומביים מול הנשיא ברק, רעייתו אלישבע והנשיא הנוכחי אדלר (ר' מסגרות). המחלוקות עם השלושה, צריך להדגיש, היו תמיד על-רקע מקצועי, אך בלהט העניינים פלשו לעיתים גם לפן האישי.

ביולי 97', שנתיים אחרי מינויה של ברק ושש שנים לפני גיל הפרישה, פרש גולדברג מכס השיפוט. "מיציתי את עצמי", הסביר אז. אולם בראיון שהעניק אחר כך לביטאון לשכת עוה"ד, הודה שזה היה רק התירוץ. "אני לא מזיל אפילו דמעה אחת על החלטתי לפרוש. אני חוגג את יום העצמאות שלי משפיטה מדי שנה. היו מצבור של נושאים שהביאו אותי להחלטתי לפרוש... (אורך) תקופת כהונתי אינה הסיבה היחידה או העיקרית לפרישתי בטרם עת. היו עוד נושאים שהביאו אותי לכך, אבל על כך אני מעדיף לא להרחיב".

יש שאמרו, כי התערבות בג"ץ בפסיקות בית הדין לעבודה גרמה לו תסכול מתמשך. יש שייחסו זאת למינויה של אלישבע ברק לשופטת ואחר כך לסגניתו. מקורביו היטיבו להגדיר זאת: "גולדברג הרגיש שמכניסים לו עז הביתה, ממש לאמצע הסלון, ומבקשים ממנו לא רק לחיות עימה אלא אף להשקות אותה". בכל מקרה, גולדברג תמיד הדגיש, שלא עזב בטריקת דלת, ואגב, הוא היה ביחסים טובים עם בני הזוג ברק.

לפחות לשינוי מקצועי מהותי אחד נראה שגולדברג הביא: בעוד שבתקופת קודמו, בר-ניב, בית הדין לעבודה היה "פרו עובדים" מובהק, הרי שבתקופת גולדברג חדרה תפיסה הנוטה לכיוון המעבידים. "גם כשכבר פסק לטובת העובדים, הוא עיצב תפיסת עולם של פיצוי מינימלי לעובד", אומר עו"ד המייצג עובדים. "מעולם לא ראיתי שהיה פרו מעבידים", אומרת מנגד ארנה לין. "תמיד חושבים שצריך להדביק תוויות לנשיאי בית הדין. הוא פשוט היה פרגמטי, קר רוח ולא סנטימנטלי כלפי הסכסוך שבפניו. הוא היה מקצוען שאין כדוגמתו בתחום, והיתה לו הסתכלות מאוד לא אמוציונאלית על תיקים".

מעוז המעבידים

בין אם גולדברג אכן הפך את בית הדין למעוז המעבידים ובין אם רק הכניס איזון ביחס למגמה שהיתה, שינוי כלשהו אכן הורגש. גולדברג עצמו טען בזמנו שהטענה שטותית. "אני יכול להצביע על פסקי דין רבים שהתעשיינים לא היו מרוצים מהם", אמר בראיונות הפרישה. "מספר הפעמים שההסתדרות לא היתה מרוצה היה קטן הרבה יותר. חוץ מזה, בית הדין הארצי לא היה מורכב רק ממני".

"הוא היה עו"ד של הבנקים, חברות הביטוח וגופים כלכליים, שהוא בא בבסיסו מכיוון התעשיינים", אומר עו"ד פינברג. "היום טוענים ההיפך נגד בית הדין. תמיד מי שלא מרוצה מעלה את הטענה". ואכן, הנשיא הנוכחי וסגניתו נחשבים למי שמובילים מדיניות שיפוטית חברתית, הנוטה בבירור לטובת העובדים. המגמה החלה עם מינויו של סטיב אדלר לנשיא בית הדין, ב-97'. אם מוסיפים לכך את האקטיביזם בו ניחנו אדלר וברק, ביחס לגולדברג, לא פלא שהקו החדש הביא את ארגוני המעבידים ואת איגוד לשכות המסחר לקרוא לביטול מוסד בתי הדין לעבודה, ולהעביר את התיקים לבתי המשפט המחוזיים. גולדברג היה ממתנגדיה החריפים של ההצעה, והתבטא נגדה בכל הזדמנות.

כשופטים גדולים אחרים, גם גולדברג ידע לאזן בין העשייה השיפוטית לעשייה האקדמית. הוא לימד כמעט בכל האוניברסיטאות בארץ, אך בעיקר היתה לו תרומה משמעותית לספרות המשפטית האקדמית בארץ. הוא כתב למעלה ממאה מאמרים וכמה ספרים, העיקרי שבהם "דיני עבודה", שיצא ב-39 מהדורות, ושאותו עידכן עד לימיו האחרונים. הוא חיבר גם את הספרים "ביטחון סוציאלי", "בטיחות בעבודה", "דיני ביטוח לאומי" ו"חופש העיסוק והגבלתו".

לפני כחצי שנה, הושקה המהדורה השישית של הספר "דיני ירושה ועיזבון", אותו כתב עם השופט שאול שוחט ועו"ד יחזקאל פלומין. ההכרה במומחיותו לא היתה רק נחלתנו. הוא "ביסס את מעמדו הבינלאומי של בית הדין לעבודה", אומר עליו ברק. גולדברג גם כתב פרק ארוך וממצה על דיני הביטחון הסוציאליים בישראל באנציקלופדיה הבינלאומית למשפט, וכן את הפרק על דיני התעסוקה בישראל במדריך הבינלאומי לדיני עסקים בישראל.

בשנים האחרונות, עסק גולדברג במתן חוות דעת, הרצאות וניהל בוררויות, בין היתר בסכסוך בין בנק המזרחי לבין המשנה למנכ"ל לשעבר, אלי אונגר, בנושא תוכנית ההבראה ברשת עמל, במחלוקת בין המסלול האקדמי של המכללה למינהל לבין סגל המרצים והפקידים, ועוד. אחרי הפרישה, למשרד שהקים ושכיום פינברג עומד בראשו, כבר לא חזר. "המשרד שורד עד היום ומתנהל לפי אותם סטנדרטים שהוא יצר", אומר פינברג. "אפילו המיספור של התיקים הוא אותו מיספור". "