ועדת הערר חויבה להיעזר במומחה

ווליד ומועד דהאמשה (להלן: "העותרים"), תושבי כפר כנא, עוסקים בחקלאות ומגדלים כבשים למחייתם. העותרים הגישו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה מבוא העמקים (להלן: "הוועדה המקומית") בקשה להיתר בנייה לבניית מבנה דיר בשטח של 800 מ"ר, מתבן בגודל 100 מ"ר ומחסן של 30 מ"ר.

הוועדה המקומית החליטה לדחות את הבקשה, מן הטעם כי המקום בו מוצע הדיר הוא מקום רגיש מבחינה נופית, ויש לשמרו כטבעו.

על החלטה זו של הוועדה המקומית הגישו העותרים ערר לוועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז הצפון (להלן: "ועדת הערר"). לאחר שבחנה את טענותיהם של העותרים בערר, ולאחר שסיירה במקום, החליטה ועדת הערר לאמץ את עמדתה של הוועדה המקומית ולדחות את הערר, מן הטעם שהבינוי שאישורו מבוקש מצוי בשטח פתוח ובנייתו צפויה להוות מפגע נופי, הן לשכונות המגורים הנבנות באזור והן לאזורים נמוכים יותר.

מכאן הגישו העותרים עתירה מנהלית, בה הם הלינו על החלטת ועדת הערר. העתירה נדונה בפני השופט אמינוף מבית המשפט לעניינים מנהלים בנצרת.

התוכנית המחייבת בעניינינו, שעליה גם נסמכה החלטת ועדת הערר - היא תוכנית ג/6540, שהיא תוכנית כלל מחוזית שחלה על כל השטחים במחוז הצפון שייעודם חקלאי, בין אם בתוכנית ובין אם בהכרזה, וקובעת תנאים לשימוש חקלאי. אין מחלוקת כי תוכנית ג/6540 מאפשרת הקמת מבנים חקלאיים בקרקעות המיועדות לחקלאות במחוז הצפון, אולם זאת בכפוף למגבלות הקבועות בה.

בנוסף, על דרישות טכניות-הנדסיות שתוכנית ג/6540 קובעת בנושא, ניתנה לרשויות התכנון, בסעיף 4.6 לתוכנית הנ"ל סמכות להפעיל שיקול דעת נופי, או אקולוגי סביבתי, באשרה או בדחותה בקשות להיתר בניוה להקמת מבנה חקלאי בשטח המיועד לחקלאות.

וכך נקבע בסעיף זה: "4.6. בסמכות הוועדה המקומית יהיה לא להתיר בקשות להיתרי בנייה וכן לאסור שימושים חקלאים העלולים להוות מטרד נופי או אקולוגי סביבתי - או מטרד לאזורי מגורים סמוכים, או שמיקומם איננו תואם את הצרכים התכנוניים לאזור".

ועדת הערר סברה, כי הבינוי המבוקש בבקשת ההיתר יגרום לפגיעה נופית קשה שאינה מאפשרת את אישור הבקשה, וכך כתבה:

"...הביקור במקום העלה כי מדובר באזור פתוח, אשר הבנייה היחידה הקיימת באזור היא שכונות המגורים הנבנות על-פי תוכנית אחרת. הדיר צפוי להוות מפגע נופי הן לאותן שכונות והן לאזורים נמוכים יותר, אשר ספק אם יוכלו להתעלם מבינוי כה נרחב... בנסיבות אלה אנו סבורים כי המדובר בפגיעה נופית של ממש המגיעה לכדי מטרד נופי, והמצדיקה את דחיית הערר".

השופט אמינוף מסכים עם עמדת ועדת הערר, לפיה קיומה או העדרה של פגיעה נופית היא סוגיה תכנונית בעיקרה, שכן שיקולי טבע ונוף הם שיקולים תכנוניים מובהקים שעל מוסדות התכנון לשקול בהתאם לחוק.

כידוע, היקף הביקורת השיפוטית של בית המשפט לעניינים מנהליים בנושאים הנדונים לפניו הוא כהיקף הביקורת השיפוטית המופעל ע"י בג"ץ. בית המשפט לעניינים מנהליים לא ימיר את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המנהלית אם החלטת הרשות לא חרגה ממתחם הסבירות.

