תחיית הארכיטקטורה הפרעונית

המבנים, עוצבו על ידי ארכיטקטים אירופים וארכיטקטים מצריים מובילים, ובימים אלו ממרקים עובדי הניקיון את הבניינים המוזהבים לקראת כניסתם הרשמית של עובדי הממשל אליהם.

את פרוייקט הנצחת התקופה הפרעונית בבירה המצרית, החל הממשל ליזום עוד בראשית המילניום, עם בניית בית המשפט העליון.

הבניין המוזהב, המעוטר גילופי לוטוס פפירוס, נחשב כיום לאחד הסממנים המובהקים של תחיית התקופה הפרעונית במצרים, ומהווה את אחד ממוקדי התיירות המרכזיים בעיר.

"כשעיצבנו את בית המשפט העליון רצינו ליצור משהו שיבטא את מהותה של מצרים יותר טוב מכל. כששחבנו על כך לעומק, הבנו שאי-אפשר לחשוב על התקופה הפרעונית מבלי לחשוב על מצרים המודרנית, וידענו את התשובה", מסבירה דיאא אל-דין איברהים, הארכיטקטית שעיצבה את בית המשפט העליון, את קו המחשבה שהינחה את הפרוייקט. מצרים, שקיבלה עצמאות מבריטניה עוד ב-1922, אימצה כבר בשנותיה הראשונות את הסגנון הפרעוני כסגנון העיצוב המרכזי במדינה.

הפרוייקטים הראשונים שנבנו בהשראת התקופה הפרעונית היו תחנת הרכבת בגיזה, ואולם הקבורה של המנהיג הלאומי סעד זחלול בקהיר. למרות זאת, לאורך השנים התמלאה דווקא הבירה המצרית בבנייה בסגנון אירופי ואיסלאמי, שמשרה בה תחושה של ימי הביניים.

"לאורך השנים היה נדמה שרק האליטה של קהיר נוטלת על עצמה את התפקיד לשמר את התקופה הפרעונית. למרות שהממשל נהג לכל אורך השנים למתג את מצרים בסמלים מאותה תקופה, זה פשוט לא תפס מבחינה אריכטקטונית", מסבירים ארכיטקטים מצריים.

"היוזמה הנוכחית נועדה בין היתר גם להגביר את הזהות הלאומית של תושבי הבירה המצרית. מצרים מונה כיום כ-73 מיליון איש, מתוכם כ-90% מוסלמים והשאר נוצרים קופטים, ואנו תקווה ששתי הדתות יזנחו את המחלוקות ביניהן ויביטו בגאווה על העבר המשותף של האומה", מסבירים הפרופסור סלימה איקרם, המתמחה בחקר מצרים הקדומה באוניברסיטה בניו-יורק, וזאחי חוואס, יו"ר רשות העתיקות המצרית.

למרות ההתלהבות הרבה בבירה המצרית, ליוזמה הנוכחית של הממשל, יש לא מעט מבקרים הסבורים כי התוצאה הסופית המתקבלת כלל לא מזכירה את המקור המפואר בעברה.

"המבנים החדשים הם קיטש ולא ארכיטקטורה. זה מזכיר לי יותר את לאס-וגאס, מאשר את מצרים הקדומה. מנסים להחיות פה סגנון שאין לו כל קשר עם אופי החיים המודרני", נטען לא מזמן מפי גורמים בפקולטה לארכיטקטורה שבאוניברסיטה של קהיר, שנחשבת לשם דבר.

הביקורת באוניברסיטה של קהיר מחדדת סוגיה שנידונה לא פעם בעולם הארכיטקטורה, הדנה בתחיית סגנונות עיצוב היסטוריים. "המבנים החדשים הם לא יותר מאשר שימוש בטכניקת "Copy And Paste" לדברים גדולים שנעשו בעבר. אי-אפשר לעבוד ככה בארכיטקטורה. כשמחיים סגנון חדש צריך ללמוד אותו לעומק ולקחת אותו לעתיד בהתבסס על העבר, ולא לבצע העתקה גסה של העבר", ציינו.