שידורי המונדיאל בתשלום של צ'רלטון: זבל טלוויזיוני מזעזע, דחוס בפרסומות סמויות וגלויות ובעיקר - חסר בושה

"מונדיאל 2006", ערוץ ספורט 1, שישי 21:30

אפשר לסלוח ל"צ'רלטון", ככל הנראה המותג השנוא בישראל, על המחיר האסטרונומי שהם דורשים תמורת חבילת שידורי המונדיאל. הם הרי קנו את הזכויות כדין, וזכותם המלאה למצוץ מאיתנו כל רווח שיעלה בידם.

אפשר לסלוח ל"צ'רלטון", רודפי הבצע הבזויים, על משטרת הפאבים שהקימו כדי לרדות בבעלי העסקים הקטנים ולדרוש מהם תשלום נוסף על כל לקוח ולקוח שצופה ברכושם הבלבדי. גם כאן החוק היבש לצידם.

מאות שקלים, תוצרת עלובה

אבל, אי אפשר לעבור על סדר היום אל מול התוצרת העלובה שחברת "צ'רלטון" מספקת תמורת מאות השקלים שהיא גובה מכל צופה.

אולי מפני שרעיון הצפייה תמורת תשלום טרם התבסס בישראל, נדמה לבעלי זכויות השידור שמרגע האישור של חברת כרטיסי האשראי אין להם עוד כל מחויבות כלפי הצרכן פרט להעברת אות השידור מהמגרש. כך היה בשנה האחרונה בליגת העל, כך גם במונדיאל.

מפיקי השידור של "צ'רלטון" היו היחידים שידעו בוודאות כי ייפול בחלקם שידור של לפחות חלק גדול מהמשחקים במונדיאל הנוכחי. למרות זאת, לא טרחו מנהלי החברה החמסנית לסגור חוזים עם שדרי ופרשני הספורט המובילים בישראל.

ביווס ובאטדהד של הכדורגל הישראלי

מי שפתח בשישי את הטלוויזיה לקראת המשחק בין פולין לאקוודור ראה שבאולפן הכעור שעוצב עבור "צ'רלטון" יושבים להם, על כורסאות מגודלות, בוני גינזבורג ואריה מליניאק, הביווס ובאטדהד של הכדורגל הישראלי. יחד עם פרשני חיזוק פושרים ואורחים מזדמנים, סבל אולפן השידורים של "צ'רלטון" מחוסר יכולת מובנית להכין את הצופה למשחק, להעביר עבורו בהנאה את המחצית, ולסכם בחן את שאירע לאחר שריקת הסיום.

רמה של ערוץ קהילתי

כבר ביום הראשון למרתון השידורים פרקו השדרנים כל עול מקצועי ודרדרו את הדיון לשיחת סלון גסה וחסרת ערך. באווירת גירבוצים קשה ישבו החברים כשכל גבריותם מונחת בפני הצופה לראווה, ומפני שלא היה להם רצון ויכולת לדבר באופן מחכים על המשחק, השיחה עברה עד מהרה להשמצות אישיות ובדיחות מתחת לחגורה.

אם מיד בתחילת הדרך אנו מקבלים שידור מבולגן, מצולם באופן מזעזע, של חבורת גסי רוח המחליפים, לעיתים קרובות בצעקות, הערות שוביניסטיות נגד מגדרים ולאומים מתחלפים, עם כתבות צבע מגרמניה ברמה של ערוץ קהילתי וכתבות רקע עמוסות הומור אינפנטילי, בקיצור - שידור שלא שווה שקל, מפחיד לדמיין מה צפוי לנו בשלבי שמינית הגמר.

מתקפת פרסום של בנק לאומי

אבל גם כל נוראות השידור האולפני מתגמדות אל מול החוצפה של "צ'רלטון" להאביס בפרסומות את הצופה המשלם לה הון עתק. מילא הסמל המפלצתי בגודלו של "ספורט 1" אשר כיסה חלק גדול מדי של המסך לאורך כל השידור. בפינה הנגדית לו הופיע, גם כן לאורך כל השידור, הסמליל המסחרי של בנק "לאומי". זאת ועוד, מסך הטלוויזיה שבאולפן ישב על גבי פרסומת ל"לאומי", ומבעד לאחד החלונות נראה כדורגל מסתובב שמתפקד אף הוא כפרסומת לבנק.

כל הכותרות כולן, במהלך המשחק ולפניו ואחריו, על התוצאה וזהות השדרנים, כולם נצבעו בצבעי הבנק, שלא לדבר על שתי הפעמים במהלך המשחק ששם הבנק הוזכר במופרש ושליש מהמסך הופקע לטובתו. מדוע מי ששילם סכום מלא, ללא ההנחה המיוחדת שסיפק הבנק ללקוחותיו, צריך להיחשף למתקפת הפרסום שלו?

היה יקר מדי לשלוח שלושה צוותים לגרמניה?

ונניח שעוד יש בכך צידוק כלשהו, בתירוץ שהחבילה ה"מוזלת" של 309 שקלים התאפשרה תודות להתערבות הבנק. מדוע השדרנים כולם שותים בירה מאותה התוצרת, כשמדי פעם אחד מהם מקפיד להתעניין מה מצב הבירות של חבריו?

ואיך יתכן, למען כל מה שקדוש בעולם, שבאמצע השידור עולה לאוויר שקופית חסות של חברת אופנה, בניגוד לכל מנהג וחוק של הגופים הרגולטוריים? וכיצד זה אפשרי שחלק מהמשחקים משודרים כשהשדרנים יושבים בישראל ולא במגרש? מה, היה יקר מדי לשלוח שלושה צוותים לגרמניה?

לקוח המשלם 309 שקלים על השידור אמור לקבל שירות של מחלקה ראשונה נקודה. אין שום תירוץ לסחורה הזיבורית, דלת ההשראה, עמוסת התוכן השיווקי, שמספקת "צ'רלטון". אם בובי צ'רלטון קורא שורות אלה, אנא, הגש תביעת נזיקין על פגיעה בשמך הטוב.