האם במקרה הנדון החלטת ועדת הערר שלא ליתן לעותרים היתר לבניית דיר צאן עקב מטרד נופי היתה במתחם הסבירות?

העותרים הגישו לוועדת הערר חוות דעת של מומחים, ובין השאר חוות דעתו של קאסם מוסטפא, הנדסאי ומתמחה באדריכלות נוף, ולפיה הנוף באתר הוא אופייני לאזור ואין בו ערך מיוחד שעלול להיפגע מהקמת הדיר. האתר מוצנע, מוסתר ומוקף מכל עבריו בקפלי קרקע, מדרון או צמחיה. כמו כן המומחה לנוף סבר כי ניתן באמצעות נטיעת צמחיה להסתיר את הדיר מכוון הדרך האזורית המוצעת.

זאת ועוד: בשנת 1999 אישרה ועדת הערר בדיוק באזור המוצע, באותו גוש וחלקה של העותרים, תוכנית אחרת לבינוי דיר צאן. לפי התוכנית המאושרת הנ"ל הוקמו מבני רפת, מחסנים חקלאיים ומבנים נלווים נוספים.

ברם, במקרה שלפנינו, קובע השופט אמינוף, לא הוצגה חוות דעת מקצועית נגדית מטעם ועדת הערר המאששת את מסקנת ועדת הערר בדבר מטרד נופי שעלול להיווצר מהקמת דיר צאן של העותרים. בהחלטתה התייחסה ועדת הערר בקצרה לחוות הדעת מטעם העותרים, וקבעה כי העובדות שפורטו בה אינן מדויקות דיין ואין לקבלן. באשר לתוכנית אחרת לבינוי דיר צאן שאושרה בשנת 1999, לנושא הזה אין בהחלטת ועדת הערר התייחסות כלל.

נראה, קובע השופט אמינוף, כי בנסיבות העניין הספציפיות, כפי שפורטו לעיל, החלטת ועדת הערר שלא ליתן היתר לבניית דיר צאן של העותרים, בלא שההחלטה נתמכה בחוות דעת של איש מקצוע בנושא של מטרד נופי - חרגה ממתחם הסבירות, ולכאורה על פניה נראית שרירותית.

ועדת הערר טענה, כי היא גוף מעין שיפוטי שנעדר תקציב למימון חוות דעת מקצועיות בכל הנושאים הרבים המובאים בפניו. לטענתה, גם אם קיימים מקרים בהם נכון וראוי לקבל חוות דעת נגדית של מומחה, המקרה שלפנינו אינו אחד מהם. אין לקבל טענה זו ודינה להידחות, קובע השופט אמינוף. נראה כי דווקא המקרה הנדון הוא אחד המקרים הבולטים שהצדיק הכנת חוות דעת מקצועית נגדית מטעם ועדת הערר, וזאת על אף שאין חובה חוקית שמחייבת רשות מנהלית להגיש חוות דעת כזאת. הרי בלא שתוצג חוות דעת מקצועית מטעם ועדת הערר, יש קושי להתמודד עם חוות דעת מטעם העותרים לפיה לא צפויה פגיעה קשה בנוף אם ייבנה הדיר, וכן עם העובדה כי ועדת הערר עצמה אישרה בשנת 1999 תוכנית אחרת להקמת דיר צאן באותו גוש וחלקה של העותרים.

התוצאה הסופית: העתירה נתקבלה. הדיון הוחזר לוועדת הערר שנצטוותה לקבל בתוך 30 יום חוות דעת של מומחה נוף ביחס לשאלה האם בניית דיר צאן כמבוקש במקרקעין מהווה מטרד נופי. לאחר קבלת חוות דעת המומחה כאמור לעיל, תתייחס ועדת הערר הן לחוות הדעת של המומחה והן לטענת העותרים כי באותו גוש וחלקה אישרה ועדת הערר עצמה בשנת 1999 בניית דיר לצאן, ותכריע אם יש בחוות הדעת הנ"ל שתוגש כדי לשנות מהחלטתה הקודמת.

בית משפט לעניינים מינהלים בנצרת.

עת"מ 1019/06.

השופט: א. אמינוף.